ההבדלה במו"נ -דעות תורתינו- לחכמי הגויים

?????????????

רב צעיר


תמהה אני עליך, איך יכול להיות 'בהחלט אפשרי' לרמב"ם להסכים עם השקפתו של אריסטו בהשגחה? הרי זה סותר לכל השקפתו של הרמב"ם על האמונה – ויתר על כן, זה סותר את אחד העיקרים אותו הוא עצמו חיבר!

יסוד עשירי

"כי הוא יודע מעשיהם של בני אדם ואינו מעלים עינו מהם, לא כדעת מי שאמר: עזב ה' את הארץ"(יחזקאל ח/יב) אלא כמו שנאמר "גדול העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם(ראה מו"נ ח"ג פי"ז) ואמר: "כי רבה רעת האדם בארץ" (בראשית ו/ה) ונאמר: "זעקת סדום ועמורה כי רבה" – זהו מורה על יסוד עשירי זה"

הרמב"ם מציג את פעולתו הרצונית של האדם כאנטיתזה לטבע. הוא מבדיל בין קורותיו של האדם, הנובעות משילובו במציאות הטבעית ומכפיפותו לחוקיה, שהם הם ההשגחה הכללית (= השקפתו של אריסטו) ובין מעשיו של האדם הנובעים מרצונו החופשי. יכולת האדם לפעול מרצונו, ולא מן ההכרח של טבעו, ולגרום על ידי כך גם לתוצאות שלא הוטבעו מלכתחילה במציאות – זוהי בעיני הרמב"ם הגדול שבפלאי הבריאה : בה מתגלה היסוד האלוהי שבאדם, יתר על כן, היא, ולא תופעות טבע מסויימות – היא ניסית- והיא היא התגלות ה' במציאות הטבעית - תפיסה זו של ההשגחה במשנתו היא עקרונית לכל אורך חיבוריו, ומו"נ בפרט, החל בתחילתו פ"ב ח'א שבו הוא מציג את פרשת גן עדן וחטא האדם הראשון כסמל של היכולת שניתנה לאדם ללכת *מרצונו* אחרי "תאוותיו הדמיוניות" (=הכוח המדמה) למרות "הכוח השכלי" שטבע בו ה' – לשון אחר: בניגוד למה שנועד לו – וכלה בסיום ה"מורה" פנ"ג ח"ג כשהוא מגדיר את ה"צדקה" שבהשגחת ה' בעולם כ"הנהגתו את החי בכוחותיו" (= בכוחותיו של החי עצמו – בניגוד לכוחות טבע כללים.

מהלך שמבוסס על הסתירה ? שאמנה את כל הסתירות הידועות לי ? < אתה ודאי מכיר כמוני את ההקדמה , בה מונה ומסביר הרמב"ם את ה'סיבות לסתירות' – וסיום דבריו לפתיחה "לעולם תהיה מטרתך ידיעת הכללות אשר ידיעתה היא המכוון"- ועל פי 'כלל' זה - הרי שגם אם על פי אבן תיבון יוצא וכו'- עלינו להתעלם מדברי פרשנותו!

לגבי דבריך על אי הענותו של הרמב"ם לאיגרת אישית אותה שלח לו אבן תיבון - ואתה מייחס לזה "סיבה מסתורית" - באיגרתו האחרונה לקהילת לוניל בו הם מבקשים כי יתרגם להם את ה"מורה" ללשון הקודש הוא עונה להם 'בקשי' וכותב: אפילו לכתוב הערה – או פרשה קטנה אין לי פנאי לא ביום ולא בלילה, ומפני כבוד הציבור ציערתי עצמי וטרחתי לכתוב,,וכו', ובכל מקרה לא נראה לי שהרמב"ם מתחמק כפי שאתה רומז - ה"מורה" הוא חיבורו האחרון , וידוע שמצב בריאותו לא היה בכי טוב – הוא נפטר שנים ספורות לאחר חתימת הספר -

אני כן יודעת על איגרת שנשלחה מאת הרמב"ם בשנת ד"א תתק"ס – 1200 - תשובה לר' שמואל איבן תיבון ובה והשיב לו על כל שאלותיו בדברי ה"מורה" שהתקשה בהם, ומתוכן הדברים נראה שהיו לאבן תיבון כמה וכמה אי הבנות, והורה לו כלל גדול בהעתקה שהיא צריכה להיות חופשית, אבל מדויקת וזו לשונו:
"אזכור לך כלל אחד והוא שכל מי שירצה להעתיק מלשון ללשון ויכוון לתרגום המילה האחת במילה אחת גם כן וישמור ג"כ סדר המאמר וסדר הדברים – יטרח מאוד ותבוא העתקתו מסופקת ומשובשת מאוד, ואין ראוי לעשות כן, אבל צריך למעתיק מלשון אל לשון שיבין העניין תחילה – ואח"כ יספר ויפרש במה שיובן ממנו העניין ההוא בלשון ההוא ויבאר היטב,,,,
ועל בקשתו של אבן תיבון לבוא אליו להיות במחיצתו ולקחת תורה ממנו - הוא משיב וכותב לו:
"אמנם תועלת חכמה מן החוכמות, או להתייחד ולהתבודד עמי, אפילו שעה אחת ביום או בלילה – אל תוחיל בזה כלל"

איקה

המקורות כרגע אינם תחת ידי, אני מקווה שביום ראשון אוכל לשלוח את הציטוטים הרלוונטיים כדי שנוכל לדון בנושא ברצינות הראויה.

אני מעתיקה את הודעתו של רב צעיר, מאשכול על "זכויות אדם"

רב צעיר:

איקה

סליחה שהשארתי את האשכול ההוא יתום. לא שכחתי ממנו, אלא שהתחלתי לעיין בסוגיה וראיתי שהיא יותר מדי מורכבת מבחינת כמות המקורות כדי לדון בה כאן. אם את מעוניינת במאמרים שמסכמים את שיטתו של ר"ש אבן תיבון את יכולה לקרוא את מאמריו של אבי רביצקי ב"דעת" גליון 10, ובספרו "על דעת המקום".


< העתקתי-פן יעירו לנו שאנו סוטים מנושא האשכול,למען הסדר הטוב,וכמובן למען האמת, אני כבר כותבת תגובה >

רב צעיר


אני חוזרת על הפתיחה מהודעתי הקודמת - "תמהה אני עליך, איך יכול להיות 'בהחלט אפשרי' לרמב"ם להסכים עם השקפתו של אריסטו בהשגחה? הרי זה סותר לכל השקפתו של הרמב"ם על האמונה – ויתר על כן, זה סותר את אחד העיקרים אותו הוא עצמו חיבר!"


סליחה? אם חשבת שכוונתי היא לדון במה שר"ש אבן תיבון הבין מתוך המו"נ - אתה טועה

השאלה היא : האם יכול להיות שזה אפשרי שהרמב"ם יחשוב כהשקפת אריסטו , אחר שהראיות מתוך דבריו לכל אורך חיבוריו, סותרות השקפה זו?

אתה בטח מכיר את תשובתו של הרמב"ם לעובדיה הגר – שמתוכו אנו מבינים שלכלל יש פונקציה שהוא אינו מתחלק לסכום הפרטים ממנו הוא מורכב, - אין להביא ראיה על כלל מתוך הפרט – כבודו של ר"ש אבן תיבון מונח במקומו -

ובכדי להבהיר את שורש ההבדלה בין השקפתו של אריסטו בדבר ההשגחה הכללית על כל הברואים, לבין הוצאת האדם מתוכה ל'השגחה פרטית' היא בכך שאריסטו כלל אינו מונה את 'המתעורר' = הרצון, כחלק מכוחות הנפש שבאדם , שזה היסוד לכל השקפתו בדבר ההשגחה הפרטית .

כמו כן , אריסטו לא מנה את החלק המדמה כאחד הכוחות מחלקי הנפש, והוא כולל אותו בחלק השכלי, בניגוד לרמב"ם שמפריד בניהם הפרדה מוחלטת - ובכך הוא מבסס את השקפתו על 'הכרת ה' בחלק השכלי - הכרת האמת האוביקטיבית על ידי העיון שנעשה בשכל ולא בדמיון.
הבדלה בין 'סתם' הכרה , לבין הכרת האמת = ה'

לא התכוונתי לדון, אבל.. ההשגחה זימנה לי ממש במקרה….הייתי בדרכי לחפש מלוכה, ומצאתי אתונות….ועל זה נאמר: "הבא להיטהר מסייעין בידו"

ר"צ צעיר כתב :


"איקה

ר"ש אבן תיבון כותב שגם אותם מעט אנשים שמעריצים את הרמב"ם (בתקופתו) עושים זאת רק משום שהם לא מבינים באמת את הפילוסופיה שלו, אילו אם כן היו אזי הם היו רואים בו כופר בעיקר.

לדעתי את אותו הדבר ניתן לומר לגבי חלק מחסידיו של הגר"י. אם את נדהמת מכך שאני טוען שלפי דבריו התורה שבעל פה היא יצירה אנושית, ולא מודעת לדעתו בנוגע לתורה שבכתב, הרי שאולי עדיף שלא נמשיך את הדיון (כי אני דווקא חושב שזה טוב שיש חסידים לליבוביץ')."




*******************************************************

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=3&topic_id=1117621


קרא דבריו של 'נרבוני' על דבריו/הבנתו של ר' ש אבן תיבון – ונדמה לי שיש עוד הרבה חכמים שעלו על אי
הבנתו של אבן תיבון, שמשמש לך פרשן לגיטימי מפני העדפת גישתו ואתה מוכיח אותה כאפשרות, בעוד שגישתו כמו שאתה מבין אותה, דהיינו: שהרמב"ם חושב כהשקפת אריסטו בהשגחה- טעות יסודה, ולא לכך כיוון הרמב"ם בדבריו, וכבר ציינתי שהרמב"ם מתעקב באיגרת שהוא שולח לאבן תיבון על אי הבנתו אותו -ועל עקרונות התירגום משפה לשפה.


יגעת ומצאת, תאמין...



וכדאי שנטעם משהו גם מדברי הפרשן החשוב(?!) 'נרבוני' - על ההשגחה הפרטית נוסח הרמב"ם / ליבוביץ


בהקשר להגדרת 'שלם ההשגה' ש'הוא עם ה' וה' עימו' (מו"נ חלקג פנ"א), מתייחס 'נרבוני' לחיבור מסוים של אבן תיבון ש'אינו ידוע' וגם לא הגיע לידנו, וכך כותב נרבוני:

'החכם ר' שמואל אבן תיבון אמר, שלא הבין דעת הרב בהשגחה בזה הפירוש. כי אם ההשגחה היא השכל, מהו אשר ימנע החסיד שלא יקרהו מין ממיני הרעות?'

כלומר: ישנם אסונות ופגעים, שאין בכוחו של השכל להשפיע עליהם, והוא מביא דוגמא כגון: פלוני ההולך לתומו ברחוב, ומן הגג נופלת על ראשו לבנה ומרסקת את גולגלתו, או כגון: אדם שמת בדמי ימיו ממחלה אנושה, וכאן נשאלת השאלה: מאיזו בחינה יכול השכל להציל את האדם ממכות כאלו?

< האם ישנו ספר גדול ובו רשימות מדויקות של הנהרגים מאסונות טבע? >

כנראה שהיה בידי הנרבוני כתב של אבן תיבון , בו הוא כותב על ספקות שהיו לו בהבנת דברי הרמב"ם אלה. ונרבוני מסביר בהמשך מה פירוש 'השכל יכול להציל', כלומר האדם בכוח שכלו: 'לא ישום עצמו במקום הסכנה' את מה שהוא מכנה "המוסר עצמו לסכנות' המופיע בשמונה פרקים כאחת הקצוות למידה האומץ האמצעית.
בהמשך 'ואשר יותר בו כל אלו הספקות, הוא אשר מה שזכרו כי העניין המביא להשגחה ולהימלט מן הצרות, הוא הדיבוק אשר בינינו ובינו, כי אחר שהוא דבק בו ומתייחס אליו ומתייחד בו ונקשר עמו, הנה עצמותו האמיתי והוא 'צורתו' – ולכן לא יקרה לאיש ההוא מין ממיני הרעות כולם, כי הוא עם ה' וה' עימו'

כלומר: אין פירוש הדבר שהאדם השלם, מובטח מפני אסונות ופגעים שאינם חלים עליו, או שהוא מוגן מפני בני אדם אחרים שלא יזיקוהו וכו', אלא כאמור היות ותודעתו עסוקה במושכלות, הריהו נמצא : 'כאילו יחסו אל השכל הפועל יחס הגרם השמימי אל הנבדל, והוא אז במדרגות הנמצאות המתמידות העומדות'

וזהו עומק דעתו של הרמב"ם על ההשגחה, והמשכיל יבין שהרמב"ם רואה את הגמול בעצם הזכות הגדולה שנפלה לידך להכיר את ה' ולעובדו -