|
|
| נשלח ב-10/4/2005 10:57 |
 |
| |
א. "תוכו אכל קליפתו זרק"- זוהי הכותרת הראויה למאמר הנ"ל לא בגלל שאני מסכים עם התיאורים של פרופסור דן אלא כי זה מהות הדיון בפורום שלנו. היחס של דן ליהדות איננו הנושא ואין משמעות לתקוף אותו או את סגנון דבריו.
במסגרת זו אנחנו מנסים לבחון בעצמנו את היחס בין הלכה במובנה המקובל והידוע לבין דעת תורה. והמאמר הינו אמצעי בלבד.ולכן אבקש להימנע מלצאת נגד פרפסור דן אין זה מענייננו.
ב. הכלי המחודש שנקרא דעת תורה הוא לדעתי אכן כלי יהודי למהדרין שנוצר על מנת לאפשר לרבנים להתייחס לסוגיות לא הלכתיות בצורה מובהקת בכלים לא הלכתיים אבל בסגנון יהודי.
האם דבר זה הוא חיובי או שלילי?
אין ספק [בעיני] ששכלם כוחם והבנתם של רבנים איננו נופל מאלופים במיל' דוקטורים ופרופסורים באוניברסיטה ושאר מומחים לענייני כל דבר שאומרים את דעתם בכל נושא אפשרי. השימוש בדעת תורה בעניין לא הלכתי כמוהו כהדגשת התואר פרופסור או אלוף במיל בעת דיון מעמיק[?!] בענייני ביטחון צבא ומדיניות חוץ. הדרך הינה להדגיש את חשיבות המדבר והיחס המכובד שיש לתת לדבריו המשמעותים. למרות שבפועל תוכן דבריו לא משתנה כלל בעקבות התואר שלו זכה ללא קשר לנאמר על ידו.
לכן דעת תורה הינה דעתו האישית והלא מחייבת משום בחינה דתית! של הרב או הרבנים האומרים אותה ועל כן כוחו של דעת התורה הינו ברצון להפוך את הרב למנהיג כללי של הציבור וזהו מכשיר חזק כאשר הוא מקובל על הרב ועל הקהילה שלו [ובכך צודק פרפסור דן].
כל אדם יהודי איננו מחוייב כלל לקבל על עצמו מחוייבות לעולם דעת התורה אלא לפסקי הלכה בלבד [ניתן לדון באשכול נפרד האם גם הם לא יצאו מעבר לכל מרחב סביר].
זוהי נקודה משמעותית מבחינה דתית ומבחינה חברתית, והיא יוצרת מערכת סינון המחייבת כל אדם דתי לבחון את הקשר בינו לבין עולם התורה ולהחליט עד כמה הוא מקבל סמכות דתית בענייני הלכה או מבטל את דעתו האישית וחשיבתו העצמית בכל נושא שהוא בגלל דעת תורה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2005 13:43 |
|
| |
אריק,
גם למ"ד שזט כעין פסיקה הלכתחת - ברור שזו לא פסיקה הלכתית רגילה. אבל מכאן ועד נבואה עוד ארוכה הדרך.
תוקן על ידי - אידך_גיסא - 10/04/2005 13:51:44
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2005 09:39 |
|
| |
אידך גיסא,
לריבוי דעות יש משמעות כשמגוון הדעות לגיטימי ולא כשכל אחד מבטל לגמרי את דעת הגדול של החוג השכן (לעתים ביחד עם גימוד הגדול עצמו).
לגופו של עניין, לענ"ד הרב אריאל הצמיד את המילה 'בדיחה' למושג דעת התורה לא בגלל עצם ריבוי הדעות, אלא בגלל מה שנתפס כגרעין הארעיות שלו.
יוצא פוליטיקאי מפח ביתו של ה'גדול' של חוגו ומצהיר קבל עם ועולם שהוא ינהג כפי הוראת גדול הדור, למרות שבמקרים רבים אותו פוליטיקאי משמש כמשקפים בהם רואה הגדול את המציאות ומכריע (וכבר דרשו בשינויים בהשקפות עקרוניות של גדולים בעקבות שינויי גברי של פולטיקאים, והדברים ידועים). כשאותו פוליטיקאי מתעקש להראות לעם ישראל שהוא בסה"כ מקבל מרות, זה נשמע קצת פאטתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2005 17:17 |
|
| |
ממללא,
גם בהלכה מצינו שגדול מבטל את האחר, וגם בדעת תורה מצינו שגדול מכיר בלגיטימיות של האחר.
אשר להשפעת הפוליטיקאים, הרי שלשיטת מבקרי דעת תורה (כולל אותך) אין טוב מכך: מינוס ומינוס שווה פלוס. הפוליטיקה לפוליטיקאים, הגדולים שקועים בארבע אמות של הלכה ולא באמת "מתערבים", והכל אתי שפיר. אז מה שמפריע זה רק הפסאדה של סמכות הגדולים? השקר שבדבר? בוא נהיה רציניים. זה השקר היחיד בפוליטיקה? בחיים בכלל?
אגב, אתה לגמרי בטוח שכל פסיקת הלכה נעשית רק מתוך שיקולים הלכתיים-נטו? שאין בה השפעות להכא או להתם כלל וכלל, לעולם?
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2005 11:10 |
|
| |
בס"ד החזו"א היה נגד גישה זו המחלקת בין ענייני השקפה לענייני הלכה ולמעשה ראה בכך את הטעות בגישה של המזרחי.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2005 11:28 |
|
| |
אידך
הטענות נגד דעת תורה , הם על כך שאסור לבקר החלטות פוליטיות של פוליטיקאים . השאלה אם הגדולים הם המחליטים או הפוליטיקאים היא לא מהותית. ידוע הווארט על פירוש רש"י עה"פ ויתנכלו אתו להמיתו:" איתו, עמו - כלומר אליו" .
מדובר בתופעה אוניברסלית , קראתי שגם ברוסיה הצארית ובצרפת שלפני המהפכה, רווחה בקרב פשוטי העם האמונה שאילו המלך רק היה יודע מסבלות העם הכל היה נראה אחרת, אלא שהוא שבוי בידי האנשים הסובבים אותו.
כמובן שמושג הדעת תורה הופך להיות נלעג , כאשר נודע שאין כאן אלא פוליטיקה.
תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 12/04/2005 11:36:09
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2005 18:06 |
|
| |
אידך גיסא,
לא אמרתי שגדול מבטל גדול, אלא שצאן מרעיתו של גדול אחד שרואה בכל היוצא מפיו 'דברי א-להים חיים' מבטל לגמרי גדול של אחרים שאף הם רואים בדבריו דוקא 'דברי א-להים חיים'. כשאני שומע ראש ישיבת הסדר מגדיר רב חשוב כ'משה רבינו של הדור' כאשר אני מסופק אם רובם המוחלט של שומרי התורה בעם ישראל שמעו בכלל על אותו רב, זה גם איך נאמר, קצת תמוה.
בהלכה יש דיון. רב מסוגל לפסוק אחרת מפוסק הדור ולפרסם את נימוקיו, אך הוא לא יעז לעשות זאת בעניינים שהם 'השקופה'. גם כשפוסלים פסיקה הלכתית, זה נובע לרוב מפסילה 'השקפתית' מוקדמת ולא מבחינת הפסקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2005 23:26 |
|
| |
בס"ד יש מאמר של הגמרא משה שפיר קאמרת שהוא עניין התנוצצות משה רבנו באותו חכם האומר את דברי התורה וכיון
לאמיתה של תורה,וכמ"ש החכם השלם מטריפולי לוב הגאון ר' אברהם כלפון בס' חיי אברהם,וכן מובא בתיקונים תיקון ס"ט ובתניא על ענין אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא,דהיינו התפשטות משה בכל דור ודור וזה עניין של משה רבנו שבדור.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2005 23:55 |
|
| |
הגדויילים אולי שקועים בארבע אמות של הלכה, אבל אין להתעלם מכך שהם מודעים למידת מעורבותם מתוקף היותם בעלי שררה, במהלכים פוליטים. מכיון שכך, פסיקותיהם עוסקות בדרך כלל בלהבריח את ההמון מהעברות הגדולות = חומרות על חומרות - והמידות אינן נחשבות אצליהם מן הדין ומן הדת.(פסיקות על שאסור לתת צדקה לאדם שאינו נוטל ידיים)
|
|
|
|
|
