שובו של הנסיך הקטן (מדף הספרים)

מצורף קובץ

יש ספרים שלא שוכחים.

אחד מהם, אני מקווה שתסכימו, הוא "הנסיך הקטן".

כשהייתי ילד, קראתי אותו בתור ספר ילדים. אהבתי אותו, פרט לסוף המגעיל, שבו הנסיך מת כדי לחזור לכוכב שלו. אי אפשר לחזור אחרת לשמים? ואיך מוות מביא אותך למטאור הפרטי שלך?

ההקדמה מאד דיברה אלי. סוף סוף מישהו שדומה לי...

לאחר שנים, ההסתכלות שלי ביקורתית יותר. ובכל זאת, זה עדיין ספר נפלא, וחלק מהסיפורים הקצרצרים שמרכיבים אותו יכולים להיות משלים נפלאים.

למה התעוררתי לזה? מפני שמחבר הספר, הטייס המפורסם אנטואן סנט אקיזפרי, נעלם עם מטוסו - והנה, התעלומה מה קרה לו נפתרה.

***


שרידי מטוס שנמצאו בים התיכון זוהו סופית כחלקי המטוס שבו נעלם הסופר אנטואן דה סנט אקזופרי

צוות חיפוש צרפתי תת-ימי גילה באוקטובר האחרון את שרידי מטוסו של אנטואן דה סנט אקזופרי, מחבר "הנסיך הקטן", שישה עשורים לאחר היעלמותו המסתורית, כך דיווחה אתמול סוכנות הידיעות הצרפתית לאחר שזהות המטוס שנמצא אומתה סופית.

מחלקת המחקר הארכיאולוגי התת-ימי של משרד התרבות הצרפתי דיווחה כי חלקיו של המטוס, לוקהיד לייטנינג P-38 שנעלם בעת משימת איסוף מודיעין ב-31 ביולי 1944, נמצאו בים התיכון, לחוף העיר מרסיי. הגילוי הוא רגע מרגש עבור הצרפתים, שבמשך השנים העלו השערות רבות לגבי היעלמותו של האריסטוקרט-סופר-טייס-הרפתקן שחייו וספריו הפכו אותו לאחד מגדולי גיבוריה של צרפת.

פתרון התעלומה החל להסתמן לפני כשש שנים. דייג צרפתי, ז'אן קלוד ביאנקו, העלה אז ברשתו צמיד כסף שעליו חרותים השמות "קונסואלו" (שם אשתו של סנט אקזופרי), ריאנאל והיצ'קוק (שם המוציאים לאור שפרסמו את ספריו). לא התעוררו כמעט ויכוחים לגבי האותנטיות של הצמיד, וזמן קצר לאחר שנמצא התחדשו החיפושים באזור מרסיי, סמוך לחופי דרום צרפת. המחפשים נעזרו בשתי צוללות זעירות, שהיו אמורות לגלות את שרידי המטוס של סנט אקזופרי אבל לא העלו דבר.

רק מעטים נזכרו באותו שלב שמצבה שעליה חרות שמו של הסופר ניצבת על החוף, לא רחוק משם. הגופה הטמונה שם נתגלתה שלושה חודשים לאחר היעלמו של הסופר. הדייג שגילה אותה על החוף טען שזהו סנט אקזופרי והביא אותו לקבורה ללא בדיקה יסודית או נתיחה שלאחר המוות. משפחתו של הסופר סירבה להתיר לפתוח את הקבר כדי לאמת את ההשערה ומכירה במקום עד היום כמקום קבורתו.


פרסומתבמאי 2000, חודש לפני יום הולדת המאה של סנט אקזופרי, טען צוללן צרפתי, לוק וארנל, שמצא את שרידי מטוסו של הסופר הטייס, בעומק כשבעים מטר במעמקי הים, סמוך למרסיי. הוא סירב לגלות את המקום המדויק, אך הציג תצלומים של השרידים. מומחים התקשו אז לקבוע על פיהם אם אכן מדובר במטוס הלוקהיד לייטנינג שהטיס סנט אקזופרי.

כעבור זמן קצר נאסרה הצלילה באזור, והחיפושים התחדשו רק באוקטובר 2003, אז משה צוות החיפוש את שרידי המטוס מהמים. רק כעת, הצליחו חוקרים לאמת כי מספר היצרן שנמצא חרוט על גוף המטוס תואם את המספר הצבאי של מטוסו של סנט אקזופרי והשלימו את פתרון התעלומה

(מתוך וואלה).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

נכון, ומה שעוד מעורר פליאה הוא שגם ספרו הראשון 'טיסת לילה' (כך) מדבר עד כמה שזכור לי על טייס שאבד במהלך משימתו.


והנה קישורית לספר 'הנסיך הקטן' עצמו. ולקוראים ינעם:

http://www.shva.org/little_prince/

מצורף קובץ

בזכות שחרית והלינק שלה, אנו יכולים לעשות לעצמנו את מבחן הבזק הבא:

מה אתם רואים בתמונה?



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אתם עניתם:

כובע

אז צר לי עליכם.

אתם שייכים לאותו ציבור של "מבוגרים", שבעיני אקזיפרי הם אנשים שפשוט לא שייך לדבר איתם אלא על בורסה ועסקים וכיו"ב.

מקומכם, בקיצור, באחד הפורומים השכנים...

אך אם זכיתם, ואתם רואים כאן -

נחש שבלע פיל

אזי אתם באמת אנשים כלבבו, ויש טעם לקרוא את הספר "הנסיך הקטן".

***

האם אין כאן הטפה גלויה בזכות המבט הילדותי עתיר הדמיון ונגד הגישה הכביכול מבוגרת?

בהחלט כן.

פעם קראתי או שמעתי מצוטט מאמר, שהראה כי כתיבתו של אקזיפרי מוטית בכיוון זה. יש לו תמונה מסויימת מאד של הילדות והילדותיות, והוא מנצל את ההקדמה ואולי עוד מקומות בספר כדי להטיף לה.

מודעות לצלילים צורמים אלו מפחיתה, בעיני, מן הספר. אך לא במידה כזו שהוא אינו מהווה ספר ילדים קלאסי.

האם יש ספר - או חיבור כלשהו - שנקי מנגיעות?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

האם אין זהו נחש בריח?
אכן ציור מעורר אימה.

לי זכור במיוחד הסיפור עם השועל שמסביר לנסיך הקטן שכרגע בעיני הנסיך הוא רק שועל אחד מני שועלים רבים, אבל אם הנסיך יאלף אותו, הוא יהיה מיוחד עבורו והנסיך יהיה עבור השועל האדם המיוחד ביותר.

יש בסיפורון הזה תובנה מענינת על קשירת קשרי אנוש.

אני מאד אוהבת את הספר 'הנסיך הקטן', גם אני גדלתי עליו (אגב, יש סרט מרגש עם ג'ון ווילדר בתור השועל).

יש בו פנינים שהפכו נכסי צאן ברזל. למשל השתיין שבוכה כי הוא שותה כדי לשכוח את חרפת השתיה או המלך שמחפש על מי למלוך או ה"אלפני נא אלף" של השועל שצוטט לעיל.

אבל אני מתקשה עם האידיאליזציה הזו של גיל הילדות.
יש תום וטוהר גם אצל גדולים, ויש רוע ושרירותיות ואטימות גם אצל קטנים.

תוקן על ידי - שחרית - 11/04/2004 10:59:16

אחרי גמילה מאונס של שבוע, חזרתי עתה לשעה חטופה לפורומנו, ממחשב מארחי, כדי לאחל לחברים חג שמח (הנותר - יום אחד, ולחוצניקים - יומיים).
והנה ראיתי לשמחתי שהרב מיימוני משקיע מרצו בחג בעניינים החשובים באמת, כגון ספרא רברבא הדין, הנסיך הקטן.
וראו זה פלא, אחרי תקופה ארוכה מאוד יצא לי לקראו השבוע, בתרגום המקורי והיפה של אריה לרנר (להבדיל מהתרגום המחודש, איני יודע של מי, המוציא את החשק מקריאתו...). אשריך הרב מיימוני שהעלית נושא זה!


אוי לשכן ואוי לשכנו

ואיך איך אפשר לשכוח ?
את המלך שמצוה רק דברים שמתקיימים במילא .
(על השמש לזרוח וכד'.)

ויש אומרים שה-"גדולים" של זמננו נוהגים באותה שיטה...

של ימינו?

זכור לי סיפור חסידים ישן (בעוונותי שכחתי את השמות) בו רב צעיר מתלונן בפני רב ותיק על הציבור אותו הוא מנהיג שלא מקיים את דבריו.

הרב הצעיר תהה איך הרב הותיק משליט את דברו על בני קהילתו, והתשובה היתה: "אני מצוה עליהם רק דברים שברור לי שיקימו"

אלי ו וכולם

מה שהחל בכבדיחה בעצם חושף לפנינו כלל גדול במנהיגות ובחינוך.

כמדומה לי שראיתי את המעשה הבא בשם החיד"א, שהביאו בשם אחד מגדולי ירושלים. הלה הצליח לחנך את בניו לתפארת. וכשהתבקש לגלות את סודותיו, אמר שמעולם לא הורה להם לעשות משהו שלא היו מוכנים לעשות.

יש כאן עיקרון שקל להבין ברגע שעומדים עליו. הילד הקטן נוח לקבל מרות. זה המבנה הפסיכולוגי שלו. אם מרגילים אותו למחשבה שהוא חייב לציית לעקרונות מסויימים, הוא יכבד אותם. ואם החברה מסביב תתרום לכך, כך הוא יגדל.

אז, גם בגיל ההתבגרות, שבו אדם מפתח נוגדנים שמטרתם היא לאפשר לו להיות עצמאי, הוא עדיין ישמור על כפיפות - כפיפות מבחירה - למערכת שבה גדל.

כמובן, ניתן לנצל זאת כדי ל"חנך" אדם בעל מנטליות של עבד. לדוגמא, במשטר פשיסטי. אך ניתן גם להשתמש בכך כדי לחנך אדם בעל עקרונות ומוסר, שנאמן לדרך ערכית, ומקפיד על כיבוד הורים.

כאשר מצוים על אדם לעשות משהו שאינו רוצה בשום פנים ואופן, זה יוצר אצלו רתיעה, רצון להתמרד. כאשר זה קורה יותר מדי פעמים, הוא מתחיל לערער על מקור הסמכות. אך, למעשה, גם אחרי פעם אחת הוא התרגל לרעיון שאפשר להתעלם מציווי, שאפשר לעבור עליו.

לכן, המחנך הטוב והמנהיג החכם לא יעמידו את הקהל שלהם בנסיונות, וישתדלו לחסוך מהם את העימותים האלו, שרק מחלישים את נאמנותם.

***

אולי זה כלול במה שקבעו חז"ל כי "אין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן ניתן לעמוד בה".

***

מעניין שזה עובד גם בכיוון הפוך. כאשר מרגילים אדם למחשבה שהוא מציית, גם אם הוא מדגיש שהוא עושה דברים מרצונו החופשי, יש לו מבוכה בנפש, מפני שהוא חש שמשתעבדים בו והוא אינו מסוגל להשתמט.

זה עשוי ליצור אצלו את התחושה שהוא אכן נתון למרותו של זה שיודע להסביר לו מדוע בעצם הוא כל הזמן נמצא תחת שלטונו.

ניתן להתגבר על כך באמצעות חשיבה מפוקחת - אבל לא כל אדם מסוגל לכך.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

האמת שהתכונתי לרמז לדברים הללו .

מיימוני ,
מנהיגות ו/או חינוך דורשים בראש ובראשונה אמון
וכדי ליצור כזה , חובה לאמר (לפחות בשלבים ראשונים.) דברים המתקבלים על דעת השומעים . (בחז"ל הרעיון נמצא באופן יותר מתון בכך שאין גוזרים גזירה שאין הציבור יכול [ואני אוסיף גם רוצה] לעמוד בה .)

מצד שני ברור שלא די בזה כדי לחנך/להנהיג .