אמירות וברכות בארמית או בלשון הקודש?

עכנאי היקר

שאלת שאלה גדולה, שמתפרשת ומפיקה דברים מעבר למה שהעלית. האם השפה שבה אנו משתמשים, עברית, ארמית או שפה אחרת, היא לכתחילה, לעיכוב, או רק דרך הדיבור השכיחה?

יש בדבר דרגות דרגות וטעמים טעמים.

לגבי ביטול חמץ, כבר הביא ממללא באשכול של הלבן, את דעת המשנה ברורה כי האומר צריך להבין מה הוא אומר, ולכן לא רק שאין השפה מעכבת, אלא שמוטב שהאדם יבין מה הוא אומר, ולכן ישתמש בשפה שבה הוא בן בית.

לגבי ברכות ותפילה, יש מקום עיון נרחב, ואיני יכול לעיין כרגע. אך נראה שמי שאינו יודע עברית יכול להתפלל ולברך בשפה שהוא מבין, ובלבד שבאותה שפה יביע את התכנים המעכבים. למשל, בברכה, שיהיה בה לשון של שם ה', לשון אדנות, הזכרת מלכות ה' על העולם, לשון הודאה על הדבר שמברכים עליו. שהרי מצאנו בגמרא לשון ארמי לברכות "בריך רחמנא מריה דהאי פיתא" (ברוך הרחמן אדון הפת הזאת", ולשון זאת היא למי שאינו סובר שהזכרת המלכות מעכבת, ואנו פוסקים שכן, והדברים ארוכים).

יש מקומות שמנו חכמים שהם צריכים להאמר דווקא בלשון הקודש, כגון מקרא ביכורים, שאומר המביא את הביכורים למקדש.

יש מקומות שהתירו תירגום, כגון במקרא מגילה.

נוסף לכל אלו, יש להביא בחשבון את השיקול של המסורת. אם במסורת אנו רגילים לומר דברים בצורה מסויימת, בשפה מסויימת, העם - כלומר: כולנו, גם אני, גם בוגי, גם ווטו - מייחס להם ערך גם אם ערך זו אינו חלק מהמצוה עצמה. ולכן עדיף להישאר תמיד בתוך גבולות המנהג.

כתבתי כאן בקיצור סיכום של דברים הראויים לפיתוח. אם אספיק, אדון בהם. ובינתיים, לבטח יבואו אחרים וישלימו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אני חושב שיש להפריד כאן בין שני סוגי תפילה: תפילות בלשון הקודש, ותפילות בלשון אחרת (בד"כ ארמית).

אכן, כבר בספרות חז"ל יש דיון לגבי תפילות שונות שלכתחילה נאמרות בעברית, באם יש מקום להתיר אמירת תרגום לשפה אחרת המובנת למתפלל. למשל: המחלוקות לגבי תפילה וק"ש, שהוכרעו להלכ ה שמותר לאמרן בכל לשון.

למרות זאת, דומני שבימינו אנשים מעדיפים להתפלל בלשון הקודש ולא בשפת היום-יום שלהם, גם אם לא נהירין להן שבילי העברית כשבילי שפת האם.

למצב זה אני יכול לגלות הבנה, משתי סיבות:

א. עברית כלשון הקודש נראית יותר מתאימה לדברים שבקדושה מאשר תפילה באידיש, רוסית או ערבית.

ב. יהודים מתפללים בד"כ יודעים עברית, מי יותר ומי פחות, זאת לאור הקורלציה הכמעט מוחלטת בימינו בין חינוך דתי לפרקטיקה דתית.

ואולם, קיימות תפילות אחרות, בד"כ מאוחרות יותר, שניתקנו בלשון שונה שהייתה הלשון המדוברת, ואשר אינה עוד. למשל: הקדיש או פיוטי סליחות מסויימים שנתקנו בארמית.

בפועל, ארמית אינה לשון דיבור כיום. היחידים המכירים ומבינים אותה הם לומדי התורה.

התוצאה, יהודים אומרים תפילות שאין להם כל הבנה במשמעותן. הקדיש למשל, שיר תהילה נשגב להקב"ה ובעיני אחת התפילות האמוניות ביותר, הופך להיות מעין לחש או סגולה חסרת תוכן בעיני יהודים שאינן לומדי תורה.

אגב, כמה מרבותינו האחרונים הספרדיים כתבו שבאמירת סליחות ביחיד יש לדלג על פיוטי הארמית, מהטעם שהמלאכים אינם מבינים זאת. וכי המתפללים כן מבינים זאת?

אני אישית פגשתי יהודים שאמרו קדיש בתרגום לעברית. אני חושב שבקהילות בהן אומרים קדיש באמרית, מי שיאמר קדיש בעברית יהא מן המתמיהים וראוי לא להתגודד. ואולם, אולי יש מקום להנהיג לכתחילה אמירת קדיש בעברית?

(כמובן שקדיש זו רק דוגמה, ואין בכוונתי לפתוח דיון בעניין עצם אמירת הקדיש, ודברי הם לשיטת המצריכים אמירה של כל אחד ואחד יחד ).

מועדים לשמחה!

לענין הלשון- המשנה בסוטה פ' ז' משניות א-ב מצינת את פרשת סוטה וידוי מעשר ק"ש תפלה ברהמ"ז ושבועות העדות והפקדון כדברים שנאמרים בכל לשון ואת מקרא ביכורים חליצה הברכות והקללות ברכת כהנים ברכת כהן גדול פרשת המלך אמירת הזקנים בעגלה ערופה ודברי המשוח מלחמה כדברים שנאמרים בלה"ק ויש על זה לימודים במשניות שם.
מה ההבנה באמת בענין שהמלאכים לא מבינים את הארמית?
והאם זה הטעם לארמית בקדיש ולא הסיבה שזו היתה שפת העם?
והאם התרגום גם ניתן בארמית? מדוע לא להחזירו לעברית מדוברת?

ישרן, בקשר למלאכים והבנתם את השפה הארמית.
ניתן לשאול בכלל מהו תפקיד המלאכים באמונה היהודית.

למה זה חשוב אם המלאכים מבינים את התפילה או לא? מהו תפקיד המלאכים באמונת הייחוד?

שאלתו של אלי ו היא כה חשובה, עד שמגיע לה אשכול בפני עצמו.

פניתי אליו בתיבה האישית למען יעשה כן.

בינתים, נא לשמור את ההתייחסויות לשאלות המלאכים לאשכול המיועד לכך. לינק לאשכול יופיע כאן לכשיפתח.

אשכול זה מיועד לנושא של עכנאי: שימוש בעברית ובשפות אחרות בתפילה ועוד.

תודה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו