|
|
| נשלח ב-5/5/2004 08:15 |
 |
| |
יוריקס,
יורשה לי להעיר.
אני מכיר לא מעט הצלחות מרשימות של תלמידי ישיבת ר' יצחק אלחנן.
לא הגדולים מצמיחים את ההמוניות אלא להיפך. הואיל והחינוך היום הוא המוני הדרך לחינוך המונים היא דרך הציות ולא דרך החשיבה. ארשה להפנות את חברי הפרום לספרו של חורחה אורטגה אי גאסט 'מרד ההמונים', הוצאת זמורה ביתן מודן, 1975, שמסביר מדוע ההמונים מעדיפים דיקטטורה על פני דימוקרטיה. (להבדיל כמובן).
ושמעתי ממו"ר שליט"א שמי שרוצה להיות פוסק הדור צריך לקרוא עיתון.
תוקן על ידי - אריק123 - 05/05/2004 8:17:22
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2004 09:10 |
|
| |
מסתברא
אתה מדבר על איש אמונה בודד שעוזב את החברה ומתמודד עם עוינותה בלי לחפש לו חברה אחרת. האם היית גם נוהג כך?
האשכול הזה בכללו מזכיר את זה המעלה את האפשרות שכפיה דתית היא חיובית. המונח 'גדויל' קשור לאמונה אלילית עיוורת בבשר ודם שכנראה הגיע מדתות שבחוץ או מסופרמני הסרטים. כאשר המושג 'גדול הדור' מופיע בתלמוד הוא מוסב על עסקן ציבורי המוערך פחות מאשר 'תלמיד חכם'. הכרתי כמה וכמה גדוילים ולא ראיתי בהם גדלות יותר מאשר אצל אנשים פשוטים ולרוב להפך.
בעם ישראל היו שופטים ויועצים והמלוכה נחשבה לאנטי אידיאלי אפילו בתקופה שזה היה 'ככל העמים' ולא היתה דמוקרטיה בעולם. כל אדם אמור להחליט לעצמו כמה השופט והיועץ ראויים לאימון וכמה הוא זקוק להם, אבל להטיל גדוילים על ציבור שלם מתוך הלחץ החברתי של ציות והשתוות (obedience and conformity) זה הורס ובולם.
אני מכיר בני אדם הראויים בהחלט לאימון ואם כבר גדויל אז הם, אבל דוקא אלה הם הבורחים מהתואר המסריח הזה!
אבל לאמיתו מספיק ב'מארגן' מוסכם כמו גבאי בית כנסת שעל פיו יושק דבר. דוקא ראוי לקחת אחד כזה שלא יטעו לחשוב שיש לו גדלות שמיימית מחמת שטיפס בסולם החברתי באמצעות משרה, סבא או ספר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2004 09:31 |
|
| |
יוריקס,
וכי מדוע אתה סבור שבזה שמכנים מישהו "הרה"ג" מקבלים את סמכותו? להיפך, התארים מעידים דווקא על תופעה כללית של ירידת הסמכות, שמאלצת הוספת מליצות ריקות כדי לנסות להחזיר את הערכת הציבור לרמה הרצויה (בעיני מוסיפי המליצות). הף אחד לא יחשוב לקרוא לרמב"ם "הגרמב"ם", משום שהוא אינו זקוק לזה - הציבור מכיר בכוחו גם בלי זה. "גדול מרב - רבי, גדול מרבי - רבן, גדול מרבן - שמו". תופעת הגדוילים והרה"גים שאין להם כיסוי מעידה דווקא על כך שהציבור מכיר בכוחם במידה פוחתת והולכת.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2004 09:39 |
|
| |
גו"ג  ,
הבעיה היא שההפחדה היא השלטת עדיין ושאין אנו מודים בחולשתנו זו! לניצולה לא צריך להיות אביי אלא כ"ק מרן וכו'!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2004 15:57 |
|
| |
בוגי,
במפורש, קיימתי לך לך מארצי ומולדתי פיזית ואידלוגית, וגם כעת אני גר בסביבה המאד עויינת להשקפתי וגם בקהילתי איני הולך לפי הזרם.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2004 16:03 |
|
| |
מסתברא,
כל שאדם שייך לחברה מסוימת המספקת לו ביטחון הוא קשור אליה וככל שהיא יותר מגובשת ומאמינה בצדקתה, כך הוא שואב ממנה יותר כח. לכן גם אם הוא מרוחק ממנה פיזית הוא שואב את הכוח החברתי ממנה בכל מקום שהוא גם במקום עוין ובפרט אם הוא נתפס כמייצג את החברה לה הוא שייך וזה דוקא עוזר לו להתבלט!
תוקן על ידי - ווטו1 - 05/05/2004 16:06:16
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2004 16:49 |
|
| |
מתוך הביקורת תרשו להזכיר - בפירוש אמרתי שיתכן לכונן התבדלות השקפתית בלא "גדולים" והשארתי בצ"ע שמא צריך לייצר "גודל" חילפוי. אבל זה ברור שלצורך הגדרה עצמית נכונה, אמת פנימית שלמה, צריך גם אמת חיצונית ומוצהרת, בעלת גאווה. אחד מהתנאים בלתיה אין להשקפה שכזו הינה הכפירה בגדולים של אחרים - כפירה במובן זה שאין מקבלים את מרותם ההשקפתית (וצ"ע לעניין ההלכתית). הסממן השטחי ביותר לכך, והשטחי ביותר הינו דירוג התארים. אינני מתכוון להפרזה בתארים הנהוגה היום ועל כן אין לזה שייכות לגדול מרבן שמו. טענתי נגד הדירוגים הנקבעים על ידי יתד - שזה מוגדר כמרן וזה כגאון הגדול. קבלה של ההגדרות שהם קבעו, גם אם רק מן השפה ולחוץ, מכבוד תלמידי חכמים, מדרכי שלום, וכדומה גוררת מצב של התנצלות למה המרן שלהם לא מחייב אותך.
כפי שנאמר בטוב טעם פה יתכן וכאידאולגיה הנמצאים כאן אינם חפצים בהגדרה או בשייכות וממילא גם אינם זקוקים או חפצים בנהגה רוחנית דמויית בשר ודם
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2004 17:22 |
|
| |
אני חושב שגם בימינו אפשר למצוא אישים גדולים בעלי תעוזה וחשיבה מקורית ומפלסי דרך.
צא ולמד מה קרה לרובם.
הם העמידו תלמידים שמצטטים בלי הרף מדברי רבותיהם ולעיתים אף עושים מיסטיפקציה למה שהחל כקריאת תגר על הישן והסגור.
זו דרכו של עולם.
קשה לחנך לחשיבה שמסכנת את עקרונות המחנך. אולי אף בלתי אפשרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2004 00:09 |
|
| |
הקושי הגדול ביצירת אלטרנטיבה להנהגה השלטת, הוא משום שהמכנה המשותף החזק ביותר איננו על דרך החיוב אלא בשלילה, וזאת מחמת העובדה שלכל אחד יש דעה משלו, כדברי חז"ל "כשם שפרצופיהם שונים זה מזה כך דעותיהם שונות זה מזה" מסיבה זו כמדומני שהמכנה המשותף הנדרש כיום הוא במתן אפשרות לכל יחיד לחיות את חייו כהבנתו וכרצונו, סביב דרישה זו ניתן יהיה לגבש רבים וטובים, החברה החרדית הפכה לבית חרושת המייצר תבנית מסוימת ומוגדרת אחידה, וכל מי שאיננו מתאים לתוצר הנדרש מושלך ככלי אין חפץ בו, והדרישה המשותפת היא ביצירת חברה פחות הומוגנית.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2004 07:33 |
|
| |
יורי ברוך הבא
אתה דן על ג' דברים.
א. איך יגן על עצמו אותו אחד שאינו תחת מטריית חרדיות יתד.
ב. האם ואיך ניתן לקבל עצמאות.
ג. האם יש צורך ב"גדוילים שלנו".
כדי להוכיח גם לאיש יתד שגדוליו אינם בהכרח אלו שקבלו בלעדיות על "השקפה", די להראות את מבינותם של אותם גדולים מתוך כתביהם שלהם. ברור שככל שיהיו יותר אנשים שישובו על אותה הטענה היא תחדור יותר, אך יש דברים מספיק משכנעים להשתיק ביקורת של אדם ספציפי.
העצמאות תיווצר מאליה עם הזמן, כי הפלך יגדל, ולאט לאט יהיו אותותיו גם אותות למוסדות הקרובים יותר לדרך חינוך שכזו וכו'. אם ברצון אי מי להחיש את הגאולה, יכול הוא ליצור מין מסמך יסוד בו יאפיין את המגזר, ופשוט יתחיל בחשאי לאסוף מתפקדים, ומשעה שיגיע לסכום נכבד, פשוט לצאת בקול גדול ולהודיע על הקיום וממדיה של החברה הזו.
בכל חברה יש רמות שונות. יש הנזקיים למדריך ודמות ויש שאינם, ומכאן שזו לא שאלה [אם יש צורך בגדוילים] עם תשובה אחידה לכל רמות החברה. אך ללא ספק, יש צורך באידיאלים ברורים, אחרת הפתיחות וההפקרות יטושטשו ויתערבו.
|
|
|
|
|
הוא מהחזו"א. באחת מאגרותיו לר' משה איליביצקי הוא כתב לו "תנהג כפי המשנה ברורה עד שאברר את הנושא".
