האם היהדות מכירה ב"זכויות אדם"?

אריה נשר,
המאמר מעניין מאד אך לענ"ד יש להעיר מספר הערות.
בדיני ממונות יש הבדל בין ממון לקנס ואכמ"ל. לפי המאמר אין כלל חיוב ממוני אלא רק קנסות.
בדיני ממונות זכותי המלאה לוותר, ולהרשות לאחר לפגוע ברכושי, משא"כ בגוף ונפש. נראה א"כ שגם אם אין לי זכות על גופי יש לי זכות על ממוני.
הסקת שלשנשים יש פחות חובות ולא פחות זכויות. במידה מסוימת פחות חובות מעידה על הנחה שאין האדם שמוותרים לו על החובה בוגר דיו, כלומר אין לו את הזכות לקבל חובות. זו עומק הטענה הפמיניסטית ומצער לציין שהמתמודדים הדתיים בנושא פמיניזם לא הצליחו להפנים את הנקודה הזו. יש וורט בריסקאי ידוע שאשה אינה פסולה לעדות, אלא שאין עליה מצוות עדות וממילא אינה כשרה. זהו תרוץ טכני ולא מהותי.

אולם המסקנה היותר עמוקה היא שאין שום מקום לדבר על צדיק ורע לו, אם אין לנו שום זכות עלינו רק להודות על מה שיש,ומדוע כל כך הרבה חכמים ונביאים התלבטו בנקודה הזו. אין שום מקום להתלבטות מוסרית על השמדת עמלק, ואדרבא חובה על עמלקי ירא שמים להסגיר את עצמו לידינו כדי שנמחה את זכרו. מדוע מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך הוא יסוד התורה כולה? אם יש לי זכות ניתן לומר שכפי שאיני רוצה שיפגעו בזכויותי כך אין לי לפגוע בזכויות האחר, אולם אם הכל מתחיל ממחויבות צריך לומר אולי שמה ששנוא על חברך אל תעשה לו, ותבקש ממנו שלא יעשה לך.

גם בנושא ההפלות הנושא אינו פשוט. הפלה אינה רצח ויש רק ריבוי של שופך דם האדם. לפי כיוון זה בן נח היה חייב בקידוש ה' כי אין לו שום זכויות. מהגמרא נראה שבפשטות יש לאדם זכות להגן על חייו ולו במחיר עשיית עברה, אלא שישראל חייב בשידוש ה', אולם אם הנחת היסוד שהכל מתחיל בחיובים, מסתבר שבן נוח חייב בקידוש ה'.

לפי כיוונו של המחבר אין שום הבדל בין מצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לחברו, החבר הוא החפצא של המצווה, ולכן יש לומר לשם יחוד לפני מתן צדקה.

הקב"ה אינו חייב כלום לאף אחד אולם הארץ נתן לבני אדם עם הזכויות.

תוקן על ידי - אריק123 - 20/05/2004 20:47:02