| נשלח ב-3/6/2004 14:30 |
 |
| |
חבצלת
[קידושי ביאה הם יותר מפאסט-נישט , שהרי רב מנגיד מאן דקדיש בביאה (= רב היה מלקה את מי שקדש בביאה) , וכן נפסק בשו"ע שהמקדש בביאה מכין אותו מכת מרדות והדבר אסור מדרבנן . ]
בכדי שיחולו הקידושין על פי ההלכה יש צורך
א.בעדי ייחוד שכן אין דבר שבערווה פחות משניים ובקידושין וגירושין שום דבר אינו חל ללא עדים הנוכחים בשעת הקנין .
ב. כמו כן נדרשת כוונה לקנין על ידי הביאה , ולא מספיק לעניין זה הרצון לחיות ביחד .
בכדי ששני היסודות הללו יהיו קיימים בזוג שלא נישא בנישואין דתיים יש להסתמך על 'חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות' בכדי לקבל את אלמנט הכוונה , ושהשכנים ייחשבו כעדי ייחוד .
וכפי שהעיר רב"צ הדבר שנוי במחלוקת הרמב"ם והגאונים . וגם בזה יתכן שהמחלוקת איננה במי שבכוונה נמנע מקידושין ושכולם מודים שבאופן זה לא חלו קידושין .
להרחבה : http://www.daat.ac.il/daat/toshba/ishut/ishut33.htm
ולגבי המלה זנות , אין להבין אותה, בהקשר הזה , באופן מילולי . גם מערכת יחסים מחייבת ורשמית נקראת 'זנות' בפי ההלכה אם אינה במסגרת של קידושין כדת , גם אם אין מדובר בזנות האסורה מן התורה . וכך כתוב , כמדומני , בכסף משנה ועוד .
אם נישואין אזרחיים אינם מחייבים בגט הרי שבודאי עדיף , מבחינת זכויות צד ג' ,שלא יחולו הקידושין על פי הלכה . הבעיה היא שגם כאשר יונהגו נישואין אזרחיים יהיו רבים שיערכו קידושין על פי ההלכה באופן פרטי אבל על גירושין כהלכה לא יקפידו .
לענ"ד , פתרון עדיף הוא :
א. לחייב נשים שנישאו בנישואין דתיים להשיג גט על פי הלכה אם הם רוצים שהמדינה תיתן סנקציה לנישאיהן השניים . כלומר , לצמצם את את המצב הנוכחי שבו כלל לא נהוגים נישואין אזרחיים אך ורק למי שנישא בנישואין דתיים .
ב. לאסור על רבנים לערוך קידושין באופן פרטי בלי שהדבר יירשם רשמית .
ג. להסביר לנשים הנישאות כהלכה כמה רצינית היא ההתחייבות שהן מקבלות עליהן (עגינות ופסול לכהונה במקרה של גירושין) , ולבקש מהן שלא לקחת את זה על עצמן אם אינן מוכנות לעמוד בה גם בעגינות וכו' .
ואכן אכן מכל הבחינות האפשריות עדיף שמי שאינו מוכן לקבל את המחוייבות הזאת , לא ינשא בנישואין על פי ההלכה .
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2004 14:36 |
|
| |
למען הסר ספק:
אצלנו – בגולה דוברת האנגלית שאני שרוייה בה (ובשפת המקור – To cut one's nose to spite one's face. נסיון הומור שלי שכשל).
אצלכם – ר"צ וקונילמל. בלבד. כאן ועכשו.
לא היתה שום כוונה לרמזים מיגזריים (אצלנו ואצלכם היו אומרים "על ראש הגנב בוער הכובע"), מה עוד שברור לי שהדעה לפיה בעיית הממזרות תיגבר אם יותרו נישואים אזרחיים אינה בראש מעייניהם של המיגזרים הלא אורתודכסיים דווקא. חוץ מלהיות שייכת למיגזר שאני שייכת אליו, אני גם בנאדם לא בלתי אינטילגנטי (גם אם עם הומור כושל, כאמור), עם ידע מסויים בחוק וגם בהלכה.
ואחרון, ר"צ, לא חשבתי שאתה מתנגד לנישואים אזרחיים בהכרח, אבל אני חולקת על הניתוח שלך, הוא לא שלם לגמרי כי אני באמת חושבת שקידושין שלא באמצעות רב השייך לרבנות הראשית (וזה לא חייב להיות עניין מגזרי, כבר היו דברים מעולם) אינם מקרה בו בני הזוג הוציאו עצמם מכלל ישראל, וגם אם בחרו ברב לא אורתודוכסי, אולם הטקס הוא כדת משה וישראל, שבעילתם היא בעילת זנות. בית דין רבני בוודאי לא יראה זאת כך. אז זה לא כל כך חד וחלק כמו שאתה מציג. באמצע, כמובן, יש את כל המקרים האחרים, שיפלו או לא יפלו בתוך פרמטרים שניתן לקבוע, אבל עכשו אני כבר באמת חוזרת על עצמי.
מו"נ, הניתוח שלך נכון ומעניין, אך ספק אם יעמוד במבחן הביצוע. אני בספק אם הציבור יעמוד בגזירה, וזו – הרי – הבעייה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2004 14:39 |
|
| |
אמשלום
נימוקים כמו עתיד העם היהודי , ריבוי ממזרים וכדו' אינם נחשבים (לפחות פורמלית) לנימוקיים הלכתיים . ההלכה אינה דורשת מאתנו בפרוש לדאוג לדברים האלה , אם כי הדאגה הזאת היא בהחלט לגיטימית .
כוונתי איננה לטרמינולוגיה , אלא למשהו מהותי . שאלות הלכתיות מוכרעות על פי בחינת המקורות בש"ס ובפוסקים . אבל לגבי שאלות הנוגעות לענייני דת ומדינה , כמעט שאין שום דבר מחייב במקורות . ההכרעה בהם היא הרבה יותר חופשית ואינה מסורה דוקא לפוסקי הדור (כוונתי להוציא מלבו של הרב אלישיב ) .
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2004 15:03 |
|
| |
חבצלת
אין ספק שקידושין אינם חייבים להיערך בפני רב מהרבנות הראשית . (ודרך אגב , אינני מכיר הרבה חרדים שעורכים קידושין ע"י רבנים מהרבנות . הרבנות קיימת בשביל החילונים בלבד) . בכדי שיחולו הקידושין אין צורך ברב כלל . אם הבעל מסר לאשה טבעת (או כל דבר אחר השווה פרוטה) ואמר לה בפני שני עדים כשרים 'הרי את מקודשת לי' או 'הרי את לי לאשה' או כל לשון אחר מלשונות הקידושין הרי שהם חלים . וממילא אין שום ספק לגבי קידושין הנערכים באופן זה , גם אם על ידי רב לא אורתודקסי .
אבל אם הם נעשו באופן אחר (נתנה היא ואמרה היא וכדו') הרי שהלכתית הקידושין אינם חלים או חלים רק מספק .
מדוע את חושבת שהרעיון שלי הוא לא בר ביצוע ? במצב הנוכחי המדינה אינה מספקת אפשרות לנ"א לאף אחד . אפשר לשנות את המצב כך שהמדינה לא תספק אותה רק עבור מי שנישא בנישואין דתיים . הדבר דורש רק ריסון עצמי של רבנים שלא יערכו קידושין באופן לא רשמי .
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2004 16:29 |
|
| |
לא רק רבנים, מו"נ, כל אדם יכול לערוך טקס קידושין כזה. גם אם הדבר יוצא אל מחוץ לחוק, התוצאה ההלכתית לא תשתנה (כמו, למשל, בריבוי נשים). זוהי הערכתי בלבד, אפילו לא דעה הנסמכת על יותר מזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2004 21:11 |
|
| |
מו"נ,
לגבי ידיעת האשה את ההלכה בדבר הקידושין -
קראתי פעם תשובה אורתודוכסית (איני זוכרת של מי, אבל ייתכן שזה הופיע בתחומין) שטענה כי דווקא אי הידיעה של נשים לגבי האפשרות של עגינות וסירוב גט וכו', יכולה לשמש בסיס טוב להפקעת הקידושין משום אי גמירות דעת של המקנה.
לגבי הצעתך בדבר החיוב בגט של הרבנות -
כבר אמרתי זאת פעם (באשכול הכפיה הדתית), שכל הזוגות הנרשמים כיום במשרד הפנים כנשואים (גם אם נישאו בנ"א בחו"ל ובנוסף בטקס רפורמי או קונסרבטיבי) חייבים בגט מטעם הרבנות. כלומר, גם היום יש פיקוח של המדינה ושל הרבנות האורתודוכסית על ענייני הגירושין, בכדי למנוע ממזרות.
איקה,
שאלת האם החלת החוקים ההלכתים האורתודוכסיים על הציבור הלא אורתודוכסי עלולה ליצור שנאה וריחוק מן היהדות -
אני חושבת שהמציאות במדינת ישראל מוכיחה שכן.
*******
מספר הערות:
בפועל קיימות רשימות יוחסין, והציבורים המעוניינים בכך מוצאים את הדרך להשתמש בהן.
אני מוצאת את המושג "כלל ישראל" בעייתי ביותר בימינו, כקריטריון להתמודדות (או אי-התמודדות) עם המציאות המורכבת בה אנו חיים. כלל ישראל בימינו אינו שומר הלכה ואינו מעוניין בחלקים גדולים ממנה, במיוחד כאלה הנתפסים כנכפים עליו בניגוד להשקפות עולמו המוסריות והערכיות.
אם יש רצון כן בהתמודדות דתית והלכתית עם המציאות, על פוסקי ההלכה למצוא את הדרך לתקשר עם כלל ישראל במובנו המילולי והעמוק ולא לנתק עצמם מרובו של העם היהודי, תוך זעקות "אנחנו הרוב! אנחנו צודקים!".
לפעמים, גם אם מישהי בטוחה בצדקת דרכה, עדיף להיות חכמה מאשר להיות צודקת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2004 22:03 |
|
| |
אמשלום,
שאלתי מועיל יותר או מזיק יותר – ואני מסכימה איתך מזיק מאוד. והגדרת 'הכלל ישראל' שאני התכוונתי אליה, תואמת את הגדרתך. ( בעניין 'יהודיותם' יש לי מחשבות אחרות, אבל נניח לזה כרגע)
אם כוונתך היתה אלי, מעולם לא היתה לי הזכות לצעוק 'אנחנו הרוב' כי מעולם לא הייתי 'ברוב', ויש לי וותק לא מבוטל על הכדור הזה.
< מודה שאני צועקת, אבל מהסיבה ההפוכה, אני במיעוט, אולי דעת יחיד, מקרה אבוד >
רק רציתי להעיר שבתגובה הראשונה שלי , האמנתי שהרב 'חותר' – טעיתי – הוא רק אמר את האמת. הוא הרי ישב על כס הרב הראשי ולא עשה כלום. ברגע שפתח פה, ירדו לחייו. מי יוכל לו למימסד?
היום הופיע 'במגזין מעריב' כתבה של אבישי בן חיים תחת הכותרת , 'חשבון נפש'
רבנים, התעוררו
דווקא עם אחד הנימוקים המרכזיים של הרב בקשי דורון, שקרא לביטול החיוב להתחתן ולהתגרש על פי ההלכה, לא התמודדו הרבנים ואנשי המימסד הדתי שתקפו אותו. הרב בקשי טען כי מדובר בעניין המשניא את היהדות על הציבור הרחב. בדבריו בכנס רבני "צהר", הסביר הרב כי רוב הציבור הישראלי נפגש לראשונה בחיו עם היהדות במסגרת הנישואים, וכי זהו חלון הראווה של היהדות".
הוא טען באוזני הרבנים ורשמי הנישואים שנכחו במקום כי "אם יש חוק שמשניא את היהדות, זה החוק הזה. זהו חוק לא יעיל ולא שומר על כלום כי הוא בעצם אומר שגם מי שלא רוצה, חייב להינשא על פי דת משה וישראל"
אולם לא רק תוקפיו של הרב בקשי לא באמת מתמודדים עם הבעיה שבמפגש של הישראלי המצוי ביותר עם המימסד הרבני, בבואו להירשם לנישואים או להתגרש, גם הרב עצמו נמנע מההתמודדות, ובעצם ממליץ לפתור אותה באמצעות מניעת המפגש.
ברבנות ובציבור החרדי מרבים להתלונן על כך שתדמיתם השלילית, ובמקרים רבים גם השנואה, נובעת מהעובדה שלא מכירים אותה ישירות, אלא רק דרך כלי התיקשורת. אך העובדה היא, שדווקא במפגשים הבלתי אמצעיים עם המימסד הדתי, כשהישראלי הרחוק מהם פוגש בהם בעת שהוא בא להירשם לנישואים, להתגרש, או סתם לקבל תעודת כשרות לעסק, הוא, במקרים רבים, עובר חוויה קשה.
אף אחד מהמתלוננים החרדים שתקפו בחריפות את הרב בקשי דורון, וגם לא הוא עצמו בשבתו על כס הרב הראשי, לא חולל מהפכה במקום בו איש לא מפריע להם לבצעה: ברבנות. המפגש החילוני-חרדי המצוי ביותר יכול היה להפוך ממטרד לחוויה נעימה: ניתן היה להפוך את הרבנות הראשית ושלוחותיה למקום הנעים ביותר בארץ, למופת בתחום הביורוקרטי, ובעיקר, ניתן היה להשקיע פחות משאבים בעריכת סמינרים לחילונים במטרה לקרב אותם ליהדות, ולהפנות את אותם המשאבים דווקא לסמינרים לעובדי המימסד הרבני, כדי שלפחות לא ירחיקו אותם.
תוקן על ידי - איקה - 03/06/2004 22:17:48
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 06:27 |
|
| |
איקה,
אני רואה שלשון הנקבה בהאני נוקטת גורמת לבלבולים כאן בפורום (והמתורגמן האישי שלי לא מבקר באשכול זה ...), אז הריני להסביר -
ממש לא התכוונתי אלייך, מניסוח שאלתך הבנתי כי אנו מסכימות בעניין זה.
לגבי שאלת יהדותם של כלל ישראל, אולי יש לפתוח אשכול הדן בהגדרת יהודיותם של בני ובנות אדם - האם זה עניין משפחתי (ביולוגי, גנטי, אבל עם מקום ל"אימוץ") או שמא הגדרה התנהגותית (כל מי שחי ע"פ חוקים וכללים מסויימים). לכל אחת מן הגישות יש רווח ומחיר וראוי להבינם לעמקם.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 18:11 |
|
| |
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=435099&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0
הרב בקשי-דורון חולל סערה כשקרא לבטל את חוק הנישואים. אבל לא צריך להתבלבל: דבריו אינם נובעים מדאגתו לחילונים. הוא פשוט דואג לשימור ההלכה יותר מאשר לצביונה היהודי של ישראל
יומיים לאחר שהרב בקשי-דורון הטיל את הפצצה שלו בעניין חוק הנישואין והגירושין, רבני "צהר" היו עדיין המומים. "אף אחד לא יודע מה קרה", אמר שלשום הרב דוד סתיו, רבה של שוהם. "זאת בהחלט לא היתה שליפה מהמותן. היינו בטוחים שהוא בא לברך וללכת. נושא הדיון היה בכלל רישום יהדות של גרים, והרב בקשי-דורון אמר: יש לי עניין אחד לדבר עליו. אני חושב שהגיע הזמן לבטל את חוק הנישואים".
גם מי שמכיר היטב את הרב בקשי-דורון לא מצליח שלא להיות מופתע בכל פעם מחדש מן היכולת שלו לחדד עמדה אישית לא מתפשרת, בעניין שהוא מאמין בו בכל לבו. ובכל פעם הוא מצליח גם לעורר עליו את זעמו של מישהו: כשהתעקש על היתר-מכירה בשנת השמיטה החרימו אותו הרבנים החרדים; כשדיבר נגד הרפורמים האשימו אותו החילונים בקיצונות חשוכה; כשדיבר עם אנשי דת מוסלמים הימין הגדיר אותו כמתיפייף שמאלני.
עכשיו, לאחר ההלם הראשוני, רבני הציונות הדתית - ובעיקר רבני צהר - יתקשו להשלים עם עמדתו, שהוא עצמו מודה שבמקרה זה היא עולה בקנה אחד עם העמדה החרדית. בקשי-דורון ודאי יודע שחוק הנישואים לא ישונה בקרוב. ועם זאת, דבריו חרגו בהרבה מן המסגרת הרבנית והדיינית ויש להם השלכה דרמטית על שאלת הצביון היהודי של מדינת ישראל. הציונות הדתית, שבקשי-דורון העמיד אותה בפני מראה קשה, שמשתקף בה קרע מוחלט בין שאיפתה להחיל את ההלכה על כלל הציבור לבין המציאות, לא תוכל עוד להתעלם מן המשוואה: מלכות ישראל הנלחמת נגד כבוד ההלכה.
המכה על ראשם של רבני צהר כפולה. העמותה שהם חברים בה הוקמה כל כולה כדי לאחות את הקרע המעמיק בין הציבור החילוני לבין הנישואים האורתודוקסיים. מתוך היכרות עם הממסד הרבני, ומתוך תחושה שהוא המאיס את הטקס ואת כל מה שמסביבו (בעיקר בתחום הדרכת הכלות), החליטו כמה רבנים צעירים להציע לציבור משהו אחר: הם לעולם לא מאחרים לחופה, לא עורכים יותר מחופה אחת בכל ערב, לא גובים תשלום, מלווים את הזוג מן הרישום עד לחופה, מתכננים טקס על פי העדפתו ורצונו של הזוג, ומספקים הסברים לכלה בסגנון שונה לחלוטין מן ההשפלה המוכרת ברבנות.
מי שחושב שהם עושים זאת רק משום שהם צעירים נאורים ומשכילים, המעורים היטב בחברה החילונית (רובם אכן כאלה), מתעלם מהמרכיב החשוב ביותר בבסיס פעולתם: כמעט כולם בוגרי ישיבת "מרכז הרב", תלמידים מובהקים של הרב קוק. רובם תלמידי הרב אברהם שפירא, מרבניה המחמירים ביותר של הציונות הדתית-הלאומית, ושל הרב יעקב אריאל, המשלב גישה ליברלית והומניסטית בתחומים חברתיים מסוימים עם השקפת עולם מחמירה בכל מה שנוגע למדינה היהודית. על פי השקפת העולם הזאת, אסור בשום אופן לוותר על הרבנות הראשית ועל הממסד הרבני, שהם הקשר החשוב ביותר בין הדת למדינה. ויתור על חוק הנישואים יתפרש אפוא כוויתור ראשון, מסוכן מאוד מבחינתם, על הקשר הזה.
"יש מחלוקת גדולה בין הפוסקים לגבי נישואים אזרחיים", אומר סתיו. "השאלה היא אם להכיר בהם - כי אם זוג מתחתן בנישואים אזרחיים, ואחר כך האשה מתחתנת עם מישהו אחר ונולדים להם ילדים, הרי לפי ההלכה אלה ממזרים. הדבר הזה מוכר לנו בשנים האחרונות הרבה מנישואים אזרחיים של עולים מחבר העמים, והפתרון הוא בדרך כלל היסמכות על השיטות שאומרות שהנישואים האזרחיים אינם נישואין, וכך אפשר להתיר את הממזרים. אני מודע לבעיה. אבל מהצד השני, המשמעות של הוויתור על חוק הנישואים היא השלמה מוחלטת עם קיבועה של החברה הישראלית כחברה רב-תרבותית לא יהודית, כולל מיליון וחצי גויים בעוד 20 שנה".
לא פלא, אם כך, שבקשי-דורון דיבר על חוק הנישואים דווקא בכנס שעסק בגיור. גם סתיו מודה ש"אחד הממריצים לגיור היה חוק הנישואין והגירושין". הרי בעוד שהרבנים הדתיים-הלאומיים מעוניינים לגייר כמה שיותר אנשים כמה שיותר מהר, מתוך אותה השקפת עולם של הרב קוק השואפת להקמת הממלכה היהודית בארץ ישראל, החרדים מתייחסים לפסוק "קשים גרים לישראל כספחת" כלשונו, ואין להם שום עניין להקל בעניין זה. מצדם - שהגויים יישארו גויים, שלא יתחתנו עם יהודים, שהכל יהיה כתוב וחתום בספרים שהם מנהלים, וכך יימשך הבידול היהודי הישן. על פי ההשקפה החרדית, ההתבוללות היא סכנה חמורה. הצביון היהודי של מדינת ישראל מעניין פחות את רובם. בעיני הפוסקים הליטאים, שהם מכתיבי הרוח החרדית היום, הצביון של ישראל יכול גם להיות סיני או יפאני, ובלבד שתישמר ההלכה כפי שנשמרה עד היום.
מן הצד השני, הדתי-הלאומי, ייתכן שבאופן אירוני דווקא רבני צהר, מתוך שאיפתם לתיקון עולם שהביאה אותם לייצר חלופה ידידותית לממסד הרבני, שימשה זרז להמחשת כל הבעיות הקשורות היום בנישואים ובממסד הרבני. אלא שהבעיות האלה רלוונטיות כמעט רק לשומרי מצוות. הציבור החילוני מצא ממילא דרכים רבות לעקוף את חוק הנישואין, מה גם שהרוח הנושבת בעולם המערבי מביאה רק צעירים מעטים למיסוד הקשר הזוגי ביניהם בחוזה כל שהוא, אפילו משפטי. חוק הידועים בציבור מקל על כך מאוד. כיוון שכך, נראה שבקשי-דורון, שמבין זאת היטב, ואף קרא בעיון רב את ספרו של המשפטן פרופ' פנחס שיפמן, שהציע כבר לפני יותר מעשור נישואים אזרחיים כפתרון להצלת כבודה של ההלכה במדינת ישראל - בחר בכוונה בכנס רבני צהר כדי להשמיע את דבריו.
שיפמן, שהוא אדם דתי, ניסח את ההצעה לחוק נישואים אזרחיים גם מתוך השקפת עולם ליברלית השוללת את התערבות המדינה בענייני אישות, והשקפה זאת עומדת בסתירה גמורה למשנתו של הרב קוק. הרב מיכה הלוי, רבה של שכונת נחלת יצחק בתל אביב המלמד במסגרות תורניות וקהילתיות שונות את משנת הרב קוק, מאמין אמנם שבקשי-דורון אמר את הדברים לכבוד ההלכה ומתוך כעס על הממסד הדתי, אבל לא מקבל את הוויתור על הזיקה בין הרבנות למדינה. "ההתנפלות על הממסד הדתי מוצדקת בחלקה", הוא אומר, "אבל הבעיה איננה הכפייה הדתית.
"ההדרכה לכלות היא באמת חילול השם גדול, אבל אני עדיין מאמין שרוב האנשים שבאים לרבנות מעוניינים בנישואים ובגירושים על פי מסורת ישראל. הבעיה היא שחלק גדול מהרבנים ומהדיינים לא מבינים שכאן מדובר בדיני נפשות, בדחילו ורחימו, והם משפילים את מה שצריך לקדש ולרומם. היחס הזה, המשפיל בני אדם ומבזה את ההלכה, הוא המכריע לגבי רוב האנשים. לא הסלידה מהטקס היהודי. למה, למשל, אנשים לא עוברים בהמוניהם לקבורה חילונית? כי גם שם כבר יש תאוות בצע וממסדיות. זה קשור לנפש האדם, הרבה לפני נפש האומה".
אבל הלוי לא עוצר בהלכות היחיד. בעיניו, בהלכות הציבור מדינת ישראל שונה ממדינות אחרות, והראייה לכך היא חוק השבות. "זוהי תפישה ציבורית, שבאה על חשבון הרבה דברים. ולכן אי אפשר לבחון את עניין הנישואים רק לפי ההיבט הצר של מה שקורה היום, בדור הזה. עניין הנישואים קובע לדורות. לא במישור הפרגמטי של מגילות יוחסין. מקומה של המדינה לפי תפישת הרב קוק היא של מלכות יהודית. גם ביזוי השבת היום לא נעשה בגלל הכפייה. כמעט לא כופים יותר את השבת, והיא מבוזה, אז נבטל אותה?" הלוי מזכיר את העיקרון החשוב של הרב קוק, שלפיו אסור שתורת ישראל, היהדות ועם ישראל יהיו תלויים ברצון של דור ודור ואיש ואיש.
הלוי גם מאמין שדווקא הטקס הדתי גרם, בדיעבד, ליצירת מסגרת שרוב האנשים מעדיפים לשמור עליה, דווקא בעידן של התפרקות המשפחה. בסתר לבו היה רוצה להאמין שבקריאה של בקשי-דורון היתה התרסה דווקא כלפי החילונים: אתם כל כך שונאים את הרבנות ואת הממסד הרבני - נראה איך תנהלו את זה בלעדיהם. כל כך קשה לו להאמין שהרב הראשי הספרדי לשעבר, שהוא מעריך מאוד את יושרתו וגדולתו, לא מביא בחשבון את ההשלכות החמורות של דבריו.
אלא שבקשי-דורון מודע היטב לכל תו ותג בהסתבכויות שצומחות עכשיו. באופן רשמי הוא אומר שלא ידע שהיו עיתונאים באולם ושהוא מצטער על המהומה. באופן לא רשמי, הוא אמר למקורביו שהוא לא מבין על מה הרעש, הרי אמר דברים זהים כמעט בכנס דיינים לפני שנה. חוק הנישואים, בעיניו, "כבר לא משתלם", מפני שהוא יוצר לחצים לגייר מאות אלפי אנשים. ואם זה חמור - בעיניו חמור שבעתיים שחלק גדול מהקידושין נעשים כשלא בני הזוג ולא הרב העורך את החופה מתכוונים לכך במובן ההלכתי. התרת הממזרים הגורפת שנעשית בשנים האחרונות בבתי הדין הרבניים, בעיקר לגבי נשים שהיו נשואות בנישואים אזרחיים בחבר המדינות, מדאיגה אותו במיוחד.
וכך זה נעשה: כדי שלא להרבות ממזרים בישראל, ולאפשר להם להינשא בעתיד, בתי הדין הרבניים משתמשים בכל תעלול אפשרי שיוכיח שהנישואים של אם-הילדים לא תקפים מבחינת ההלכה, גם אם היו נישואים אורתודוקסיים כשרים לכאורה. מוצאים שהעדים היו פסולים, שהרב לא התכוון, שהטקס נערך במקום לא כשר. חוכא ואיטלולא. בקרב הרבנים החרדים מתהלכים סיפורי זוועה מאומתים, על רבנים שהודו לאחר מעשה שחיתנו אבל עשו מלכתחילה משהו בכוונה, שהקידושין לא יתפסו מבחינת ההלכה. "והרי לא מדובר בשוליים", אמר בקשי-דורון בכנס הדיינים לפני שנה, "אלא ב-30%-20% מהמדינה".
במאמר הלכתי של הרב שיינברג מ"תורה אור", שהחרדים מחשיבים אותו כאחד מגדולי הדור, מופיעה שאלה של זוג של בעלי תשובה, המנהלים אורח חיים חרדי למהדרין ויש להם ילדים. התברר שבתקופה ששניהם היו חילונים, הם בגדו זה בזה. מבחינת ההלכה, האשה אסורה על בעלה והוא חייב לגרשה. הרב שיינברג תיחקר את הזוג היטב לגבי טקס הנישואים שערכו, ושניהם אמרו שבכלל לא התכוונו לשום דבר, שעשו מה שהרב אמר, ושלא הבינו אפילו מה כתוב בכתובה. שיינברג פסק שהקידושים לא תקפים, ושהשניים לא נשואים בכלל, ומשום כך ילדיהם אינם ממזרים. מובן שהזוג נישא אחר כך מחדש, כאילו בפעם הראשונה. חשיבותו של פסק הדין היא באמירה הסמויה הנובעת ממנו, ולפיה למעשה אפילו נישואים אורתודוקסיים לחלוטין אינם משמעותיים בעיני ההלכה (על פי השקפת החרדים), כיוון שהם תולדה של כפייה בחוק של המדינה, והמדינה הרי איננה סמכות דתית.
בהסתמכו על הגישה הזאת, בקשי-דורון טוען עתה כי ההכרה בנישואים אזרחיים כנישואים לכל דבר (לא רק משום שאלה נישואי ביאה אלא משום שהזוג שהתחתן התכוון לכך, גם אם לא עשה זאת כדת משה וישראל) היא "חומרה דחומרה שלא משתמשים בה היום". "לא אמרתי את הדברים", הוא מדגיש, "מפני שחשבתי שביטול החוק יפתור את כל הבעיות. נכון, החוק הזה הוא החותמת של הצביון היהודי של המדינה, אבל כיוון שהיום הוא לא מעשי ופוגע מאוד בהלכה, השאלה היא מה להעדיף - את הצביון היהודי או את ההלכה. אני מעדיף את ההלכה".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2009 11:42 |
|
| |
ספק בדיחה בין נער ונערה הובילה את בית הדין הרבני להכריז: בת 14 - גרושה
בן 17 העניק טבעת לחברתו לעיני עדים והכריז: "את מקודשת לי". מאחר שקיימו יחסי מין הוכרו
כנשואים והוריו נזעקו להתיר את הקשר
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1067113.html
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2009 12:56 |
|
| |
חבצלת
אם עיתון הארץ מגדיר זאת כבדיחה אין זאת אומרת שזוהי בדיחה.
היו כאן כל התנאים הדרושים לפי ההלכה מה שהיה חסר זה רבע העוף.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2009 13:35 |
|
| |
צענע
חבצלת שאלה, האם לפי כל התנאים הללו שציינת שהיו ואכן היו, מדוע אי אפשר להחיל את זה גם בנשואים רגילים של כל גבר החפץ באשה.
בלי רבע עוף, בלי בורקס, בלי רב, בלי חופה, בלי הברכות , ועוד הרבה בלי אחרים?
למשל כהן הרוצא לשאת גרושה, יקדש אותה לפני עדים, לפני רב או רבה , ואפילו עם ברכות ויין רבע עוף ובורקס.
הנישואים תופסים - על זה אין כל מחלוקת, אבל משרד הפנים לא ירשום אותם כנשואים, ולא כרוקים, ועל זה מקוננת חבצלת.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
