א גרוייסע ישר כח

המקום ישלם כגמולם הטוב

מי רואה אותם יוצאים ואינו יוצא

נקיטנא בשיפולי גלימתו של מרן מרא דאתרא שליט"א, ואצרף ברכתי ברכת הדיוט לגומלים, לפורשים ולנשואי החידה העלומים באשר הם (להלן "הישות").

ויה"ר שנזכה כולנו להבין רמיזותיו של מורינו בפועל ממש למטה מעשרה טפחים, והוא יוליכנו קוממיות בארצנו.

עם תמים תיתמם.

כאן לא תמימים
"כאן חושבים"

אף אני הק' מצטרף לברכת מרן מה"מ ולקריאת רבוה"ק שליט"א, ומייחל להתגלותו השלימה בב"א ושיתקיים בנו מקרא שכתוב ומלאה הארץ דעה וכו'.

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש
כי הוא עם ומתחיל ללכת.
ולכל הניפגש בדרכו אומר הוא תודה..



[נו טוב, קצת שיניתי. אבל ממילא אפפ'ם לא מבינים את שלמה ארצי.]


וגמני רוצה לומר תודה.

"אומר הוא שלום"...

מה פרויד היה אומר על זה?!
תמי"ל, שנעשה אפראט מדעי לשיר?

ג"א מצטרף, יהי ה' עם ההולכים בדרך ישר... ויוסף ד' עליכם אלף פעמים...

אף אני מצרף את ברכתי ברכת הדיוט לפותרי כתב החידה.

ועל אחת כמה וכמה כיון ש...



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

אתה מצטרף מתוך הזדהות? שהרי גם אתה השארת אותנו עם חידה לא פתורה -

< הסקרנות תהרוג אותי בסוף >

תמיד לומדת,
תמה אני עלייך שאת מייחסת את שירו הנאה של המשורר אמיר גלבע לזמר שלמה ארצי. ארצי ביצע את השיר בימים הטובים בהם נהג לבצע שירי משוררים כמו אלתרמן, טשרניחוסקי, עמיחי, יונתן ואחרים. היות וזימנת לי כאן אפשרות להביא שיר לפורום, לא אחמיצנה - וישפוט כל אחד לעצמו אם הוא מבין את השיר או לא.

שיר בבקר בבקר / אמיר גלבע

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש
כי הוא עם ומתחיל ללכת.
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.

דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת.
וניחוחות לראשו מדיפים עצי אזדרכת.
הטללים רוססים והרים, ריבוא קרניים,
הם יולידו חופת שמש לכלולותיו.

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש
כי הוא עם ומתחיל ללכת.
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.

והוא צוחק גבורת דורות מן ההרים,
ונכלמות משתחוות המלחמות אפיים,
להוד אלף שנים מפכות במסתרים,
אלף שנים צעירות לפניו
כפלג צונן, כשיר רועים, כענף.

פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ורואה כי חזר האביב
והוריק שוב אילן מן השלכת.

פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.

ממההה......