ימי העומר

אשכול על עניני הספירה והימים הקדושים.
מה טעם הספירה וימי הספירה?
בפשטות המקראות היא החיבור בין מנחת השעורים שבחג הפסח לקרבן שתי הלחם שבשבועות.
הקרבן הראשון מתיר תבואה חדשה במדינה והשני במקדש.
והספירה היא "מהחל חרמש בקמה"- תקופת הקציר.
אז בחינוך כתב שזה צפייה למתן תורה .
וקשה למה לא בספירה לאחור כמו כל צפייה?
וכמו כן לא מתאים לפשט המקראות שלא עוסקים במתן תורה לגבי שבועות אלא בקרבן.
ענין ספירה בכלל הוא לקשר פרט לכלל.או לתת לו משמעות מסוימת בהקשר לתקופה במקרה שלנו.
לכאורה להדגיש המשמעות של כל יום ויום.
ושמעתי שימי הגידול של התבואה הם ימים שהאדם מתחבר לאוירת הגידול הזו וההתפתחות הטבעית משפיעה עליו.
ודברו על דרך ארץ שקדמה לתורה שהיא העבודה בימים אלו-לקנות את מדות ההנהגה האלוקית לפי הספירות לפני קבלת התורה.(זה אמין? כל יום לתקן מידה? אמרו שיותר קשה מלסיים ש"ס?)
וזה אולי מסביר למה 7 שבועות באמת.
ולמה בעמידה?כי כתוב "בקמה" ?
ומה המשמעות שבתקופה כזו של עליה והתקרבות הגיע הענין של אבלות העומר?
אומרים שהם נכשלו גם בענין ההכנה לתורה.
אך מה המשמעות של ההתאבלות עליהם? זה לא ממקד בבעיה שלהם אלא ממקד לכאורה בצער כללי על אובדן אנשים גדולים. מה זה קשור לדורות ולתקופה זו? לפני מתן תורה להעריך אותה?

תוקן על ידי - ישרן - 07/04/2004 15:27:57

ישרן החביב

אבל זו בדיוק הנקודה. שאין קשר מהותי בין כל הענינים ההם.

הם רק התחברו להם במשך ההיסטוריה.

אמנם, מסתבר שלפי הקבלה, באחד מביטוייה, אפשר לקשר הכל יחד. אבל לדעתי זו תוצאה של יכולת פרשנית ושל משחק הרמנויטי, לא של קשר מהותי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אז יהיה קשה לדבריך איך חכמים יתקנו דבר שישכיח את ענין הימים ואופים לפי התורה.זה דבר שיהיה טעון הסבר.

ישרן,

חז"ל לא השכיחו את האופי של החג מהתורה. במציאות שבפניה עמדו חז"ל - עם ישראל ללא מקדש - החגים איבדו את המשמעות המקורית שלהם. למעשה, היהדות עצמה איבדה את מרכז הכובד שלה.

גדולתם של חז"ל הייתה בהצלחתם ליצור מרכז כובד חדש ליהדות באמצעות העמדת לימוד התורה במרכז ויציקת תכנים חדשים (או למצער העלאת תכנים מסויימים לדרגת העיקר) למועדי ישראל.

המקדש הוא לא משמעות החג.החג לא תלוי במקדש .במקדש הגיע לידי בטוי בצורה הכי חזקה ענין החג.אך לכאורה לא תלוי במקדש.ומוזר לומר שמצד אחד החגים לא יתבטלו , מה שהיה אמור לקרות לפי דבריך ,ומצד שני יבדו מלבם תכנים לא קשורים ,חדשים.זה בל תוסיף.יותר מסתבר למצוא את הדרש בפשט ואת התוספת בקיים כבר ולא לתלות בדיות בחז"ל.

יתכן שהסיבה שהתורה דברה על קציר וכל עבודות השדה היא כמו כל המקומות של דבר הכתוב בהווה - על המציאות של אותו זמן אך העיקרון הוא תמידי- שאדם נהנה מפריחת הטבע בכל תקופה,רק כל פעם הצורה שהוא נהנה מזמן הפריחה היא אחרת.בימי התנ"ך זה היה מביא יבולים וזה היה עוצמה חזקה ומשמעותית לימים אלו.והיום -סתם ענין לבלוב הצמחים וכל המצב החי של הטבע.שאדם מתפעל ממנו.
כי הרי התורה נצחית ,לא? סליחה על הפרמיטיביות...

בקמה- מדוע המלה קמה נבחרה ליצג את התבואה? כי היא באמת קמה ומתפתחת.ומכאן שהעומק של ימי העומר הוא ימי גדילה והתפתחות.ימי התעוררות.ולזה מתאים העמידה- שהיא בעוררות ומצב פעיל ומלא.כך מתאים להרהר בתקופה.

מדוע נקראו הימים "עומר" ולא "שתי הלחם" או שם אחר?

אל תצל מפי דבר אמת

העימור הוא חיבור מספר שיבולים לכדי יחידה אחת (דהיינו עומר ) והיא מטרת הספירה חיבור כל הפרטים המצויים במציאות לכדי יחידה אחת שלימה , שמסוגלת להתייחס אל כלל הפרטים , במבט אחד .

אחרי שזה נעשה , יש "קפיצת מדריגה" ברגע אחד , אל הלחם , שהוא כבר דבר שלם , שמיוחס למדריגת האדם . (עיין במדרש אודות "בזעת אפיך תאכל לחם")
ולכן לא שייך להתייחס לספירת העומר , כספירת "שתי הלחם"
א. כי לא זה מה שסופרים.
ב. כי שתי הלחם אינה תוצאה של הספירה היא מובדלת ממנה עקרונית . (הלחם נעשה בתהליך מושכל.)

לא מאד קשה לקשר את כל זה לענין מתן תורה , אבל זה יותר בעקיפין .
פשט המצוה עוסק בהתחדשות הבריאה לאחר החורף .