החברה הדתית פורעת את הסדר המיני

חבצלת, ואמשלום,
אם אפשר מעט סדר,
אני טענתי שישנה תכונה נשית, שבה מטרה מסויימת הופכת להיות חזות הכל, וקשה לאותה אישה ששבויה באותו רעיון או רצון חזק, לראות את שאר ההיבטים של הנושא, או להיצמד לחוקים כל שהם, וכן לוותר על חלק מהמטרה כדי להשיג את חלקה האחר,
אמשלום טענה, וטוענת, שעד שאני לא הביא הוכחות סטטיסטיות, זו שנאת נשים לשמה.
עד כאן הכל בסדר,
רציתי להביא דוגמא לדברי ושאלתי את כבוד אמשלום האם תהיה מוכנה (באופן תיאורטי) לחדול מתגובות פמיניטיות כדי הרוויח רווח אחר,
אחר יום וכעשר תשובות, נעניתי סו"ס.
לא כתבתי בשום מקום, כי התגובות הן מפריעות לשיחה, לא כתבתי שהן מטרידות,
אכן כתבתי כי התגובות הן הפגנתיות, אך איני רואה בהפגנת משהו (אם הדבר הוא חיובי) דבר שלילי, 
אכן כתבתי שהדבר משעמם, ואני אכן חושב שכאשר התשובה של אי מי צפויה מראש, אמירת התשובה על ידי מי שציפו לו הוא עניין משעמם, וגם אם זה היה בנזיקין או ברמב"ם או בכל נושא אחר, זה היה משעמם באותה מידה,
אם כאשר כתבתי את השורות שעליהן התפתח הנידון כבר ידעתי, מה תהיה התגובה של אמשלום,
התגובה שלה הופכת למיותרת (במיוחד כאשר מה שכתבתי היה סוג של הלצה)
כמובן שלא היה בכוונתי לפגוע, אם פגעתי הריני מבקש סליחה ומחילה, (יחד עם כל ציבור הנשים בעולם),

בעניין אפיית עוגות, אני הבאתי אותו כביטוי של נשיות, ולא של עיסוק נחות.         

רוצה להבין,

קצת סדר -
אתה השתמשת ביטוי "הפגנה" לגבי תגובותי ודברי וטרם הסברת מדוע (אולי לא זו היתה כוונתך לכתחילה, אבל זו אחת הנקודות שמעניינות אותי בדבריך ושאני מרגישה שיש בהן אופציה ללמידה בעבורי, ועיין בשאלותי לעיל).
מעניין אותי כיצד תגובתי היתה צפויה לך מראש, כשנדמה לי שלא באמת הבנת מה כתבתי כאן בתגובותי (לפחות, עד כמה שהבנתי משגת, לא ראיתי סימנים להבנתך זו ואתה מוזמן מאוד להעמידני על טעותי בעניין זה).
שיעמומך הוא עניינך הפרטי. לי לפעמים לוקח זמן להבין משהו (במיוחד אם הוא חדש או מפתיע) ואני זקוקה לכך שיחזרו באזני על הדברים בכמה דרכים כדי להבין. כיוון שכך, אני מניחה שיש עוד כמוני. בנוסף, באופן אישי, איני נוטה לשיעמום אבל כן נוטה לחשוד במי שמשתעמם בכך שאינו באמת רוצה ללמוד.
משום מה אתה מניח שנפגעתי מדבריך. על סמך מה בדיוק? האם תגובותי היו רגשיות? רגשניות? לחות מדמעות? למיטב הבנתי כל תגובותי כאן היו ענייניות, שקולות, בלתי מתלהמות וממש לא נרגשות באופן מיוחד (האם ייתכן כי שוב ציירת את המטרה אחרי יריית החץ?). צר לי לאכזבך - באמת לא נפגעתי. אני גם לא ממש מבינה ממה הייתי אמורה להיפגע.

[אפיית עוגות הוא ביטוי לכישורים קונדיטוריים (או, כמו במקרה שלי, לחוסר כישורים כאלה). מה בין זה לבין כפילותו של כרומוזום X, א-להים יודע.] 

.


רוצה להבין:



גם אני, לעתים, רוצה להבין.

קטונתי מלשאוף להבין את הנשים כולן, מספיק לי אם אבין את אשתי. הבעיה, שלפעמים כשהיא מנסה להסביר לי תהליך מורכב כלשהו, ומשתמשת מבלי משים ביותר מדי מונחים מקצועיים בלטינית, אני מגלה שמה שקראתי פעם נכון.

קשה. קשה להבין נשים.

אמשלום,
א, הפגנה היא אקט שנוקט החלש, להסב את תשומת ליבו של החזק למציאותו, צרכיו,
כל ביטוי של פמיניזם, בתור ביקורת על שוביניזם היא אקט מחאתי,
ב, האם כשאני  כותב "נשים לא עושות קואליציה" לא צפוי שתבואי ותגידי "נשים כן עושות"?
(חוץ מהדיוק הנפלא שעוגות נאפות במטבחך אך לא את האופה, לא מצאתי שום דבר שקשה להבינו בתגובתייך,)
ג, חבצלת כתבה שהיה בדברי הלבנת פנים, חוצפה ופגיעה בנימוסים, ועל כך באה בקשת הסליחה.
(ואם נפגעת מבקשת הסליחה, הריני שוב מבקש את סליחתך, וכן על זה הדרך) 

[את צודקת, אפיית עוגות אינה דוגמא לנשיות, אלא ששיחה על ענייני אפיית עוגות (או היא אפיית עוגות) היא דוגמא לשיחה שנשים (או קונדטורים) נוהגים לשוחח]

ולתועלת המעיין: the argument clinic