| נשלח ב-5/5/2004 02:05 |
 |
| |
חקר התת מודע של ההלכה
הגדרה יותר מדויקת לנושא הוא חקר התת מודע של שיטות הלימוד השונות
כשבאים לנתח שיטת לימוד כמו של הגר"ח או החזו"א
ישנם הרבה אפשרויות
מה שאני טוען הוא ששורש של גישה מסוימת של "לומדות"
היא מתוך תפיסה עקבית את צורת פירוק הנושא הנדון לגורמים
למשל ר' חיים ינתח נושא עם שימת הדגש על המטרות של הנושא המדובר ופחות על מהות הנושא ולכן רוב החילוקים שלו הם ע"י שימת לב חדשנית להבדל של המטרות בין שני דינים שנראו לפניכן דומים
כמובן שגם ר' חיים וגם בעלי הגישה השונה יכולים להסכים אלו עם אלו אבל האחר יאמר לאחר דברי הגר"ח שאם המטרות הן שונות אז "קושיא מעיקרא לייתא" והוא לא יראה בדברי הגר"ח חידוש מעניין
במחקר על ההכרה א"א להפריד בין מצבים שונים,אדם עם תפיסה מסוימת ינתח כל נושא באותה הצורה (כמובן שרק נושא שאין שם הוכחות מתוך הנדון עצמו לסוג של גישה מסוימת) ןלכן ניתן להניח שר' חיים ניתח גם נושאים שאינם תורניים באותה הצורה,
ההמשך המתבקש הוא לחקור מדוע ר"ח תפס דברים בצורה המסוימת הזו, התשובה לזה יכולה לבוא בעיקר מהאופי / האישיות שלו
האם ידוע לכם על מחקרים בסגנון הזה , שמשייכים בין שיטת לימוד מסוימת לבין תפיסת העולם הכללית שלו ובין המבנה האישיותי והתפיסה ההכרתית שלו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2004 02:19 |
|
| |
יוני
רעיון חשוב.
כמדומה שניתן לדון כאן במספר רמות.
א. איפיון המתודולוגיה של הפרשן לפי דוגמאות.
זה אינו דבר קל, במיוחד אם צריך לזהות קוים מאפיינים שנמצאים אצלו ולא אצל אחרים.
זה ניתן להיעשות בכלים המצויים בציוד הלמדני של למדן ישיבתי מן השורה.
ב. ניסוח המתודולוגיה שלו - מיזוג המחקר.
באלו כלים נבחר?
בעבודת הדוקטורט של בני בראון, שהוזכרה כבר בכמה אשכולות כאן, יש סיכום של גישות לנושא על פי מספר מחקרים. אך הרושם שלי שחסרה מתודולוגיה לניתוח הגישות הפרשניות. בראון עצמו מציג כמה גישות. לצערי, לא למדתי את הנושא מספיק כדי להציגן.
ג. חיפוש אחרי מוטיבים אישיים בגישתו של הפרשן.
קביעה כזו מטילה עלי אימה. כל עוד מדובר בזיהוי הנחות היסוד הפרטיות, אולי הבלתי מודעות, של הפרשן, אני סבור שהדבר בעל ערך. אם מחפשים הסברים פסיכולוגים ופסיכולוגיסטיים, אני חושד שאנו בדרך להסברים מהסוג המפורסם של "אביי היה מחמיר יותר מרבא בגלל שהיתה לו ילדות קשה. הוא היה יתום".
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2004 02:36 |
|
| |
הסרים פסיכולוגיים מהסוג של ילדות קשה לא רלוונטים בעיני אצל אנשים גדולים כאלו (זאת דעתי)
הכוונה שלי היא לנתח ולהגדיר את המבנה האישיותי והאופי הקיים בלבד ( כמו בעל מזג לבבי - מהיר - ציני ואחרים) ולא את הסיבות או הגנים הניסתרים שבגללם נבנה האופי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2004 03:41 |
|
| |
"אישים ושיטות" של הרב ש"י זוין ז"ל
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2004 18:23 |
|
| |
רק עכשיו גיליתי אשכול מענין זה, אלא שכניסת השבת בפתח.
בקיצור נמרץ, אני מסכים עם הכותבים כאן. דרך לימוד משקפת הנחות תיאולוגיות מסויימות, לגבי טיב של התורה (בכללה) כחכמה אלוקית ושל התורה שבעל פה (גמרא ופוסקים) כטקסט הנתון לפרשנות. פרשן פרש כפי שהוא מפרש מפני שהוא חושב שכך ראוי לפרש, שכך נכון לפרש. משמע, יש לו כאן שיטה. גם אם הפרשן עצמו אינו מנסח מהי התפיסה העומדת מאחורי דרך לימודו, הרי שיש תפיסה כזו, בבחינת 'תיאולוגיה שלא מדעת'. תפקידו של החוקר הוא לחשוף את ההנחות הללו גם היכן שבעליהן לא היה מודע להן.
פסיכולוגיזציה של הפרשן איננה פסולה בעיני, אך היא איננה מקדמת אותנו במאומה. אתה יכול להסביר אילו מצוקות ילדות גרמו לקאנט להיות קאנט, למשל, אבל תהיה בכך תרומה מעטה מאוד להבנת העומק הרעיוני של תורת קאנט. (ממילא גם לא יהיה בכך כדי להעלות או להוריד מן ההערכה שקאנט ראוי לה).
אני גם מסכים שהרב זווין ב"אישים ושיטות" הוא מפורצי הדרך של מתודה מחקרית זו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2004 20:49 |
|
| |
לגבי תת-מודע נראה לי שיש לחלק בין שני מובנים שונים של המלה .
1) התת-מודע מהפסיכואנליזה והיא התפיסה שבעומק נפש האדם מתרחשים תהליכים שהוא אינו מודע אליהם ומה שמתרחש במודע הוא גילוי שלהם .
2)הרעיון שישנם הנחות יסוד המנחים את המחשבה שאינם באים לידי ביטוי בצורה מפורשת במחשבה המודעת אבל אפשר לזהותם על ידי ניתוח . כאן אין המדובר בפסיכולוגיזציה , ואולי לזה מתכוון איד"ג כאשר הוא מדבר על תיאולוגיה שלא מדעת .
והערה לגבי הגר"ח וממשיכיו . נראה לי שהם נמנעו מלעסוק בסוגיות ותחומים תורניים שלא התאימו לצורת הטיפול המיוחדת של בריסק. את ה'עבודה המלוכלכת' הם השאירו משום מה לאחרים .
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2004 21:03 |
|
| |
מציץ,
אשריך שזכית להעמיד דברים על דיוקם, להצביע על ההבדל הקטן והחשוב בין תורת החלום = הפסיכואנליזה של פרויד = תת מודע המובן הראשון שציינת, שבאיזשהו אופן מסירה אחריות מהאדם. לבין תורת הנפש של הרמב"ם שאיננה מכירה בתת מודע שלא מדעת, ומבדילה בצורה חדה בין מחשבות שכליות לבין הדמיונות , וגורסת כי החלום הוא למעשה תוכן מחשבותיו של האדם בעודו ער.
שבוע טוב
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2004 21:53 |
|
| |
חביבאי:
נראה שאכן התכוין בעל האשכול להשתמש בביטוי "לא מודע" במקום ה"תת מודע".
הרשו לי להזכיר למופלגים כאן כי הראשון (כמדומני) שהלך בזו הדרך הוא רבי ישראל סלנטר בספרו "אור ישראל" בו טען שמחלוקת ב"ש וב"ה נובעת מתוך הבדלי אופי ואישיות.
בעבר אזכרתי את המקור ולשונו כאן בפורום.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2004 22:18 |
|
| |
נדמה לי שלפני ר' ישראל סלנטר השתמש בה המהר"ל מפראג .
דברי הגמ' בעירובין י"ג: פשוט מציעים (suggest) גישה כזאת .
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 00:32 |
|
| |
רי"ס עצמו כתב באותה איגרת כי את ההבחנה בין "כוחות כהים" ל"כוחות בהירים" הוא לוקח מ"חוקרי כוחות נפשות האדם".
וכבר גילה י' אהרן כי המקור הוא קאנט. וראה בספרו של אטקס רי"ס.
אגב, הבחנה זו איננה בדיוק חופפת את המודע והתת-מודע.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 08:01 |
|
| |
דברים אלו מופיעים כבר בשל"ה ע"פ קבלה שב"ה שרשם ממדת החסד וב"ש ממדת הגבורה. ושאלתי ת"ח חשוב מה הרמב"ם היה אומר על זה וענה לי בערך בהאי לישנא:
"עד שאתה שואל על הרמב"ם תשאל על בעלי המוסר שאינם יודעים את היסודות ומנסים לומר שפסיקה היא ענין אוביקטיבי לחלוטין"
ואמנם יאים הדברים לאומריהם, אולם לכאורה לפי הרמב"ם בפירוש המשניות אלו כל החכמים היו שווים בחכמתם לא היו מחלוקות.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2004 17:11 |
|
| |
דווקא בעלי המוסר? זה לא נכון יותר לגבי הניאו-בריסקאים, נוסח הרב סולובייצ'יק? האמת, אפילו הוא לא טען כך.
אידך גיסא
|
|
|
|
|
