הקטע הזה נראה לי מתאים.
תורגם מאנגלית ושמו "בדרך להר"
הוא היה צעיר וזקן ואדום, וישב על סלע בדרך להר, הוא אחז בידו כלי בן מיתר אחד אבל אני רק רציתי להגיע להר. הוא היה רחוק לי האיש הזר, יותר מההר. אבל הוא שר בשפתו הוא שר על ילדיו ואז הבנתי הכל.
את געגועי המשורר אל פריחת נעוריו, את תוגת ימיו השוקעים, את הקינה על חייו שעברו כמו נחל, הוא אמר, שנשטף עם חורף, על ילדיו שעזבו אותו לבדו בדרך, זה ממה שהוא שר המשורר שניגן של מיתר אחד.
אני שומע מאז רק שירים בשפה הפלמית, רק בשפת 300 מאות המלטאים, שפת הדאהוגו שפת הדטוגה שפת הצינק והצוטו.
אני מאזין אחרון לשירי השפות המתות והשפות הגוססות, נפתח אל השפות הרחוקות כמו זכרון חטאי, ואני שומע כה הרבה. שומע בהם כה הרבה: על אהבות של מוות, נחלים שלא יגיעו אל הים ועצים שפורחים במדבר, אני שומע בהם על בדידות זה שעוד לא נולד, על הזקנה שמתחילה ביום שאתה שר.
אני שומע שם במילים המופלאות את כל מה שכבר אין בתיבת המנגינות בביתי, את כל מה ששכני כבר אינן שרים על היין, אני לפעמים משוטט ברחוב מחפש את הקולות שיבקעו מהחלונות הפעורים, מחפש את שפת האנשים ואין בהם כלום. לך לנדוד אחי אל המילים הרחוקות.
אני שומע את שפת דקאי, שפת כתאי, על המלחמות הגדולות, על גיבורים שכבר לא נולדים, על חיים שלי ושלך שאיש לא רוצה לדעתן, על חרטות שכבר איש לא חש אותן, מילים, מילים שכבר אינן. אטארי כללניה דללינה גריבונה.
לא, לא מבין כלום במילים הרחוקות, לא, לא מבין על מה שר הזקן האדום והמחרחר, האישה שכבר עברו ימיה ושנולדה במקום שלעולם לא אהיה בו. הם לא מדברים את לשוני, ולא הבנתי שם כלום. אבל את הכל שמעתי בהם אולי זה אלה השירים שמבינים אותי.
 |
|
|
