ממללא

עוררת שאלות רבות, ובין השאר עלי להבהיר את המונחים שאני משתמש בהם, כגון "סם".

שהרי יש להבדיל בין "נהייה עוורת", לבין הטפה לנהייה עוורת, לבין סימום אחרים בתחליף סם שאמנם אינו נלקח פיזית אבל הוא עדיין משפיע על הנפש. ואולי משל מדוייק יותר יהיה תופעת הכתות. מה הן מושכות את הפתי להצטרף אליהן בתואנות סרק, משתלטות עליו וסוחטות ממנו מה שהן מסוגלות להוציא, אף הבאבות, ואולי גם אדמורים הם כאלו. את המשפט האחרון יש לקרוא עם הדגשה על ה"אולי".

עלי גם להבהיר למה אני קורא "באבא". המונח הזה הופיע בתרבות הצפון אפריקנית וגם ביהדות המקומית. הבאבא אמור להיות בעל כישורים יוצאי דופן, וזה מוצדק על פי תיאוריה קבלית במקורה על יכולתו של הצדיק.

האם הבאבות הראשונים, כגון שושלת אבותיו של הבאבא סאלי, היו גם תלמידי חכמים? ומהו בכלל תלמיד חכם? אין לי תשובה לשאלה העובדתית הראשונה. אך בוודאי שצריך לאפיין מה הם התנאים השונים והמרובים שיוצדק לכנות בהם מישהו בתואר כבוד זה (שהרי במקורו זהו תואר מכובד שלא כל אדם יכול לזכות לו ולא בקלות).

זאת להבדיל מהבאבות של ימינו, שאינם חייבים להיות יודעי ספר או אפילו מסוגלים לקרוא, ודי להם לקרוא את האופי האנושי...

אם יש לי טענה נגד תופעת הבאבות, הרי היא עומדת על הנקודות הבאות:

א. הבאבא (והאדמור) מקבלים כספים מהפונים אליהם בתואנות שונות.

ב. הפניה אל הבאבא פוטרת את האדם מאחריות אישית לחייו.

ג. הפניה אל הבאבא מהווה תחליף לתשובה (תשובה - במובן החיובי של המילה שלא אפרט כאן).

ד. הבאבא מרגיל את הפונים אליו לעשיית מעשים שאינם מצוות אלא להפך.

שכחתי משהו?

מעתה, אם אני בא לשפוט איזה באבא, יהיה מי שיהיה, יש לבדוק אם הוא לקוי באחד המאפיינים האלו או ביותר. אם לא, אזי התנצלותי אמורה בפניו על שהוא נכלל בכלל ברשימת הבאבות...

האם רק באבות נכשלים בכך? בוודאי שלא! התעסקות בסגולות במקום בעשית מצוות רווחת בעם ישראל מדורי דורות, ולא ייפלא אם היא אחד משורשי עבודה זרה. גם בזמננו יש רבנים מפורסמים בציבור ה"ליטאי" שעוסקים בכך. אולם האם אני יכול לקחת אחריות עליהם? בוודאי שלא. ובעיני הם עושים רע.

ניקח לדוגמא את הגר"ח קנייבסקי. מצד אחד הינו תלמיד חכם כפי שיעידו ספריו וכפי שאפשר ללמוד מתוך שיחה איתו בדברי תורה. הוא גם אדם נעים ובעל מידות.

מצד שני, הוא מאמין בקדושת הגמרא והמסורת באופן כנראה בלתי ביקורתי ובהחלט מופרז. מכאן המלצותיו להשתמש בכל מיני סגולות שמוטב היה לגנזן והוא, להפך, מפיצן ברבים.

הוא גם מקבל אנשים לברכות. תור ארוך משתרך לפני ביתו והיום כבר צריך להרשם כדי להתקבל.

אבל - הוא אינו מבקש כסף. עד כמה שידוע לי, הוא אינו מתפרנס מ"פדיונות" כדרך הבאבות והאדמורים. (אם כי איני יודע מהיכן פרנסתו, ואולי מזמנים לו כלתלמיד חכם תרומות להוצאת ספריו המרובים, או שקונים אותם ממנו. אביו, הסטייפלער המפורסם עוד יותר, היה מסרב, לפי המסופר, למכור מספריו אלא למי שילמד מהם למעשה).

לפיכך, אני סבור כי הגישה של ר' חיים קנייבסקי, שמרשה לאנשים להטריד אותו בבקשת ברכות, היא פסולה. והיא גם מטפחת אמונה עוורת ואולי משמשת, מבחינה מסויימת מאד, כסם.

ואתה רואה כי אני מבקר את התופעה גם אצלו.

אולם עדיין אין כאן אורח חיים נצלני ופרזיטי של מי שבאופן קבוע חי מפניותיהם של אנשים המשלמים תמורת הזכות בעיניהם להוועץ עם "הצדיק".

אולי כדאי להבהיר שאם הבאבא, או האדמור, או הרב, נותנים עצות טובות ומקצועיות, אפשר בהחלט שהם לא גרעו מיועץ - לכלכלה, לפסיכולוגיה, לכל נושא - שגובה תשלומים על הייעוץ ומתפרנס מזה ואף גאוותו על כך.

אולם כמדומה שיש כאן טעם לפגם ואולי יותר מזה כאשר הדברים

א. נעשים באיצטלה של תורה.

ב. מהווים עצות רעות משום שהם מרגילים את האדם למעשים מגיים.

אין לנו לשכוח כי אסור לאדם לקבל תשלום על דברי תורה. לא בפסיקת הלכה, לא בפסיקת דין, לא בלימוד. נמצאו היתרים שונים במשך הדורות לעיסוקים אלו, וגם הגמרא מתירה קבלת פיצוי על הזמן המוקדש לנושאים אלו למען הציבור. אבל עדיין יש מרחק רב בין זה לבין עשיית כסף בסכומים גדולים בתדמית (שווא, לדעתי) של "רואה נסתרות".

והעוסק כן, אין לי אלא להמליץ עליו את דברי ר' יהודה החסיד על מי שמתעסק עם "שמות".

***
בנוגע לבאבא שסיפרת עליו שהוא מקרב אנשים ליראת שמים ולמצוות. יתכן שזו כבר תופעה הפוכה. ברבות הבאבאות המושחתים והנצלנים, יש ביניהם גם כאלו שעוסקים באמת בהפצת תורה ויראת שמים. מי יודע. לדבריך יש ודאי אחד כזה...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

מיימוני במיטבו

ממללא

מכיוון שלעיל לא הגבתי ונסמכתי על דברי הרב מימוני אני מרשה לעצמי להגיב על טענותיך אליו.

הנוהים אחר הבאבות אינם חסידים, כך כתבת.
מהו חסיד? לענינינו חסיד הוא לא מי שלומד בספרי חסידות, משתתף בטיש בליל שבת ובט"ו בשבט, לומד בבני יששכר וממתג עצו ל'חצר מסויימת.
החלק שבחסיד שמקביל לבאבא הוא אדם שכל מהותו ותוכנו הדתי הוא רבו. האם כאן יש הבדל בין חסיד שהולך עם שטריימל לחילוני שלובש כיפה לפני פתחו של הבאבא? לא. ההבדל הוא בכמת הדת שהוא צורך אבל לא בצורה.
כמובן יש לחלק בין חסידים יראי שמים שמתבטלים בפני רבם אבל יודעים שהרבי הוא רק רבי ולא אלוקים לבין אלו שאין להם אלוקים ואלוקים בשבילם הוא עוד פן מיסטי בסביבת הבאבא.

א. ההקבלה שלך בין בניית מוסדות מ'שנור' לבין כופר נפש בעת ברכה אצל הבאבא אינה נכונה ומוטעית.
השירות שנותן באבא למאמיניו הוא ברכה, ייעוץ, החלטה, הקשבה וכו'. הרי רוב הבאים אל הבאבא אינם לומדים במוסדותיו או משתייכים אליהם, התשלום שהם משלמים הוא תשלום על שירות סוציאלי ולא תרומה למוסדות.
ישיבות ומוסדות שאוספים כספים זה לצורך המוסד. לכך הם פונים לבוגרים ואנשים שיש להם זיקה למוסד. מעבר לכך פונים גם לבעלי ממון שיתרמו להחזקת המוסד. זה שמציעים להם אפציה להנצחה עדיין זה רק כדי לגרות לתרום, אך התורם לא משלם על שירות שהבאבא נותן לו ולא מרגיש שהתשלום הוא חובה אלא תרומה.

אגב באבאות רבים לוקחים כסים לכיסם האישי לא ע"י הסלקה מהמוסד אלא את כספי המבקר עצמו ואם אינך מאמין יש כמה כתובות בדרום הארץ..

ב. כאשר בעלה הון מגיע לבאבא הוא בא או כדי לקבל ברכה לעיסקה או כדי להשקיט את מצפונו מבחינה דתית.
הפטור מאחריות אישית שמיימוני התכוון הוא השקטת המצפון והרגשה מוסרית של עשיית מעשים טובים בעוד שאפשר להמשיך לאכול נבלות וטרפות ולהלוות בריבית.
הכויללניקים אולי נפטרים מאחיות אישית אבל הם אינם עושים עבירות אלא צועדים בעדר אחרי רבם ולא חוטאים. ודאי שעדיף היה אם היו חושבים על מעשיהם אבל חוץ מחוסר מחשבה מה רע הם עושים?
אם תאמר שזה פשע לגבי פרנסה וחיתון הילדים גם כאן הם נתלים באילן גבוה ומרשים לעצמם. האם זה דומה לאותו באבא שהמבקר אצלו מקבל ברכה וחיוך וממשיך לחטוא על ימין ועל שמאל?
נכון שחילוני שמגיע לבאבא לא שואל אותו האם לשמור כשרות אך האם אין חובתו של הבאבא להעיר על כך? אלא  שהבאבא לא מתעניין בו אלא בכספו, או שהבאבא חושב שהוא לא יוכל להחזירו בתשובה והוא ינטוש אותו לטובת רב מקל יותר. זה בדיוק מה שכתבתי שאנשים נוהים אחר הבאבא בגלל המיסטיקה וזיקה בינם לבין הקב"ה אין.

ג. כמה אנשים חזרו בתשובה שלימה בגלל הבאבא וכמה חזרו ללא באבא? לא נראה לי שאפשר למדוד זאת אמפירית אבל כנגד אלו שחוזרים בתשובה ישנם רבים שנשארים חילונים ומצפונם רגוע בגלל הבאבא.


לגבי מה שגבת לי לעיל

א. אני לא לומד ממקרה בודד או מרב בודד אלא מדרך כללית.

ב. אני  נגד עוולות מוסריות שישנם בציבור הליטאי ואכן יש מקום לפסול מי שתומך בעוולות מוסריות.
יש לחלק בין עוולה מוסרית כלפי המאמין עצמו לבין רב שנוהג כראוי במתדפק על דלתו ובמקומות אחרים אינו צדיק גדול.

ג. שוב, אם הקבלה הרוחנית מלווה בהסבר שהמעשה אינו אקט מיסטי אלא מצווה מהתורה הדבר חיובי. אם ההשדלה לקבלה הרוחנית היא השקטת המצפון ע"י מיסטיקה ללא הבנה מדוע עושים את המצווה והמחשבה היא בגלל הבאבא המעשה אינו ראוי, אולי הוא דומה להקרבת קורבנות לע"ז (כמו מחשבת פיגול).

מזוהר,

ממללא
רציתי לספר את הסיפור על אותו ראש ישיבה שהקים אינפריית נדל"ן, וההבדל בינו לראשי ישיבה של היום, העושים מסחרה מהברכות שהם מעניקים, -ממש אונאה.
הרב כהנאמן באחד ממסעותיו לגיוס כספים, הגיע לביתו של יהודי עשיר, וניסה לשכנעו כי יתרום כסף לישיבה, אבל היהודי סירב, ולמרות כל הדיבורים עמד בסרובו.
כשראה הרב שאברו סיכויו לקבל תרומה. פנה ליהודי ואמר לו- ראה כסף אינך רוצה לתת לי, אז יש לי אליך בקשה קטנה, שלא עולה כסף.
מה כבוד רב מבקש ?שאל היהודי.      שתברך אותי, השיב הרב.
שאני אברך רב גדול כמוך???  כן ענה לו הרב כהנאמן, לכל יהודי יש את הכח לברך- וברכתו מתקיימת, 
באמת?? התפלא היהודי  כן כן השיב הרב .
 היהודי הרצין פתאום ושאל את הרב כהנאמן, במה לברך אותך כבוד הרב?
שלא אפגוש יהודים כמוך-

_________________

מודה ועוזב

ירוחמש,

בא נשים את הסיפורים רגע בצד. קצת קשה לבנות סביבם טיעונים. המציאות היא שקיים פער מסויים בין הפאר של מוסדות תורניים רבים לבין הדלות בחלקים רבים מהחברה החרדית, פער שקצת קשה להסבירו.

אני אציב לך (ובעקיפין גם למזוהר ומיימוני) שתי שאלות, ואשמח לשמוע תשובותיכם:

א. אני מכיר דמות של רב שנערץ בחוגים הליטאיים. יתכן ומדובר בת"ח גדול, ככל הידוע לי הוא אינו נושא במשרה ישיבתית או חיבר חיבור בלומדות. מצד שני, מספרים עליו שהוא צדיק גדול ולפי ראות עיני הוא אכן כזה וגם דמות סגפנית 'מוסרניקית' מרשימה. אנשים רבים באים להתברך מפיו. מה דעתכם על תופעה כזו? במה היא שונה מדמותו של הבבא סאלי, שיתכן ולא היה ת"ח במובן הליטאי, אבל דמותו הייתה סגפנית והוא חי בהסתפקות המועט והתבטלו בפני גם ת"ח כמו הגרמ"מ אליהו?



(ספציפית למזוהר)

ב. ידיד שלי (שאינו חרדי) נקלע לצרה במשפחתו. מכרים חרדיים שלו יצרו קשר עם דמות מסויימת שידועה בציבור כ'מחזיר בתשובה' מהסוג העממי. אותם מכרים ייחסו למחזיר בתשובה כוח כמעט על טבעי בפיתרון בעיות וריפוי מחלות, ואולם, זאת בתנאי שידידי ומשפחתו יקבלו עליהם עול מצוות והלכות מסויימות שהם רפויים בהם. ה'קבלות' הללו הן תנאי שאותו אדם מתנה תמורת האפשרות שייפגשו עמו ויתברכו מפיו. על פניו דומני שלשיטת מזוהר לפחות, אותו אדם לא 'משלים' עם קיום מצוות חלקי אלא אדרבה דורש אותו כתנאי מוחלט לברכה - זו שיטה טובה שאין לבקר אותה?

ממללא
מצד אחד אתה אומר-  בא נשים את הסיפורים רגע בצד- מצד שני אתה מביא סיפור מספרים עליו שהוא צדיק גדול ולפי ראות עיני הוא אכן כזה וגם דמות סגפנית 'מוסרניקית' מרשימה. אנשים רבים באים להתברך מפיו.
 איני מאמין לשום סיפור על צדיקים גדולים, הם תמיד בעייני רק סיפורים, בלי כל חוכחה לאמיתותם.
 -הכוונה כמובן לסגולותיו של הצדיק, וערכיותו, על זאת יכולה לספר רק אשתו, או להבדיל הקב"ה.
חלוקת ומכירת ברכות על ידי אנשים לאנשים אחרים, היא בעייני הונאה במקרה הקל ,- ולא חשוב בכלל לאיזו מטרה הולך הכסף-ו גניבת דעת הבריאות, וגזילת כספם..
ואין לזה הצדקה אפילו אם המברך הוא ליטאי, הונגרי, פולני, מרוקאי או עירקי, דין גנב יש לכולם.

_________________

מודה ועוזב

ממללא

עקב תקופה שנעדרתי נשכח ממני הדיון הזה ורק כעת נזכרתי לחזור אליו ולהגיב למר.

אני לא אכנס לכל הדיון מהדף הקודם ששם אנו חלוקים לגמרי אלא אתייחס להערתך הספציפית האחרונה.

ברור שקיום מצווה מעולה הוא ע"י עשיית המצווה לשם שמיים - כי כך הקב"ה ציוה עלינו בתורתו.

אולם ישנו את המושג 'מתוך שלא לשמה בא לשמה'. המקרה האחרון שהבאת אינו מדבר על קיום חלקי של מצוות אלא (לפי דבריך) על קיום מצווה שלמה לשם שמיים והרב/באבא הוא רק התמריץ.

לכאורה מה זה שונה מכל דרדקי הלומד בחיידר שאם לא ילמד כראוי הרבי יעניש אותו או ישלח פתק להוריו?

אבל בהתבוננות נוספת גם בשיטה זו קיימות בעיות.

א. ילד אינו בר מחשבה ולכן צריך לחנכו בדרך זו כמו שנאמר 'חושך שבטו שונא בנו'. אדם בוגר לא בטוח שכך צריך לקרבו לתורה ומצוות. צריך להסביר את התורה וכוונתה כדי שיכנסו הדברים לראשו ויקיים המצוות מתוך בחירה בדעה צלולה ולא כמו מבצע צבירת נקודות - קיימת מצווה ניקח אותך ללונהפארק/באבא.

ב. אינני בטוח שאין פסול בצורה זו גם מהצד שמקיים המצווה אינו מבין בעבור מה הוא מקיים את המצווה. אמנם לפי דבריך מסבירים לו שהוא מקיימם בגלל ציווי התורה, אך נראה שלולא הרבי/באבא הנ"ל הוא לא היה מקיים את המצוות. א"כ מה שמקבל על עצמו 'לשם שמיים' בעצם הוא מקבל לשם בשר ודם.

_________________

אין חדש תחת השמש.

ולא רק אצלנו מגלים תמונות על הקיר.

רמלה: האם ישו הופיע על קיר הבית?

עשרות אנשים מבקרים בבית משפחת חורי שעל קיר ביתם, בין הסלון למטבח, הופיעה בשבוע שעבר תמונת דיוקנו של ישו. בעלת הבית, וופא חורי: "אנשים ראו את הדיוקן והתעלפו"

מריה זערור 

פורסם:  21.01.11, 07:36

שתף

האיש שבקיר: נוצרים, מוסלמים ויהודים עולים לרגל לבית משפחת חורי ברמלהכדי לצפות בהשתקפות דיוקנו של ישו שהפציעה בשבוע שעבר על אחד הקירות, בין הסלון למטבח. חלקם מתפללים, ויש כאלה שמתעדים ומצלמים. גם כומר הכנסייה האורתודוקסית שהוזעק למקום צפה בהשתקפות ואמר כי אכן מדובר בדיוקן של ישו.

 

 http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4016211,00.html

 

"אלוהים אדירים זה נכון, זה ישו", אמר אחד המבקרים כשהוא מביט אל הקיר ואישה שעמדה על ידו אמרה: "יש תקווה, זה נותן הרגשה של ישועה קרובה".

 

שכן שהגיע לראות את הקיר אמר: "בשם אלוהים, זה ממש נס".

 

עד לפני כשבוע ניהלו בני משפחת חורי חיי שגרה שקטים. באסם, 41, עובד כנהג מונית, ו-וופא, 32, לומדת רפואה משלימה ועובדת בתחום, לא תיארו לעצמם שחייהם הולכים להשתנות. מאז הגילוי מגיעים עשרות אנשים לבית. "זה כבר מתחיל להטריד, אנשים רבים מגיעים, גם בשעות מאוחרות, וזה מקשה על החיים בבית", אומרת וופא.

מביטים בדמות שעל הקיר (צילום: אבי מועלם)

 

ביום רביעי שעבר, כך מספרת וופא, זה קרה. "הייתה שעת ערב מאוחרת ושהיתי בבית עם הילדים אנדרי, 11, וגירמני, 8. פתאום הבן הגדול שלי קרא לי ואמר – בואי מהר, יש משהו על הקיר. ניגשתי אליו והוא אמר לי 'אני רואה את תמונתו של ישו'".

 

וופא התקרבה אל הקיר ונדהמה: "ראיתי את הפנים של ישו אבל לא אמרתי מילה. הרגעתי אותו ואמרתי לו – אין פה כלום, אתה בטח עייף, לך לישון". וופא חשבה שאולי היא מדמיינת לעצמה בגלל השעה המאוחרת ולא ייחסה חשיבות לכך. היא הלכה לישון ולמחרת היא שכחה מכך.

 

ביום חמישי, בזמן שוופא ניקתה את הבית, היא ראתה לדבריה שוב את התמונה. הפעם היא נבהלה, וקראה מהר לבעלה. "קראתי לו אבל לא רציתי לומר לו מה אני רואה. אמרתי לו שאני רוצה שיראה משהו.

 

"הוא הסתכל על הקיר, התקרב והתרחק. ביקשתי ממנו שיגיד לי מה הוא רואה, והוא אמר לי – אני רואה את ישו. אמרתי לו שגם אני, רק לא רציתי לומר כדי לראות אם המחשבות שלי תואמות לשלו".

 

"אנשי הדת אישרו שזה הדיוקן של ישו והדגישו שהוא נראה עצוב. הם אמרו לי שהוא עצוב בגלל שאנשים מבצעים חטאים. הם אמרו שישו כועס על בני האדם וכל הדברים שקורים הם בעצם סימנים לקראת 'יום החשבון', סוף העולם".

 

יש כאלה שפיקפקו?

"יש כאלה שחשבו שתליתי תמונה מאחורי הקיר, ושזו ההשתקפות שלה. אמרתי שאפילו את התמונה של החתונה שלי עדיין לא תליתי".

 

ואיך את מסבירה לאנשים את הגילוי?

"אלה הם לא צבעים או גירים שאמן יכול לצייר, זה השתקפות של ישו ואף אחד לא יכול לזייף את צילו של אלוהים".

***
ותודה להשכן

http://bhol-forums.co.il/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2890213&forum_id=1364