ישנם שאלות מסוג מאוד נפוץ, שהדרך להתמודד אתם באופן פרטני אינו מן האפשר. רק הבנת הקריטריונים הראשיים של הנושא [באופן גלוי]יכולים לאפשר דיון בעניין. חלק מהם הם בד"כ גם שאלות מרגיזות.
דוגמאות:
שאלה אחת ששמעתי משמו של הרב קנייבסקי מזמן, ועכשיו שמעתי שהודפס בספר החדש שהוציא משבק"ו (רא"מ - שר"ח התנגד לספר), מה דינו של המוצא 1000 שקל לאחר יאוש בעלים, והרי הדין שלפים משורת הדין יחזיר, האם עליו להפריש קודם מעשר כספים כי מעיקר הדין הכסף הוא שלו?
כפי שנמסר משמו של רח"ק, הרי שעל המוצא להפריש (ועדיף משלו), זאת כיוון שעל פי הדין הכסף הוא שלו.
אגב, מעניין מה היה אומר ר"ח על מי ש"קני ע"מ להקנות", אם גם עליו להפריש מעשר כספים.
עכ"פ לא נתקלתי באדם עם חכמה סבירה שלא יגיב בגיחוך על הפסק המוזר הזה. השאלה היא, איך מתמודדים עם כזו שאלה?
רק ההבנה של עיקרון מעשר כספים, ובלשון האשכול - קריטריון מעשר הכספים, פותר את השאלה על נקל.
שאלה שניה, הפעם לא מרגיזה או מוזרה. ראובן נתן לי קופסת גפרורים למכור עבורו במחצית השקל. הזדמנתי למסיבת פורים של מעשנים ולכולם אזלו הגפרורים, ניצלתי את המצב ומכרתי הקופסה בעשרה שקלים, של מי תשעת השקלים וחצי. כוונתי הייתה שמחצית השקל עבור הקופסה ותשעה וחצי על טרחת המכירה, או על עצם זה שאני מאפשר את הקניה.
שאלה זו אינה ניתנת להכרעה פרטנית מתוך עצמה אם לא מתוך ידיעת קריטריון ראשי ביותר, החופף מקרים רבים ושונים, כמו משכיר שהשאיל ונאנס, שם נחלקו רבנן ור' יוסי, שדעת ר' יוסי מתבטאת בלשון הזו "כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו".
עוד לא שקלתי די בכדי להגיע אל פתרון, אבל הנצרך להכיר שרק הבנת הקריטריון היא הדרך לפתרון - זיהיתי.
הבהרה: המחלקה השונה משאלות אלו, הם כגון השאלות האלו -
1. מתי הנץ
2. כמה זה כזית
3. אם עדיף לומר "בעומר" או "לעומר"
4. האם לזרוק קליפת קלמנטינה לארץ בכלל לפני עיוור
5. האם יוצאים ללא הסיבה בפסח
האמת שבכל שאלה אין אדם נמלט מלדון את הקריטריון הראשי, אך אינו תמיד מתעסק בו במוצהר, בשאלות הנ"ל יש מרכיב הדורש התייחסות ישירה וניתוח ממוקד בקריטריון הראשי באופן מפורש.
 |
|
|
