| נשלח ב-31/3/2004 19:44 |
 |
| |
ושמחת לפני ה'... והגר והיתום והאלמנה!
אחת המצוות העיקריות בחג היא לשמח את הבודדים והנזקקים. כמו שכתוב (דברים טז11): "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ--בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ, שָׁם". הפסוק נאמר בהקשר לחג השבועות, ועל-פי הרמב"ם (הלכות יום טוב, פרק ו) הוא מתייחס לכל החגים.
אך הגדרים המדוייקים של מצוה זאת אינם ברורים לי. הנה כמה שאלות בנושא:
1. את מי בדיוק צריך לשמח?
בימי התנ"ך, הערים היו קטנות והטרוגניות, חיו בהן עשירים ועניים יחד, וכל אחד ידע מיהם "הגר והיתום והאלמנה" אשר בשעריו. אך בימינו המצב השתנה - יש שכונות-עושר ושכונות-עוני, ויש אנשים רבים שאינם מכירים באופן אישי אף אדם שנזקק לעזרה. מה יעשו אנשים כאלה? האם -
א. יסתפקו בתרומת כסף לארגון הצדקה המקומי? (כמה כסף?)
ב. יילכו לשכונת-העוני הקרובה, יסתובבו ברחוב, יחפשו עניים ויזמינו אותם לחג? (כמה עניים?)
ג. יפנו ללשכת הרווחה המקומית ויבקשו הפניות? (כמה בדיוק?)
ד. רעיון אחר?
2. מי בדיוק חייב במצוה?
מה יעשה מי שאין לו בית אלא הוא סמוך על שולחן הוריו?
מה יעשה מי שמתאכסן בבית-מלון בחג - האם הוא צריך לשכור עוד חדרים ולארח בהם גרים יתומים ואלמנות? (וכמה חדרים בדיוק?)
יש להדגיש, שאין מדובר כאן במצוות צדקה או מעשר-כספים, אלא במצווה נפרדת לגמרי - אחת ממצוות החג. ולכן אין להחיל כאן את גדרי מעשר-כספים.
עוד יש להדגיש, שהמצוה חלה לא רק בליל הסדר, אלא בכל ימי החג, כולל חול-המועד.
אשמח לקבל תשובות ורעיונות נוספים לפני החג.
חג שמח
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2004 19:36 |
|
| |
שאלות נוספות:
3. מתי יש לקיים מצוה זו?
על-פי הרמב"ם (שם), שימוח האלמנות והיתומים הוא חלק ממצוות השמחה בחג, ומצוות השמחה נוהגת בכל ימי החג כולל חול-המועד. לפי זה:
* האם צריך לשתף אלמנות ויתומים בכל סעודה שהאדם אוכל בימי החג?
* או שמספיק לשתף בסעודה אחת?
4. שאלה כללית: איך לקיים מצווה זו מבלי לגרום לעניים להתבייש?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2004 23:35 |
|
| |
תשובת הרב דוד לאו ( http://www.moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=38000 ):
1. לשמח את כל הנזקקים לכך, זה מתחיל בלשמח את בני ביתו! וממשיך בלשמח את אלו באיזור שלו שידוע לו שזקוקים לשמחה, או לתרום לארגון צדקה מקומי. מידת חסידות היא לחפש במשכנות עוני מי שזקוק לכך, בדרך כלל הרב המקומי/לשכת הרווחה/ארגוני החסד המקומיים יוכלו להפנות אליך נזקק, או שיבקשו את עזרתך לאפשר לו לחוג את החג בביתו, כי זהו כבודו.
2. כל אחד מישראל חייב במצוה. אם הוא סמוך על שולחן הוריו, או מתארח במקום אחר, יכול לשמח על ידי עזרה כספית, או תמיכה רוחנית/נפשית.
3. היות שאכן המצוה היא לכל ימי החג, המצוה היא לעשות מאמץ שיהיה להם טוב בימי החג, ואם אתה פועל בהתאם לקריטריונים שהצעתי (ארגוני חסד/רב וכדו') תוכלבכך לצאת ידי חובה.
4. בסעיף 1 השבתי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 13:02 |
|
| |
ואני (אראל) עדיין לא הבנתי מה השיעור המינימלי - לכמה אנשים אני, כאדם פרטי, צריך לעזור?
* מצד אחד - ברור שאני לא יכול לדאוג לכל הנזקקים במדינה או אפילו בשכונה,
* מצד שני - אם אדאג רק לנזקקים שאני מכיר באופן אישי - ייתכן שהתוצאה תהיה שלא אדאג לאף אחד (אם למשל אני גר בשכונת-עושר ולא מכיר אף נזקק)
לכן, לדעתי, צריך לקבוע שיעור שהאדם הפרטי יכול לעמוד בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 12:27 |
|
| |
אראל ,
אני לא חושב שלכל מצוה יש שיעור מדויק שאפשר לכמת , יש דברים לא מועטים שנמדדים עפ"י רצון וכוונת הלב . (מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וכד'.)
ודומני שבמצוות שקשורות לצדקה וחסד , לא נוכל להתחמק מלהכניס את הקרטריונים האלה.
חג שמח .
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 21:25 |
|
| |
איש ציפור: מצאנו שגם למצוות הצדקה והחסד קבעו שיעורים ברורים: חלקן בתורה (מעשר עני) וחלקן בתלמוד (לקט, שכחה, פאה).
כי האדם מטבעו צריך שיעורים למצוות - ללא שיעורים ברורים, קיום המצוות עלול להיות תלוי ברגשות רגעיים: "אם בא לי - אני נותן הרבה, ואם לא בא לי - אני לא נותן בכלל".
|
|
|
|
|
