החייל האמיץ גידי וחורבן התשס"ד
נמצא על דף מודבק על עמוד חשמל באחת מערי הארץ:
עוד מעט אני הולך לישון...
אני הולך לישון בידיעה מלאה שמחר אני אתעורר.
הקשר בין החלומות שאחלום בלילה למציאות של מחר הוא מקרי ובהחלט לא רצוי.
מי רוצה שגם החלומות שלו יעסקו בזוועה הזאת!!!
אני הולך לישון, וכבר יודע מה הולך לעשות מחר.
אני אקום בבוקר, אלבש מדים שאני מתעב, אסע לי לצבא שמזה שנה וחצי אני קם לתוכו, שאני לא רוצה להיות חלק ממנו, אבל אין ברירה כי אנחנו במלחמה שיכלה להסתיים כבר מזמן!
וכשאני אגיע לתחנת האוטובוס, אני אגש לאחד הקיוסקים, ואציץ לעמוד הראשי של העיתון בתקווה שלא אמצא שם תמונה של אף חבר, בתקווה שאותם חבר'ה שנהרגו אתמול בפיגוע היו חברים של מישהו אחר...
ואז אני אעלה על האוטובוס, אשתדל להסתכל מי יושב באוטובוס, לבדוק את הפרצופים של מי שעולה, לנסות לגלות פרצוף של מתאבד לפני שהוא יקלוט שאני מנסה לקלוט אותו. עד שאני ארדם, כי את הסוף שבוע הקצר שלי בבית אני מנצל עד הסוף. את שעות השינה אני כבר אשלים בנסיעות.
אני אגיע לבסיס, אגנוב כמה דקות לקרוא עיתון, לנסות למצוא בין הכותרות הצבעוניות ובין הכתבות המזוייפות כמה מלים אמיתיות שיזכירו לי כמה המצב גרוע, כמה אני חסר אונים, כמה מושחתים אותם אנשים שלהם אני מתחנן בשביל עתיד שקט יותר... אין סיכוי.
אשמע מוסיקה נעימה, אסתכל על הנוף המדהים, אזכר באלה שאני כל כך אוהב. אתנחם בכמה נקודות אור קטנטנות, אודה לאלקים שנתן לי משפחה כזאת נהדרת.
עד שעוד יום יסתיים.
ולפני שאלך לישון, אספור עוד יום שבו דברים לא השתנו.
העיתונאים עדיין לא מספרים לנו הכל.
הפוליטיקאים לא דואגים להציל את המדינה.
המורים לא מלמדים את כל האמת.
ולא כל החוקים נועדו להגן עלינו. ההפך הוא הנכון.
גבריאל גרסיה אמר פעם:
"על כל דקה שאנו עוצמים עינים, אנחנו מפסידים 60 שניות של אור".
אני הולך עכשו לישון, מקווה שבחלום תבוא לי תשובה, שבחלום אראה את האור שבקצה המנהרה.
***
בסוף הקטע, היה חתום רב טוראי גדי ב. (שם ומספר אישי שמורים).
***
חורבן ה' תשס"ד - או ראשית הגאולה?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
