ארבעה מצורעים ועניני דיומא
הדברים שלהלן אמרתי בביכנ"ס של חסידים שנמצא בשכנותי, כשהתארחתי שם בשבת האחרונה לסעודה שלישית, וכיבדוני לדבר. להלן קיצור ותמצית בלבד.
הפטרת השבת (תזריע מצורע) עוסקת בארבעה אנשים מצורעים, אשר גורשו מחוץ לעיר, והם נמצאים מחוץ לחומותיה. בתוך העיר רעב ומצוקה נוראיים, עד שראש חמור נמכר בשמונים כסף, ועד שנשים סוחרות בבשר תינוקותיהן. ומחוץ חרבה של ארם, מצור נוראי, אין מי שיכול להמלט. ובתווך – ארבעה מצורעים. טמאים, מנודים.
ביאושם, ברעבונם ובמצוקתם מחליטים המצורעים ליפול אל מחנה ארם. אם יחיו אותנו, נחיה. ואם ימיתו אותנו – גם כך חשובים אנו כמתים מהלכים.
הארבעה מדדים, בקושי נותר כוח להם, במחלתם וברעבונם. וה' עושה נס, וקול צעדיהם של ארבעת המצורעים נשמע במחנה ארם כקול גדול, עד שמדמים הם בנפשם שמלך ישראל שכר עליהם חיל גדול – והם נמלטים. בחפזונם להימלט, משאירים אחריהם הארמים רכוש, בגדים, סוסים ועוד – והחשוב מכל, מצבור מזון.
ביד מי שלח ה' את ישועתו? ביד המצורעים.
כעת אשנה מעט ממה שדיברתי שם, ואפנה שאלה לידידינו בפורום:
האם ראויים המצורעים האלו להכרה, כמי שעל-ידיהם נעשה הנס? היש מקום לגמול להם על כך?
ועוד:
האם כתושבי שומרון הנצורה היום ונגאלת למחר, הייתם חוגגים את נס הצלתכם? או שמא תאמרו, וכי איזו גאולה נחגוג? גאולה הבאה מייד מצורעים? גאולה שאינה אלא בחומר, ואינה ברוח? גאולה המחזירה לנו כמלך את יורם בן אחאב הרשע? אין אנו חוגגים גאולה שכזו.
אוי לשכן ואוי לשכנו
 |
|
|
