למרות שמוישה גרויס בודאי יטען שכל מה שכתבתי אינו קשור בכלל לנושא ושהם מעידים על אי הבנה בסיסית אלא שאין כאן מקומו להאריך וכו' , ולמרות שאף אחד אחר מן הסתם לא יקרא את זה , הריני מביא את מחשבותי בנושא הנדון . בעיני נראה שכל מה שנכתב להלן הוא פחות או יותר לוגיקה פשוטה בצירוף עם השכל הישר . לשיפוטכם .
א. הבעיה המרכזית במדע הוא בעיית ההסקה מן הנתון לבלתי נתון . מן העבר וההווה לעתיד , מן ההווה וחלק קרוב מן העבר לחלק רחוק יותר מן העבר , ממקום קרוב בהווה למקום רחוק יותר בהווה וכך הלאה.
ב. אפשר לדון מה נכנס בגדר הנתון . אבל יש הסכמה שתיעוד מה שנתון אינו מספיק בכדי להיחשב כמדע . מדע חייב להיות מסוגל ללכת אל מעבר לנתון ישירות . נשאלת השאלה , כיצד אפשר ללכת אל מעבר לנתון ?
ג. קשרים הכרחיים בין עובדות הם תחומם הבלעדי של הלוגיקה והמתמטיקה . מעובדה מתמטית נתונה אפשר להסיק עובדות מתמטיות אחרות בלתי נתונות באמצעות קשרים לוגיים הכרחיים . אבל לוגיקה והמתמטיקה אינן מלמדות אותנו על העולם .
ד. בתחום מדעי הטבע אין קשרים הכרחיים בין עובדות (לבד מקשרים לוגיים ומתמטיים) .
ה. מדע הטבע חוקר איפה תחומים שבהם קיימים אפשרויות שונות .
ו. כל שאין בו סתירה לוגית הוא בגדר אפשרות .
ז. כל שבגדר אפשרות ואינו מתקיים הרי שבמקרה אינו מתקיים .
ח. אי אפשר לשלול את אפשרותם של אפשרויות . אפשר לשלול או לחייב רק את התממשותם . שלילת אפשרותו של אפשרות הוא סתירה לוגית .
ט. כל מה שניתן להעלותו על הדעת הוא בגדר האפשר .
י. אין לשלול את אפשרותו של שמשהו שניתן להעלותו על הדעת .
יא. התרחשויות אקראיות והופעת יש מאין הם דברים שניתן להעלותם על הדעת . מכאן שאי אפשר לשלול את אפשרותם . אפשר לדון אם הם מתקיימים במקרה או לא מתקיימים במקרה .
יב. מכיוון שהמדע מסיק מן הנתון לבלתי נתון הרי שהוא לכאורה סומך על קשרים בין עובדות . מצד שני לא קיימים קשרים הכרחיים בין עובדות בלתי תלויות לוגית . נשאלת השאלה , על אלו קשרים הוא כן סומך ? האם ישנם קשרים בלתי הכרחיים בין עובדות ?
יג. המוצא הקל הוא לסגת לספקנות . לטעון שאין אפשרות ללכת מעבר לנתון . אבל זה איננו פתרון , מכיוון שאין ספק שיש לנו אמון רב במדע .
יד. פילוסוף של המדע עונה לשאלה שלא נשאל עליה אם הוא מנפנף בספקנות . הוא לא נשאל אם המדע אפשרי אלא כיצד הוא אפשרי .
טו. לפתרון יותר מורכב יש להתעמק יותר במהות ההכרה והידיעה . לשם כך , יש להתבונן יותר מקרוב בתהליך של הסקת מסקנה .
טז. לפני שאנו מסיקים מסקנה אנו יוצאים מתוך אוסף של עובדות . כאשר אנו מסיקים את המסקנה אנו מצהירים על עובדה חדשה שלא נכללה באוסף . מכיון שאין המדובר בהיסק לוגי אלא בהיסק אמפירי , הרי שמדובר במצב שבו שלילת העובדה החדשה אינה עומדת בסתירה עם הנתונים הקודמים . אבל עם כל זה מתקיים איזשהו קשר בינה לבין אוסף העובדות . על טיבו של הקשר הזה אנסה לעמוד באמצעות שני מודלים שונים . אתחיל עם המודל הראשון .
יז. המודל הראשון הוא הסקה באמצעות מודוס פוננס . מודוס פוננס הוא כלל המאפשר לנו לקחת אוסף של הנחות ולהסיק מסקנה הנובעת מהם בכרח לוגי . הכלל הזה אומר לנו שהמסקנה נכונה אם ההנחות נכונות . אבל אין היא אומרת דבר על ההנחות עצמם .
יח. מכיון שאנו מדברים בתחום האמפירי שבו אין הכרח לוגי הרי שבכדי להשתמש במודל ההיסק הנ"ל מן ההכרח שלפחות חלק מן ההנחות העומדות ביסוד ההיסק אינן מחוייבות לוגית .
יט. הנ"ל אומר שבסופו של דבר יש אוסף של הנחות בלתי מוכחות שנעשה בהם שימוש בכל היסק מדעי . אפשר לומר שמדובר באקסיומות .
כ. אקסיומות מדברות על המציאות . ככאלה הרי הם טענות עובדתיות (שיתכן שמקבילים לאמת העובדתית ויתכן שלא) . אין לומר על אקסיומות שהן טענות מטא-מדעיות .
כא. מכל הנ"ל נובע שתקפותו של היסק מדעי מותנה בנכונותם של האקסיומות . אם האקסיומות נכונות הרי שההיסק המדעי הזה תקף . (וזה בנגוד לנכונותו של הטענה המדעית המותנה אך ורק בהתקיימותו במציאות – יכול להיות הלכתא כמדען ולאו מטעמיה) .
כב. מן הענין להעיר שמן ההכרח להניח שיש אקסיומות מיוחדות לעת מצוא עבור תיאוריות מדעיות ספציפיות, שאם לא כן יביא הדבר למצב האבסורדי שבו הפרכת תיאוריה אחת תמוטט את המדע כולו .
כג. לאור העובדה שיש ריבוי של אקסיומות לשימוש מוגבל עבור כל תיאוריה ספציפית , האם זה הכרחי , במודל הזה , שישנם גם אקסיומות כלליות המשותפות לכל תיאוריה מדעית באשר היא ?
כד. התשובה לשאלה הנ"ל תלויה בתשובה לשאלה האחרת המתבקשת – כל מה שעשינו עד עכשיו זה להעביר את הבעיה מריבוי הטיעונים המדעיים לתחום המצומצם יותר של האקסיומות המדעיים . אבל מהי ההצדקה למתן האימון באקסיומות עצמם ? ההצדקה המבוקשת היא הצדקה פילוסופית ולא לוגית . התשובה לשאלת הסעיף הקודם תלויה בהצדקה הפילוסופית שאנו מוצאים עבור מתן האימו באקסיומות .
כה. ההצדקות הפילוסופיות מרובות . המרכזי שבהם הוא של קאנט שדיבר על 'משפטים מרכיבים אפריורי' התקפים לכל תחום הנסיון האפשרי , אם כי לא ל'דבר כשלעצמו' . וזה מכח התנאים לאפשרותו של הנסיון הכפויים על התודעה .
כו. הבעיה עם קאנט הוא שאילו היה שומע על תורת היחסות או על מכניקת הקוונטומים (בלי הוכחות) , אין ספק שהיה אומר שאיננו יודע לגבי הדבר כפי שהוא לעצמו , אבל ביחס לתחום התופעות של כל נסיון שבאפשר , הרי שבוודאי יש לדחות את התיאוריות המוזרות הללו מכח עקרונות מרכיבים אפריורי שרק נוודים ספקניים הפולשים לטריטוריה הפילוספית המיושבת והורסים את הנוף שלה , יכולים להעלות בלבם ספק באשר לתקפותם (וואו , איזה משפט ארוך) .
כז. כמו כן , הדברים אינם עונים ,לכאורה , על הבעיה המרכזית שהעלה יום . מכיון שאנו יכולים לדמיין את שלילתם של האקסיומות , מה יכול למנוע אותנו מלהתנסות בהם בפועל ? הדבר מצריך עיון בגדר המדוייק של מה אפשר לדמיין . (עכ"פ נראה שאקראיות והופעת יש מאין נמצאים בגדר הנ"ל) .
כח. הדבר עדיין מצריך עיון אצלי אם יש לדחות מכל מכל וכל את המודל הזה מכח כל הנ"ל , אבל ברור לי שההשקפה הפילוסופית העומדת בבסיס המודל הזה עומד על כרעי תרנגולת .
כט. המודל השני שבו אעסוק הוא המודל המוכר יותר בתחום הסטטיסטיקה . אינני יודע מה שם יש לתת למודל הזה . כבררת מחדל אכנה אותה בשם 'קריטריונים להעדפה' .
ל. במודל ה'קריטריונים להעדפה' אין מניחים הנחות לגבי מושא המחקר (subject matter ) אלא משתמשים בעקרונות מטא-תיאורטיים . כדלהלן:
לא. נתון אוסף עובדות ושאלת הכרעה באשר לשאלה עובדתית . האלטרנטיבה הראשונה העולה על הדעת היא להימנע מכל שיפוט . אבל נניח שאפשרות זו אינה זמינה לנו . אנו חייבים לבחור בתיאוריה אחת .
לב. המצב שבו אנו נתונים הוא מצב שבו יש לנו ריבוי (שנים או יותר) של תיאוריות ואנו צריכים לבחור אחת מהן . אנו יכולים ,למשל, לבחור על ידי הטלת מטבע . אבל שיקולים מטא-תיאורטיים אומרים לנו שאפשר להבחין בין ערכיהם היחסיים של תיאוריות שונות וכך להעדיף תיאוריה אחת על פני כל האחרות באשר היא ממקסמת ערכים מסויימים .
לג. שיקולים מטא-תיאורטיים כאלה הם עקרון מיקסום הסבירות , התער של אוקהאם , מתן דרגות גדלות והולכות של אימון בתיאוריות שהחוזרות ומתאשרות בנסיון ועוד . אינני נכנס עתה לשאלה אודות זהותם של הקריטריונים להעדפה , כשם שלא נכנסתי לשאלה אודות זהותם של האקסיומות , אני רוצה לעמוד רק על תכונותיו של המודל הזה .
לד. במודל הזה , בניגוד למודל הקודם , אין שום הנחות אודות המציאות . עקרון התער של אוקהאם , למשל , לא אומר שהמציאות פועלת בהתאם לעקרון הזה , אלא שיש להעדיף (מסיבה כלשהי) תיאוריה המניחה פחות הנחות על פני תיאוריה המניחה יותר . המודל הזה מותאם יותר למציאות של מהפכות מדעיות .
לה. במודל הזה , בניגוד למודל הקודם , אין שלילה אוניברסלית של שום דבר שאפשר להעלות על הדמיון , שכן המודל הזה אינו מחייב או שולל שום דבר .
לו. המודל הזה אינו חייב להניח כללים סטטיים וקבועים . העקרונות המטא-תיאורטיים יכולים להכיל מכאניזמים המביאים לעדכון הקריטריונים להעדפה על פי תוצאות של ניסויים מדעיים קודמים .
 |
|
|
