קטע קרלבך מול קטע משנה ברורה (לאידךגיסא)

מה עניינה?

פרש, אני מבין שהשאלה היא אליי.

עניינה של שאלת חיתוך הנייר הוא דומה מאד למה שנכתב כאן על הצנון. בעבר אמרתי כמה פעמים שבעיניי זוהי שאלה רוחנית, בדיוק כמו שאלות אחרות שנראות יותר ברומו של עולם הרוח, וזכיתי על כך לקיתונות של רותחין וצוננין. אני כמובן על משמרתי עומד, כמו שכתב אידך לגבי הצנון. נזכרתי בכך כעת בגלל הצנון, ומחמת בל תשקצו (שאלה רוחנית כשלעצמה) לא יכולתי עצור במיליי.
אוסיף כאן כי אחד העקרונות של היהדות הוא שבמעשים הקטנים חבויה רוחניות (אלוקים נמצא בפרטים הקטנים, כמו שאומרים בני דודינו), לא פחות מאשר בשאלות ה'גדולות'. בגלל שקביעה זו נראית נוגדת לאינטואיציה, ישנן שתי מחלקות של מגיבים/תגובות: 1. זוהי טעות, ולמעשה אלו שאלות שוליות בעולמה של היהדות. גם היהדות מתרכזת באמונות ובשאלות ה'גדולות' כמו כל פילוסופיה או דת אחרת. 2. היהדות אינה דת במובן המקובל, והיא גם לא חשובה כי היא עוסקת בשטויות.
לשני הסוגים זכיתי בעבר, הן מהאגף הדתי בפורום (1) והן מהאגף החילוני (2).
אך אלו גם אלו טועים ומטעים (אלו ואלו במלל ממללים). וכבר כתבתי בדומה לזה על תפיסת היהדות והדתיות של קאנט (שהגדיר את היהדות לא כדת אלא כסוג של תקנון מדיני-חברתי), ועל האפולוגטיקה של תלמידיו ותלמידי תלמידיו היהודים (מנדלסון, הוגו ברגמן ועוד - שטרחו להסביר לו שהוא מתרכז בשוליים, נייר הטואלט והצנון, ולא בעיקר), שלדעתי הבינו את היהדות עוד פחות ממנו (וגם הוא לא היה מבין גדול ביהדות). והן הן דבריי כאן.
וראו גם דבריי באשכול השכן על שיטתו של ר' גדליה. יש שם שיקול דומה מאד. 

תוקן על ידי - mdabraham - 17/10/2006 10:10:42

כתבה אמ"ש:
 "לאדם המגדיר עצמו חילוני-אינטלקטואל, קל הרבה יותר להשקיע עצמו בלימוד מעמיק של הלכות המשנה ברורה או שו"ע (ובוודאי בגמרא), מאשר להקשיב לקבוצת אנשים שרה משירי קרליבך, או להאזין בעיון לשירה חסידית".

לדעתי: לחילוני אינטלקטואל קל ללמוד גמרא. לחילוני רגשי וסנטימנטלי קל לשמוע קרליבך ולקרא סיפורי חסידים.
אני מתערב ששום חילוני לא יכול להחזיק שעה בלימוד משנ"ב או ספר הלכה למעשה אחר. על לימוד הלכה למעשה אפשר לדרוש את דברי איוב "היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות".דווקא לכן :קרליבך יכול להיות "הכשר מצווה" ולהביא ליר"ש, אבל ללמוד משנ"ב זה יר"ש, כי אין שום הנאה מלבד הידיעה מה רצון ה'. (מי שפחות ירא שמיים, שילמד גם באור הלכה )

וידוי קטן: אני אוהב גמרא ו"קצותים", וגם אוהב קרליבך וחסידות במידה.  משנ"ב קשה לי מאוד, כך שאני יודע על מה אני מדבר.

תוקן על ידי nmzilber ב- 24/04/2007 5:54:15

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2246228&whichpage=#R_2

_________________

הקצנת השאלה אולי תתרום כאן במשהו,

מהו משמעות הרגש,תחושת הקרבה והכיסופים במנותק מהשכל ההלכתי,מהביקורת הפנימית,מהריסון התובני?

 איש "ההלכה" הקר,הזעוף מתבונן בסלידה בהתפרצות הריגשית,בעבודת הבורא שמתוך השתפכות הלב והתנתקות  מתחושת הציווי והמחויבות ההלכתית,

 כשם שמתאר זאת הרי"ד סולובציק בתאורו של החוויה שחווה האדון שחוזר מהכנסיה,תחושת הרוממות החגיגית שחוה לא תעזור לרגע קט לשפחה שנפלה צלחת מידה כשחוזר האדון לביתו ,
  האכזריות ותחושת הקדושה יכולים ללכת יפה זע"ז.

אפשר לחמול ולרוץ לעשות חסד מתוך תחושה מרוממת ולגזול ולרמוס הרבה ערכים בדרך בבחינת "מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי..."

זכור לי  שבספר "החויה הדתית לסוגיה" של ג'יימס הוא מתיחס ליהדות כדת שהחויה הדתית שמגולמת בה  היא של קדרות ועצב בניגוד לחוויה נוצרית,לדעתי הוא לא הבין את חווית הלמדן ואיש ההלכה ,

אני תוהה מה המשמעות של שירו של קרליבך:

אויב נישט קיין תהילים, נישט קיין לערנען, נישט קיין דאווענען, ביסטו נישט קיין איד.

און אויב דו ביסט נישט קיין איד, ביסט נאר געשלאפן,

צו וואס טויגס טו אויף די וועלט? מיט וואס ועסטו קומען אויף יענע וועלט?

קרליבכים, זו פראדויה?

_________________

רבבות קרליבכיי הבית של עצכח עמלים כעת על ניסוח תשובה...

אגב, בביה"כ של קרליבך בק"ק מנהטן, ניו יורק, תפילת שחרית של שבת נפתחת רק אחרי שיעור קצר כמנהג החסידים (אם כי לא מ"ב אלא פ"ש ע"פ גדולי החסידות).