קטע ממי השילוח על ארבעה סוגי צדיקים

"ויצמח ה' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע" בזה הפסוק נרמז ד' אילנות,
נחמד למראה הוא נגד צדיק שעוסק במצוות ומע"ט שהם לו לבוש הדר נגד בני אדם ג"כ, כגון נתינת צדקה ושמירת הברית וזה יקרא תפארת לעושיה כמו שמבואר במקומו.
וטוב למאכל היינו מי שאינו הדר כ"כ על לבושו מפני שאינו צריך לחזק את עצמו כ"כ במצוות ומע"ט מחמת שהוא טוב בעצמותו, וזה יקרא תפארת לו מן האדם, היינו שבתוכו ובצורת אדם שבו הוא טוב ויפה.
ועץ הדעת היינו מי שאינו בספק תמיד איך הוא רצון השי"ת והוא נגד כל האיבעיות שבגמ'.
ועץ החיים הוא תשובה אמיתיות שמרפאות את הקודם.
וכנגד כל ארבע אילנות האלו יש ארבע נהרות המשקים אותם ,
נהר פישון הוא לשון רב והתפשטות, ומי שהוא טוב בשורשו מותר להתפשט את עצמו כי כל מה שעושה הוא רצון הש"י, הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב.
ונהר גיחון משקה העץ נחמד למראה, כי גיחון הוא לשון צניעות הולך על גחון שאינו ניכר הלוכו, היינו צדיק על לבושו. והוא הסובב את כל ארץ כוש, הוא מי שאינו בשלמות בעומק לבו עוד וצריך לחזק עצמו במצות ומע"ט בכדי שיצא ממנו הפסולת. והנהר השלישי הוא חדקל הוא משקה את עץ הדעת טוב ורע, כי חדקל הוא לשון חד וקל כאדם ההולך בגשר ונוטה לכאן ולכאן לפול, כען הבעיות שבגמרא. הוא ההולך קדמת אשור הינו נגד התקופות כי אשור הוא לשון תקופות בעבור כי עומד בספק אם לעשות או לא וקיי"ל כל ספיקא לחומרא.
ונהר פרת דמעיקרא כי הוא נגד בעלי תשובה, ותשובה מראפת את הקודם, היינו החסרון שיש לאדם מיום הוולדו, ופרת הוא הנהר הראשון היוצא מעדן כדאיתא בבכורות והיינו תשובה שמגיעה למקורו הראשון. מי השילוח פר' בראשית

גם להבנתי אין כוונתו שאין צריך את המצוות כלל ובכל אופן יש כאן תוספת חידוש,
וזה טמון במילים הבאות "ומי שהוא טוב בשורשו מותר להתפשט את עצמו כי כל מה שעושה הוא רצון הש"י "
ממה שהוא כורך את שתי הקטעים ביחד אתה למד שלדעתו היסוד והשורש לדרגה שכל מה שיעשה הוא רצון השם, (שזה מינוח חסידי למושג העלאת הגשמיות לדרגה רוחנית על ידי התבוננות פנימית)
אינה תלויה בקיום המעשי אלא להיפך בהתרחקות ממנה ומהתמקדות במה שמוגדר כוומת וטעמי המצוות .

ויש בדבריו עוד חידוש והוא בזה שהוא רואה כמתחייב מאדם הזה לפשט את עצמו גם למקומות שנראים זרים, וזה הרבה מעבר למה שמקובל בחסידות על וויתורים קלים במעשה המצוות כאן מדובר על ממש "קידוש מקומות זרים"
שזה יכול למשל קיום מצוות תלמוד בתורה על ידי קריאת ספר ועוד

אם אני זוכר נכון יש לגישה הזו גם ביטוי בכתבי ר' צדוק הכהן מלובלין.
אודה למי שיביא מקורות מפורטים יותר.