|
|
| נשלח ב-19/3/2004 13:39 |
 |
| |
רב צעיר
הרשה לי לחלוק עליך גם בנקודה זו.
כל מה שאדם עושה נובע או לכל הפחות עולה בקנה אחד עם אמונותיו.
מערכת האמונות של מחברי מגילת המקדש - צדוקים, כמסתבר - לא סתרה את עריכת המגילה. לא את עירוב הציטוטים, ובוודאי לא את העירוב שלהם בפרשנות המיוחדת שלהם, כפי שזה קרה בטכסטים אחרים שנמצאו בקומראן.
האם מכך שהיתה קיימת כת שסברה שמותר ושמא אף ראוי להמשיך את היצירה המקראית ניתן ללמוד לגבי הדעה שרווחה בשאר עם ישראל?
הרי גם במחקר מקובל לטעון שהצדוקים האמינו בהמשך הנבואה, בעוד שחז"ל סברו שהעידן הזה תם ונגמר, ונמסרה תורה לחכמים (וכמדומה שכדאי להפנות למאמרו של אורבך על חתימת הנבואה).
אם כוונתך להביא ראיה שבעם ישראל יכלו לבצע מלאכה כזו של עירוב מקורות, ובכן, בזה אני מודה לך. אך להסיק מכאן לגבי היחס למקרא ברוב עם ישראל, ביהדות התקנית (כמובן, ניתן להתווכח על תקניות זו) - סבורני שיש הפרש רב בין הדברים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2004 14:08 |
|
| |
.
אדרבא
מדוע לא יבוא מאן דהא ויטען כי מגילת המקדש, היא היא המקור, וכי ממנה העתיק מישהו ופיצל, הוסיף והרחיב, והמציא את חמשת החומשים?
וחוץ מכך, למיטב זכרוני גם במשנה ובתלמוד מצוטטים פסוקים, בלי שאתה טוען כי יש כאן עירוב מקורות - אלא פשוט ציטוט לפי הצורך. כלומר- מדוע אתה משווה בין מגילת המקדש לבין התורה? מגילת המקדש אינה מתיימרת להיות טקסט מכונן אחיד ויחיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2004 16:25 |
|
| |
מיימוני ומואדיב:
אפילו החוקרים האפיקוירסים באקדמי"א (רח"ל) לא טוענים שמגילת המקדש שימשה כמקור לחיבור התורה, וזאת בין היתר הואיל וחיבור המגילה הינו מאוחר מאוד. הנה ציטוט מתוך הספר "סוד ההיכל – בעקבות מגילת המקדש":
הדעה הרווחת היום במחקר היא שהמגילה נתחברה בארץ ישראל בשלהי הבית השני, וליתר דיוק במחצית השנייה של המאה ה-2 לפני הספירה, יש לכך כמה טיעונים:
1. העותק הקדום ביותר של המגילה הידוע לנו כיום הועתק בכתב חשמונאי רהוט תיכוני (150-125 לפנה"ס)
2. לשון המגילה קרובה ללשון החכמים.
3. מדיני הטהרה שבה עולה כי נושא היה מכריע בימי בעל המגילה והדבר תואם מאוד את המצב ששרר בישראל מיד לאחר חילול המקדש התקופת המלך הסלווקי אנטיוכוס אפיפנס הרביעי.
4. "תורת המלך" ועונש התלייה\צליבה תואמים את המציאות שהייתה קימת בתקופת החשמונאים.
5. ישנן הקבלות מרשימות בתחום אוצר המילים התוכן וההלכות בין המגילה לבין מגילת מקצת מעשה תורה והספר החיצוני ספר היובלים המתוארכים שניהם למחצית השנייה של המאה ה-2 לפני הספירה. (סוד ההיכל, עמ' 27, בשינויי לשון קלים)
*
מגילת המקדש דווקא כן מתיימרת להיות מקור אחיד ומכונן. מה שיוצא דופן בה הוא שבניגוד לתורה אין בו שום סתירות וכפילויות, אלא מדובר על מהדורה משכותבת ואחידה. יתירה מזו, המגילה כתובה באופן בו הקב"ה בכבודו ובעצמו מדבר ישירות, ולא על ידי נביא כלשהו, אין ספק שדבר זה נעשה במגמה לתת לחיבור מעמד של סמכות-על.
*
בעניין יחוס המגילה, היא נמצאה בקומראן כך שברור שהיא הייתה משוייכת לחוג האיסיים. אולם יש דעות שונות לגבי המקור הקדום, וכמו כן לגבי האופן בו האיסיים התייחסו אליה, ראה סוד ההיכל עמ' 30-26.
*
אין שום מקום להשוות את מגילת המקדש לתלמוד, הואיל והאחרון הינו חיבור הלכתי שמצטט בתוכו פסוקים אגב אורחא, ואף מציין זאת במפורש, כגון: "דכתיב", "תנא היכא קאי ?", "מאי קרא ?" וכיוצא בזה, ולפיכך אין שום אפשרות לטעות ולחשוב שהפסוקים הינם חלק אינטגרלי מהתלמוד. לעומת זאת, המגילה ערוכה כחיבור אחיד ושלם, כך שלמראית עין לא ניתן להעלות על הדעת כלל שלאמיתו של דבר היא מורכבת ממקורות שונים.
*
אינני מקבל את החילוק בין השקפת הצדוקים לבין הפרושים. אמת שהם היו חלוקים לגבי המצב בתקופתם, אולם הם הסכימו על כך שלפחות בעבר היה הדבר אפשרי, ולפיכך אין זה רחוק מן המציאות שהתורה אכן נערכה ממקורות שונים. הנקודה שרציתי להבהיר היא שבניגוד למה שמקובל לנו כיום, בעבר הרחוק אכן היה מקובל לחבר ספרות במעמד של כתבי קודש ממקורות שונים (אשר כמובן גם להן יש מעמד של קדושה)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2006 13:32 |
|
| |
<ובכלל לגבי התיאוריה שלך גם לו אומתה בקשר למפרשי התורה, בשטח העולמי נראית הנטיה הפוכה - ראה ניו אייג' וצפונה.>
התיאוריה הספציפית הזו אינה שלי, אלא רווחת מאוד בפילוסופיה וכפי שציינתי. ליישוב קושיתך מהניו אייג' כבר האריכו לבאר שזרם זה הוא תוצאה של פוסטמודרניזם שהוא דווקא תוצאה מוכרחת של חשיבה אנליטית, שבלאו הכי אין אמת אחת.
<גם
לגבי 'ביקורת המקרא', סיבת המסורת שהביא מוציא-לאור (ושיפץ ללא צורך) היא
חזקה וברורה מספיק כזו שמונעת את פרשנויות ביקורת המקרא ואין לה צורך כלל
וכלל בתיאוריות על צורות חשיבה. >
צ"ע למה המסורת הזו היתה חזקה יותר 2500 שנים אחרי מעמד הר סיני, ונחלשה בדיוק 200 שנה אחר כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2006 14:24 |
|
| |
נכד שנים
נראה לך שבכלל ניתן לעמוד על רב הנסיבות למה מסורת התחזקה/נחלשה לאחר אלף שנה?
(אגב, המשפט שלך 'אין אמת אחת' הוא סתירה במונחים אלא אם תפרש 'אין אמונה אחת'. אבל הבה לא נסטה מנושאי האשכול ובפרט בנושא שבפועל כבר נגנז כאן.)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2006 14:59 |
|
| |
בוגי,
'אין אמת אחת',
זו תמצית הפוסט מודרניזם.
לדעתם אין כלל מושג של אמת ולכן גם אין סתירה במונחים.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2006 15:51 |
|
| |
ומה שהם אומרים, זה אמת? 
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2006 16:24 |
|
| |
האמת היחידה היא שאנחנו מדכאים את האחר, קרי, נשים, הומוסקסואלים ובעיקר פלשתינאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2008 08:48 |
|
| |
אשא_אוכמא: עדכונים אחרונים בביקורת נוסח המקרא (?)
אינני בקיא בתחום זה, אך לאחרונה קראתי את ספרו של פרופסור William M. Schniedewind (יושב ראש מחלקת שפות ותרבויות המזרח הקרוב ופרופסור לחקר המקרא ושפות שמיות באוניברסיטת קליפורניה)How the Bible Became a Book: The Textualization of Ancient Israel
לפי מה שהבנתי, היום החוקרים כבר לא מתייחסים ברצינות לתיאורית המסמכים, אך בכל זאת (כמובן, למה אפשר לצפות היום), לא ממהרים לשייך את המסמכים כולם למשה רבינו.
למי שכן בעניינים, מה דעת מחקר המקרא היום לגבי נוסח המקרא, זמני ה"שכתוב" והכתיבה? מהו הדגם הכי עכשווי?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2009 21:36 |
|
| |
גם אני אינני בקיא בביקורת המקרא, אך ברצוני לציין כי לא צריך ללמוד את התיאוריה כדי להבחין שיש סתירות קשות - בעיקר בתחום ההלכות, שלא ניתנות ליישוב למי שמודה על האמת, וע"כ דתרי כותבים ואליבא דמשה רבינו.
הסתירות האלו ברובן אינם חדשות, וחז"ל ואחריהם המפרשים שמו לב אליהן, אלא שתירוציהם אינם על פי הפשט בדרך כלל, ולעתים רחוקים מאוד מן הפשט.
הרוצה לעמוד על כל מיני סתירות בתורה ובנ"ך, יכול לראות זאת כאן, כמדומני שהצטבר שם אוסף מעניין מאוד של קושיות וסתירות.
|
|
|
|
|
