טעמי הקרבנות לרמב"ם ולאר"י דומים או לא?

כולם
אילו אכן כל תכלית המצוות לשעבד האדם לקונו.
כמדומני, לא היתה מתפתח הדיון בטעמי המצוות.
אולי ההפך. ככל ששנשריש את הענין שאין במצוה אלא קיומה,
כך ניכנע יותר, ולא נפליג לתחושות של תועלתניות מוסרית.
ואולי תהיה זו הדרגא הגבוהה ביותר של "שלא ע"מ לקבל פרס"
אלא על כרחך , יש אמנם תכלית עליונה, כדברי הרמב"ם.
אולם כפי שכבר ביאר יפה מימוני יש רבדים נוספים.
אם כי גם הוא לא ממש התיחס לשאלה אם בכל קבוצה כפי שחילק. יש משמעות למצוה הספצפית שדוקא היא מובילה לכניעה ואין בילתה.
ואולי יואיל בטובו להתמקד גם בזה

וטו



אכן שכחתי לעמוד על כך ואתה הזכרתני. כמובן, כפי שכתבת, צורת השחיטה היא באופן שמחזק בנו את ההכרה של צער בעלי חיים, למנוע ככל האפשר מבעל החיים את ייסורי המיתה. זה הבסיס לכל חמשת הפסולים של השחיטה, וקרוב בעיני שזה השורש היסודי שלהם, ולאחר שנתקבלו באומה ואצל חכמים נחשבו כהלכה למשה מסיני (כפי שהתבאר באשכול על מונח זה).

יש רק להעיר על זה שיתכן מאד - במיוחד לשיטת הרמב"ם - שאין במניעת ייסורים מבעלי חיים ערך עצמי, בניגוד לשיטתך (), אלא שזה אמצעי המשרת יצירת תחושות מוסריות ביחס לאי גרימת צער, והמרוויח העיקרי הוא האדם, לא הבהמה.

***

קלמר

לא עניתי לך עד עתה, וסליחה, אך השוואה בין הרמב"ם לבין האר"י אינה יכולה להיות מדוייקת. וזאת מסיבה פשוטה מאד.

בעבר היה כאן אשכול על טעמי המצוות. (לינקזצר?). שם נסיתי לשרטט כמה דגמים של טעמים במצוות. שיטת הרמב"ם היא חינוכית. האר"י, לעומת זאת, החזיק בתפיסת מצוות תיאורגית. כלומר, המצוות משרתות צורך גבוה, יהיה מה שיהיה ביאורו של זה. לפיכך, לדעתי כל נסיון לקרב את הרמב"ם לאר"י מבחינה זו הוא טעות. הייתי אפילו משער שהרמב"ם היה רואה בפירוש תיאורגי למצוות עבודה זרה, במיוחד בתוך קבלת הספירות.

***

אולם עלי להודות שהערתך על המצוות כמשרתות תכלית של הכנעה יכולה להזכיר את ישעיהו לייבוביץ. גם לשיטתו תכלית המצוות היא קודם כל ואחרי הכל עשיית רצון ה'. אלא שאז אין הן מכוונות להקנאת מידת ההכנעה, אלא לביטוי של מידת ההכנעה. ואלו שני דברים שונים, במיוחד לפי לייבוביץ.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

הערה קטנה! לא צער ויסורים אלא פגיעה בחי והתנשאות לקיחת חייו עבור צרכנו. לכן גם הרדמה או המתת חסד לא ישנו את הלכות צורת השחיטה ולא יתירו לקיחת אבר מן החי.

צער בע"ח היא סוגיא אחרת!

הרהורים
(עלה בליבי שאין מזור אמיתי בביאור דברי הרמב"ם.
ממה שנראה מדברי חלק המגיבים שאין ממש הסבר "הגיוני" למצוות השונות. רובם ככולם אמצעיות למען מטרה נכספת. ומבלי להכנס לניואנסים המטרה לדברי רובכם היא עבודת השם
ואז עשיתי תרגיל מחשבתי נניח שכל התכלית העליונה היתה להתפלל, לא במובן של לעובדו אלא "נתאווה וכו'"
וכל המצוות נתנו למען מטרה זו ואז שאלתי את עצמי ו"זו" למה נתנה ??
וזה הביא אותי לחשוב שאין זה הגיוני שמטרת מצווה תהיה מצוה אחרת והרי גם יראת ה' מצווה היא ככל המצוות
ומדוע נבחרה זו ולא למשל אהבתו או שמחה בו או כל אפשרות שתעלה במוחינו)
מימוני
הטיעון שלפי הרמב"ם אין ענין במניעת צער וכו'
רק לטעת באדם את התחושה הזו. לא ברור לי כלל, מדוע לטעת? אם אין בעיה בזה!
והיעלה בדעתך לצוות לא לחטוב עצים אפי' שאין בעיה מוסרית בכך, רק כדי לעורר אותך לא "להכות"?
אני לא ניסיתי להשוות, אלא לרמוז על איזהשהוא חיבור ברור לי שהרמב"ם והאר"י לא לדבר אחד כיונו ואכן החיבור הזה לא ידוע לי, רק הצעתי כיון למחשבה.
הדבר עלה בליבי כשקראתי את בקורתו של המוהר"ן על הרמב"ם,