נשיקת גבר לאישה ברחוב , חוסר צניעות ?

האם נשיקת גבר לאישה ברחוב, מראה חוסר צניעות ?

לכאורה זוהי הבעה של רגשות ותו לא ,מדוע אם כן זה שונה מנשיקת אב לבנו וביתו ?

דומני שעניינים אלו (אחיזת ידים) כבר שייכים למה שנהוג לכנות 'החלק החמישי של השו"ע', והם בהחלט עניין של נורמה סביבתית.

בחסידות מסויימת נהוג שגבר ואשה לא הולכים יחדיו אלא בהפרש של כמה מטרים.

במקומות אחרים הדבר לא נהוג, ואולם לא תראה גבר ואשה במגע כלשהו ברה"ר.

אני הקטן לא חושב שזה דבר כה נורא. ואולם, כדאי שכל אחד ואחת ישאלו את עצמם איזו סיבה יש להם לרצות במגע כזה במקום ציבורי דווקא?

זה העניין שזה לא עניין של חצית קווים

ברור שאם הולכים בהפרש של מטרים רבים זה משהו אחר וזה גם מוכיח שגם בעת אשר המטרים מצטמצמים לסנטי"ם עד אפס זה רק אלמנט טכני אומלל

מדובר באופנים טבעיים לא פרשנותיים מכח האהבה הסימפטיה והקשר העמוק , הנכם יכולים לראות זוג צעיר חניו"ק בלע"ז צועד מעדנות בתוך יישוב חרדי כקרית ספר ותוך כדי שיחה והבעה דעות טופחים על השכם נוגעים ומדברים ומתגפפים , אלוקים , מה רע ?

לא רע. כל עוד שזה בשליטה ולא עובר את גבולות הטעם הטוב.

נכון שבמקומות מסויימים נכנסים לחשש פיקוח נפש, אבל מי שיקרא במקומות אלו אשכול ממוצע בפורום הזה בקול, דינו לא יהא שונה.

כתוב במסכת ברכות "לעולם לא יספר אדם עם אשה בשוק, אפילו היא אשתו"
והסיבה היא שלא כולם יודעים שהיא אשתו וזה יגרום לחשד. קל וחומר לגבי נישוק וחיבוק.

שאול וכולם

יש כאן כמה רמות:

א. מעשים שצריכים להיעשות רק בצנעת הפרט.

ב. הנהגה שנועדה לבטא דרך חיבה, ומזכירה את א', בין אם היא נועדה להביא לא' ובין אם היא עומדת בפני עצמה. (הדוגמא של פותחת האשכול).

ג. הנהגה סתמית, אלא שבגלל שהיא בין איש לאשתו, היא נעשית בדרך חיבה. (נתינת יד תוך כדי טיול).

ד. כל הנהגה אחרת.

ברור שהתחום א' שייך לצנעת הפרט בלבד.
התחום השני, אף הוא שייך לצנעת הפרט. וזאת בין אם הוא נעשה כחלק מהכנה לא', או שהוא עומד בפני עצמו.

התחום השלישי הוא מה שכתב שאול, וכבר נזכר בפורום שלנו, ובפורום השכן ח"ח. למשל, סיפרו על הרב דסלר שהיה מטייל בחוצות בני ברק של פעם יד ביד עם אשתו.

היום נהגו לאסור, וכל הנוהג כן נראה מן המתמיהים. אך נראה שאין זה איסור תורה ולא מדברי סופרים, אלא מנהג שנהגו ישראל הכשרים כדי לגדור גדר.

אלא שאם יבואו במקום מסויים להקל בזה, ורק באותם דברים שהם - לפי ההגדרה - לא נועדו לשם חיבה אלא שהם נעשים בדרך חיבה - אזי איני רואה מקום לאסור.

***

השתמשתי כאן במספר ביטויים, שאפשר שאינם מובנים אינטואיטיבית: דרך חיבה, מטרת חיבה.

אני מבקש לבארם, אלא שקשה לי לכתוב בזה, כיון שהדבר נוגע לדברי צניעות.

דרך חיבה הרי זה נתינת יד, או נשיקה. מטרת חיבה, היא כל מעשה שנועד לקירוב, בין אם נועד להביא לידי מעשה ממש, בין אם הוא רק נועד לעצמו.

נשיקה, אם יסולח לי על הדוגמא, יכולה לבוא גם לשם ביטוי חיבה עצמו. אך ביטויי חיבה ברבים אינם מקובלים עלינו, ונחשבים לענין שבצנעה.

לעומת זאת, מעשה שנעשה באופן הרגיל, כגון הליכה משותפת, בין לקניות בין לטיול, אלא שהוא נעשה בדרך של חיבה, כגון נתינת יד, נראה שהיה צריך להיות אחרת. וכן סיפרו על מעשה רב מהרב דסלר. ואף על פי כן נמנעו מזה. כמובן, אם נתינת יד באה לשם חיבה בפני עצמה, גם כן ראוי לאסור זאת ברבים.

והנראה לעניות דעתי כתבתי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ממש כשם שהנזקקים למגע הדדי-זוגי-מופלג-בפומבי דווקא צריכים לשאול את עצמם מה גורם להם לנהוג כך [והם אכן צריכים לשאול את עצמם], גם אלה הנוהגים מנהגי ריחוק-בידול-הפרדה-מופלגים בפומבי צריכים לשאול את עצמם כמה שאלות נוקבות.

שחרית



מן הסתם, גם על אלו וגם על אלו יש לומר שחלקם עושים זאת ממניעים לא חיוביים, וחלקם עושים זאת מפני ש"מעשי אבותיהם" או "מעשי חבריהם" בידיהם.

כפי שהעיר פעם אחד מחברי הפורום: יש כאלו שעוסקים ברדיפת עריות, לא בגלל התאווה, אלא בגלל רכושנות...

ולגבי אלו שנכשלים בקנאות יתרה, חלקם בוודאי סובלים מבעיות שונות, בתחום הפסיכולוגיה (לאחרונה נמחק בפורום השכן אשכול על מישהו שנאשם בקנאות יתרה מסוג זה), בעוד שחלקם פשוט מחקים את מה שנתפס אצלם כסטנדרט המחייב.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

איזה נושא נאה , אכן שחרית על כגון דא נאמר ימותו הקיצוניים ומשתי הצדדים

על שאלת האשכול כבר אמרו באחד האשכולות שזו שאלה של גיאוגרפיה שכל מקום וחוג עם האסוסיאציות שלו, כפי שמונח בדברי כותבים באשכול הזה.

אך הניק הפותח את האשכול הוא בהחלט חסר צניעות [ומכך יש להקיש ואולי בצדק גם על כוונת השאלה]. אי לכך ראוי היה להתעלם ולו הגעתי טרם גדל האשכול הייתי מוחקו. אך כעת יש לחוס על השקעת חלק מהכותבים ודי בסגירתו.

תוקן על ידי - ווטו1 - 11/04/2004 16:44:21