|
|
| נשלח ב-4/4/2004 16:59 |
 |
| |
מיימוני
א) בחנם אתה חושדני שאני מעלים, איני מעלים דבר, ולא זו היא דרכי.
כשבאתי להבהיר את סיבת החומרות בפסח יותר משאר כל האיסורים, הבאתי את שלושת הטעמים שמובאים בפוסקים הראשונים.
למה לי להביא כאן את דברי האריז"ל, שיש באיזור הזה סלידה מדבריו.
ב) בן דורו של האריז"ל, שנושא גם את שם משפחתו לוריא, אבל איני יודע אם היה להם קירבה משפחתית או רעיונית, והוא היה אחד מגדולי הפוסקים בדורו, הוא מהרש"ל.
והוא הורה (מטה משה סי' תקמג) חומרה מעניינת בחמץ בפסח, שלאחרי שאפו את המצות עם כל ההידורים, עדיין יש לחשוש שמא נשאר חמץ משהו בתוך הקמח ונתערב במצות. ועל כן הנהיג, להפריש מעט מן הקמח שנטחן לפסח לעשות ממנו פת ולאכלו קודם הפסח, ולתלות ולומר שאותו החשש חמץ היה כולו בתוך המקצת שנאכל כבר קודם הפסח.
הפוסקים שאחריו (מ"א סי' תל ס"ק א, ושוע"ר סי' תכט סי"ט) כתבו שאין כל מקום לחומרא זאת מעיקרא דדינא, והיא רק הידור וחומרא לפסח.
הרי שגם גדולי הפוסקים שאין מתלמידי האריז"ל החמירו בכאלו בפסח.
ג) בתערובות יבש ביבש כולם מודים שאומרים חזר וניעור. המחלוקת היא רק בלח בלח, או אפילו בטעמו ולא ממשו, שמשמעות הרמב"ם לאסור (בלח בלח), וכן הובא בראשונים (שו"ת הרשב"א ח"א סי' נג וסי' תפה. דעה הב' בטור ושו"ע סי' תמז ס"ט) בשם הגאונים (הרי"ץ גיאת, ע' פד, ותשובת רב האי גאון, ורב נטרונאי גאון). וע"ז מסיק בעל התניא בשו"ע שלו (סי' תמז סכ"ב): ומי שרוצה להחמיר כאחת משתי סברות האחרונות יחמיר לעצמו, אבל לא יורה כן לאחרים.
ולכן הבאתי לעיל את עיקר הסיבה שמחמירים בזה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 21:54 |
|
| |
הלבן,
אנוכי שמעתי שמהרש"ל והאריז"ל היו בני דודים. לבירור שמועתא דא אשלח כאת דוא"ל להסטוריון הפרטי שלי, ועת תגיע התשובה אודיעכם דבר.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 22:28 |
|
| |
ואני חשבתי לתומי, שהאריז"ל היה ספרדי ממצרים ומהרש"ל היה אשכנזי מפולין.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 22:43 |
|
| |
הלבן
אפילו אני יודע שאומרים כי האר"י היה מעורב, חציו ספרדי וחציו אשכנזי. והרי ראשי תיבות שמו הינם הא'שכנזי ר' י'צחק.
לגבי הייחוס והקרבה למהרש"ל, זאת איני יודע...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2004 01:32 |
|
| |
הלבן
גם האשכנזים מפולין הגיעו מאנשהו .
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2004 02:14 |
|
| |
עוד טעם למנהג להימנע מאכילת דגים בפסח בשם רבינו הקוה"ט זצוקללה"ה. כידוע , הצדיקים מתגלגלים בדגים ועל ידי אכילת דגים מתקנים את נשמות הצדיקים . אבל במה מתגלגלים הפאלשע צדיקים ? הווה אומר ב'פאלשע פיש' ! וגם את נשמותיהם צריך הרי לתקן , לכן אוכלים בפסח רק פאלשע פיש .
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2004 02:59 |
|
| |
מציץ
ואני חשבתי לתומי, שהדגים האלו שאוכלים בר"ה את העוונות, באים לחג הפסח לבקש שיאכלו אותם, כדי לברר אותם ולתקנם. ולכן אנו נוהגים לאכול דגים בפסח.
אמנם לדעתכם (כמה מכם) שבר"ה אוכלים הדגים רק את החמץ שזורקים להם, על כן צריכים אתם להזהר מאכילת הדגים הללו בפסח.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2004 03:16 |
|
| |
זה לא שהדגים אינם יכולים לאכול את העוונות אלא שאנו צריכים להשאיר מעט בשביל הכפרות ופשוט אין לנו מספיק . אבל אתם אוכלים גם את החמץ וגם את העוונות . מילא חמץ אבל מה עם שרויה ?!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2004 04:45 |
|
| |
מציץ_ונפגע
איך זע אז די ביסט אן אמת'ער תלמיד פון הייליגן רבי'ן ז"ל. נו, וועל איך אויך זאגן אווארט פון רבי'ן:
בראש השנה עושים תשובה מיראה ואז זורקים העוונות למצולות ים (עפ"י הידוע שכשעושים תשובה מיראה הזדונות נעשים כשגגות. נו! מי צריך שגגות), אבל בפסח עושים תשובה מאהבה ואותן עבירות שנזרקו בתשליך הם עכשיו זכיות (שכשעושים מאהבה נעשים זכיות), לכן שואבים אותן במים שלנו.
חג כשר ושמח לכולכם
תוקן על ידי - אריה_שאג - 05/04/2004 4:58:35
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2004 10:09 |
|
| |
עד כמה שידוע לי אכן האר"י השתייך למשפחת לוריא המפורסמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2004 13:28 |
|
| |
לענ"ד, ה"א" ב"אר"י" עומדת עבור "האלהי", שהוא כינוי מקצועי, כמו "בעל שם", ולא כפי שנאמר למעלה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2004 14:58 |
|
| |
אמשלום
במשך הדורות ניתנו פרשנויות רבות לא' הזו.
נדמה לי גם שראיתי שהיא באה מלשון "אדון".
הפרשנות שלי לקוחה ממה שקראתי בעבר על האר"י, אך כמובן יתכן שזכרוני מטעני.
אני יודע מי יכול להכריע!
ממדבש!
(או, כמובן, מסתברא).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2004 19:15 |
|
| |
למיטב ידיעתי נהוג לפרש את האל"ף מלשון "אשכנזי" כפי שכך אכן היה שמו (http://www.irisim.karmiel.k12.il/learn/haari.html)
אני מניח שרק במשך הדורות הפכו זאת ל"אלוהי" מתוך הערצת חסידיו.
אגב מימוני, שמעתי פעם שהרמב"מיסטים אומרים שבשולחן ערוך כתוב: "יתגבר כארי", ולא "יתגבר כאר"י".
|
|
|
|
|
