"מעשה מחכם ותם"-"עצור כאן חושבים"-"ולא תתורו"

ד ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה--מוזהרין אנו שלא להעלותה על ליבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב: מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בורייו; ואם יימשך כל אדם אחר מחשבות ליבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו רח"ל.

ה כיצד: פעמים יתור אחר עבודה זרה (יעסוק בבודהיזם חלילה. ד"פ); ופעמים יחשוב בייחוד הבורא, שמא הוא שמא אינו (יבחן מה היסוד לתאיזם. ד"פ), מה למעלה מה למטה, מה לפנים מה לאחור (ידון בהוכחה הקוסמולוגית. ד"פ); ופעמים בנבואה, שמא היא אמת שמא אינה (פילוסופיה של התיאולוגיה. ד"פ); ופעמים בתורה, שמא היא מן השמיים שמא אינה (דיונים בביקורת המקרא. ד"פ). ואינו יודע המידות שידון בהן עד שיידע האמת על בורייו, ונמצא יוצא לידי מינות (תכל'ס, ידע על מה הוא מדבר. קשה לדון בזה באובייקטיביות ולא לצאת לידי מינות. ד"פ)

ו ועל עניין זה הזהירה תורה (לפני שמגעילים טבעות... ד"פ), ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים, אחריהם" (במדבר טו,לט)--כלומר לא יימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה, וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים, "אחרי לבבכם", זו מינות; "ואחרי עיניכם", זו זנות. ולאו זה, אף על פי שהוא גורם לאדם לטורדו מן העולם הבא, אין בו מלקות.