|
|
| נשלח ב-4/4/2004 22:22 |
 |
| |
מי שעומד מאחורי, מלפני ומצדדי הוא העומד
זהו.
נגמר המשחק. משחק המחבואים.
הם החביאו. זה לא היה קל, אבל מצאתי.
האמת, היה עידוד מהיציע, קצת רמזים פה ושם, אבל המלאכה הושלמה.
הם בידי. הפירורים. כל העשרה, עד האחרון הפירורים של בדיקת החמץ.
(רגע, הגם אתה, ר' מיימוני, אוחז בעשיריה פותחת זו מבית מדרשנו אשר בעיה"ק צפת?)
הרי לך כרוניקה של "כל חמירא" ידועה מראש.
על אף העובדה שהייתי בגלגול קודם חוקר פרטי (עם מקטרת), אין הרי סיכוי שבשעת העבודה שלי, בה אני מסתובב עם נר (כשהרעייה אומרת תהילים בבכיות נוראיות שלא אשרוף את הבית על תכולתו ובפרט בארון בגדיה הדברים אמורים) ונוצת זאבו, אצליח למצוא חמץ שלא נמצא בכל שפשופי ומירוקי החודש האחרון.
כולם אפוא יודעים שזה לא ממש רציני, אפילו הילדים הקטנים. סוג של משחק.
אז למה ?
האם אין בכך זילות ?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 22:27 |
|
| |
סיכום: הכל התחיל במדרשה הצפתית, והגיע הזמן לפרק את החבילה. נקודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 22:29 |
|
| |
מספרים על החזון איש שהיה מאריך מאוד בחיפוש החמץ. כששאלו אותו מה הטעם בכך, הרי ממילא מנהגינו לנקות את הבית לפני ערב פסח ? הוא ענה: חז"ל תיקנו לחפש חמץ, הם לא תיקנו בהכרח למצוא חמץ !
[לא שאני אישית מאריך בחיפוש, אבל אני אוהב את הסיפור הזה]
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 22:49 |
|
| |
הלבן!
רק אל תחשדני, בגלל קורטוב של הומור בזלזול בתורת הנסתר !!
הרי אני הקטן מנוטריה מאז ומקדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 23:37 |
|
| |
מימוני הנכבד
את המנהג לשים רק 9 אני המצאתי, וזאת משום שכל שנה אנחנו בלחץ שלא מצאים משום-מה את הפירור העשירי.
עד שהחלטנו להניח אחד פחות ומאז הבדיקת חמץ שלי פחות לחוץ.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 23:39 |
|
| |
פני יהושע
אם תדקדק בסעיף א' בדברי, לא תצטרך להיות לחוץ...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 23:53 |
|
| |
כולם תוהים, משחקים מחבואים, מתחבטים מה עם הברכה וכו'.
אינני מבין על מה המהומה. אפשר להשאיר מספיק דברים לבדיקה, מאלה המוגדרים ממש 'מקום שמכניסים בו חמץ' והמחויב בדיקה מדינא. הערב מצאתי חמץ. נכון שלא מצאתי כזית, אבל מצאתי מספיק פירורים.
הילדים שלי ב"ה לא מכירים את המנהג של החבאת עשרה פתיתים, שום לבטים וממילא שום טריקים. תחת זאת הם בהחלט רואים בדיקת חמץ רצינית הממלאת את ייעודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2004 00:19 |
|
| |
אולי נתן לראות את הבדיקה כחזרה גנרלית.עשית מעשה ממשי (נקיון זה לא רק מחמץ)לפני החג שיזעק הריחוק מהחמץ והכנסת המצה.תקנה שנועדה לחזק את ענין הפסח בליבנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2004 11:26 |
|
| |
בבית אבי לא נהגו במנהג עשרת הפתיתים, ונפטרתי מהשאלה.
איני מאריך בבדיקה, כדי לא לעשות ממנה בדיחה.
בעיני בנותי, הבדיקה היא סיום למעשה הנקיון. היינו, אנחנו בודקים שהכל אכן נוקה והוכשר.
ותתפלאו, בסוף מצאנו חמץ בעין בלקוט ישן שנשכח לו בירכתי חדר הארונות. הבדיקה גרמה שניזכר שלא כובס יחד עם שלל התיקים, ובכיסו שקית ניילון ובה חמץ למהדרין.
חג שמח וכשר
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2004 12:52 |
|
| |
בעיקרון בדיקת חמץ לא נועדה לוודא שאין חמץ בבית , אלא נועדה להוציא את כל החמץ שישנו בבית שעדיין לא נוקה.
העובדה שבימינו מנקים את כל הבית לגמרי מחמץ עד שכמעט אין סיכוי למצוא חמץ - יתכן שמבטלת לגמרי את תקנת חכמים לבדוק בליל יד . שהרי תקנת חכמים היתה לבדוק ולבער את החמץ , ולא לערוך טקס "ווידוי הריגה" לחמץ.
ובמידה וכל הבית בדוק מחמץ מעיקר הדין אין חובה לבודקו מחמץ שוב.ופקעה תקנת חכמים.
על כן אני משתדל להשאיר מקום שלא ניקיתי מחמץ ולכוון עליו בעת הברכה על הבדיקה , ובכך לקיים את תקנת חכמים כלשונה וכמטרתה המקורית.
אגב תקנת חכמים לבדוק בליל יד מראה שחזל סברו שיש זמן מספיק לבדוק ולבער את החמץ מכל הבית ,בלי הכנות מוקדמות בימים הקודמים לליל יד.
בימינו שההלכה הלכה ונפרטה דבר זה הפך להיות בלתי מעשי לחלוטין.
וזה מראה עד כמה הלחץ שמתלווה לניקוי הבית מחמץ אינו היה בכונתם המקורית של חזל.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2004 14:05 |
|
| |
ההיבט ההלכתי ידוע ונדון גם פה.
לי הפריע מה שנראה קצת כמו משחק וממילא אקט אפילו בלתי חינוכי.
ואמנם, מהתשובות פה בהחלט למדתי איך לעקר את אותו מימד משחקי"
חג שמח
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
