איך מזיקים מבערים חמצו של אחר?

החמץ הוא איסור הנאה והוא לא שווה כלום.וגם אם קדש בו אשה זה לא חל.
אך במקרה של חמץ -הרי חוזר אחרי פסח להיות שווה.
ועוד שאלה - אם ההוא לא שומר תו"מ יכול למכור וזה כן שווה לו.ובגוי קשה גם ככה.

קוני

עד כמה שאני זוכר את הגמרא, מדובר שם באנס שכופה על היהודי לשמור לו את חמצו - כלומר, אין מדובר שם בשומר לרצונו, אלא לאונסו - כך לפחות מבאר הרמב"ם, כפי שנראה מפסקו בסוגיה.

ובכל זאת, רבא פסק שם שצריך לבער, כיון שיש ליהודי אחריות.

על זה יש להקשות, כדבריך, שהרי יש כאן גזל הגוי. וגם אם נותנים לו את התמורה לאחר הפסח, סוף סוף חפץ אדם בשלו יותר מתשעה קבין של חברו.

ונראה לי דוחק גדול לומר שהשומר נחשב כבעלים או כשותף.

והרי שאלתך צריכה עיון רב.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ייתכן והטעם הוא משום ש: "ניחא ליה לאיניש למיעבד מצווה בממוניה".

מיימוני

דוקא באנס יתכן שאין חובה לבער שהרי אינו חייב באחריותו מדין (ויש בכך מחלוקת הפוסקים) .

מציץ

אתה צודק. כתבתי לפי הרמב"ם.

אך בין כך וכך, יש לנו את שאלתו של קוני. כיצד זה מתחייב אדם לבער חמץ שבעצם אינו שלו ולמעשה קיבל עליו את שמירתו?! וכי אין כאן משום לא תגזול שחל גם על מנת לשלם?


רב צעיר

צר לי, אך לא הבנתי את תירוצך.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

בוודאי הקושיא של קוני היא קושיא וגם אני חשבתי עליה לא מזמן ובפרט על התעלמות הנו"כ בשו"ע מזה .