בית פורומים עצור כאן חושבים

שו"ת בנושאים הקשורים לחב"ד [להלבן]

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-17/4/2013 16:54 לינק ישיר 

פירסום ראשון???!!!
כבר פורסם מזמן, בפלטפורמת בחדרי


תוקן על ידי שותה_קולה ב- 17/04/2013 16:55:29




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/4/2013 19:51 לינק ישיר 




יתכן, אולם שלא כמו שצוטט, כתוב "פרסום רשמי ראשון" , כלומר ע"י גורם חבדי. אגב, ברשותי הוא כבר למעלה מעשור ואף אמרתי זאת בזמנו לכותב שהביע את הנאתו מכך.

תוקן על ידי ספרן ב- 17/04/2013 20:03:37




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/4/2013 13:24 לינק ישיר 


_________________

אוי לשכן
ואוי לשכנו




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-8/5/2013 21:41 לינק ישיר 

ואני לתומי חשבתי שהאשכול כבר ירד מזמן לטמיון.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-9/5/2013 07:18 לינק ישיר 

הלבן

ברוך השב!

אני כבר מוכן לחבר שאלות עבור האשכול הזה רק כדי לזכות ליותר ביקורים, סמיילי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/5/2013 12:22 לינק ישיר 

ממללא כתב:
אפתח במשהו שמציק לי. התחושה שלי, שבחב"ד 'גאוות היחידה' שקיימת בכל קבוצה דתית חורגת מכל פרופורציה. יהודי שאינו חבדניק הוא כביכול אוטומאטית במדריגה יותר נמוכה. סיפר לי פעם חבדניק שבחבד אנשים לא אוכלים משחיטה של שוחט שאינו חבדניק, והסביר זאת בכך שאדם שלא לומד תניא יש בו חסר ביר"ש. האם הגישה הזו אכן מודעת ומכוונת? מה המקורות לה?

אכן כך. מה מפריע לך בזה?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/5/2013 12:49 לינק ישיר 

יותר אנשים לא אוכלים משחיטת חבדניק מאשר הם לא אוכלים משחיטת אחרים.
הרב שך בזמנו אמר כי הנשים שטבלו במקוה לפי שיטת חב"ד-הרב לנדאו- ילדיהם אינם כשרים.
השוחט שההחזון איש אכל משחיטתו- שחיטתו נפסלה על ידי הרב שך, וצאן מרעיתו.
הרבה מאד מנינים בבני ברק ובערים אחרות לא מצרפים את המשיחיסתים למנין,
אבל יש להדגיש כי הרבה יותר שפכו את דמם. מאשר הם עשו לאחרים



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/5/2013 13:57 לינק ישיר 

אודות מקור השתלשלות הדברים של שחיטה חב"דית, שהתחילה כבר בתקופת רבינו הזקן בעל התניא, סקרתי במבוא לאגרות קודש שלו, ומועתק כאן:

תקנת הסכינים המלוטשים

אחת מתקנות הרב המגיד ממעזריטש ותלמידיו היא תקנת הסכינים המלוטשים, והיינו שכבר לפני ההשחזה, הסכין של שחיטה הוא מלוטש, דהיינו שהוא צר לצד חודו, וקל יותר לחדדו ולהחליקו.

אודות התקנה הזאת כתב רבינו (אגרת צה): "השחיטה בסכינים מלוטשים היא מצוה רבה ועצומה, אשר החזיקו בה רבותינו קדושי עליון נ"ע". ונתפרש יותר על ידי אחיו הרה"ק מהרי"ל (שארית יהודה חיו"ד סי' יט): "השוחטים אשר התלמדו על הסכינים המלוטשים ... הראשונים שהמציאו דבר זה, הם השו"ב המפורסמים דמעזריטש, אשר החזיק על ידם קדוש עליון נשיא אלקים רבשכבה"ג המגיד זצוקללה"ה נבג"מ".

כבר בקונטרס זמיר עריצים, שהדפיסו בשנת תקל"ב, יצאו המתנגדים בחרמות ואיסורים נגד השחיטה בסכינים מלוטשים, וכתבו (כתב ב, "חסידים ומתנגדים" ח"א ע' 46): "מאכין זיא זיך חלפים לשחיטה דווקא גשליפני, וואש מען גפינט ניט  [הם תיקנו לעצמם חלפים מלוטשים לשחיטה, שאיננו מוצאים] בכל התלמוד ובכל הפוסקים ראשונים ואחרונים ... הס מלהזכיר בכל גבול קהלתינו וסביבותיה ... וכל אנשי קהלתינו זענין מוזהרים ועומדים זאלין ניט עסין [שלא לאכול] משחיטת החלפים ההם".

את טעמי התקנה הזאת מבאר רבינו (אגרת קג): "ותוכן הענין בקצרה, יען כי הנה רוב השוחטים בסכינים שאינן מלוטשים, המומחין משחיזין הסכין להיות חדה הרבה ואזי אינה חלקה כל כך ... וזהו דבר הקשה להיות חלקה וגם חדה להנצל מספק שהייה בבהמה, אם לא בסכין מלוטשת. ואף גם שימצאו שוחטים אומנים שיוכלו להשחיז אף סכין שאינה מלוטשת להיות חדה וחלקה, אך לאו כולא עלמא גמירי אומנות זו. וגם כדי להשחיז כן הסכין נצרך שהות מרובה, ואין כל העתים שוות להשוחט, מה שאין כן במלוטשים קל הדבר להאומנים בלי שהות מרובה כלל".

ועוד מוסיף בשארית יהודה (חיו"ד סי' יט): "עוד אחת היא והיתה לבאר, מה שלא רצה רבינו לגלותה במכתבו אשר כתב להמתנגדים דווילנא, והוא שידוע לכל השוחטים המתלמדים על סכינים המלוטשים, שהעיקר להעמידו על אמיתת חידודו, שיהי' החידוד מג[ו]לה בפני עצמו בלא עירוב הצדדים שלפניו, שהצדדים שלפניו מעכבים ההרגשה העצומה בפגימה קלה ודקה מן הדקות, שמחמת עביות הצדדים קשה להרגיש".

ובקשר לטעם המתנגדים כתב רבינו (שו"ת סי' י): "עדיין איני יורד לסוף דעת החולקים, מה זה ועל מה זה". ופירט יותר הדבר (אגרת קג): "בהיות הרב הגאון מה"ר חיים נ"י אב"ד דק' וואלאזין במדינתנו בשנת תקס"ג, שמעו מפיו כמה נגידי מדינתינו שאינם מאנ"ש כלל וכלל, שאמר בשם רבו המובהק הגאון המנוח החסיד ז"ל[1], שאין שום איסור בשחיטת סכינים מלוטשים על פי הדין השנוי בגמרא ופוסקים, רק אם יצא איסור מפיו ז"ל, אינו אלא משום הרחקה לאנ"ש, כמו שאר הרחקות וגזרות שיצאו כשגגה מלפני השליט בשנת תקל"ב כעל אפיקורסין ממש, שהן מן המורידין, ושלא להתחתן וכו', והכל על פי השמועה מפי אנשים כשרים ונאמנים בעיני כבוד תורתו".

לאורך השנים הביא הדבר לחיכוכים שונים בעיירות שהיתה בה קהלה חסידית וקהלה מתנגדית, שכל אחת מהן היתה לה שחיטה נפרדת. אמנם לאט לאט התקבלה תקנה זו בקהלות רבות, אודותם כתב רבינו (אגרת קג): "בכל מדינות אוקריינא ופולין קטן ופאדאלייע ורוב מדינות וואלין אוכלים מסכינים מלוטשים. וגם בדובנא רבתי שאינן מאנ"ש כלל וכלל, וכן באוסטרא וקרעמניץ ולוצק ושאר קהלות גדולות שאינן מאנ"ש כלל, וגם באה"ק תובב"א, ורבים מהספרדים".

בעיר אחת אסר והחרים הרב המתנגדי את השחיטה של השו"ב החסידי ששחט בסכינים מלוטשים, בטענה שהשו"ב אינו יכול לשחוט בלי קבלה מהרב, והוא אינו נותן רשות לשחוט בסכינים מלוטשים. וכשפנו בזה לרבינו השיב להם (שו"ת סי' י), שהשו"ב אינו צריך לקבל קבלה מרב העיר, וסגי שמקבל קבלה מאיזה רב שיהי', ולכמה דעות אינו צריך לקבל קבלה מרב מורה הוראה דוקא, אלא סגי בקבלה ממומחה בהלכות שחיטה בלבד, ומוסיף רבינו וכותב: "וגם גזירות הרב ובית דינו ... כיון שאמר הרב בפה מלא ברבים שאינו רוצה ליתן קבלה בשום אופן בעולם על לטושים, ממילא בטלה גזירתו, מאחר שאין המניעה מהשוחט".

כבר הובא לעיל בפרק הקודם, שאחרי המאסר השני של רבינו, משנת תקס"ב ואילך, נשקטה מחלוקת המתנגדים והחסידים בווילנא, ואז נתעוררה השאלה אם אפשר ליישב ביניהם גם את נושא השחיטה הנפרדת, שגרם גם שלא יוכלו להשתתף יחד בסעודת מצוה וכיו"ב. החסידים פנו בזה לרבינו, שהשיב להם (אגרת צה): "השחיטה בסכינים מלוטשים היא מצוה רבה ועצומה ... ואין כסף נחשב למאומה להיות שוחט קבוע. אך אם לפעמים מסובים בסעודת מצוה עם אנשי עירם חלילה לפרוש מהם להחזיקם כאוכלי נבלות ח"ו, הס מלהזכיר, ומעודי לא נזהרתי מהכלים אף מבני יומן".

לא רק זאת שלא נזהר מכלים בני יומן, אלא שאף אם השו"ב הי' שוחט בסכין שאינו מלוטש, והי' בא לרבינו ולשו"בים בלאזניא לתת עדיהן, הי' רבינו מתיר להן בקושי, כמסופר בתשובת אחיו מהרי"ל (שארית יהודה חיו"ד סי' יט): "ראיתי אצל רב אחאי ז"ל נ"ע שבאו שוחטים שלא היו סכיניהם מלוטשים בדקות כל כך, ולא רצו השו"ב דק"ק ליאזנא ליתן עדיהן, עד שבאו לפני כבוד אחמו"ר ז"ל נ"ע, ואמרו שהסכינים שאינם מלוטשים כל כך קשים להרגשה, ובקושי התיר להם, על ידי שינסו אותם אם בקיאים בהרגשת הסכין המלוטש הרבה בדקות. ואמר הטעם, שמאחר שמרגישים על הסכין המלוטש בדקות אפילו בפגימה קלה ודקה, לא יטעו על כל פנים אפילו בשאינו מלוטש כל כך בפגימות גדולות המטרפים מן הדין".

ומסיים רבינו באגרת הנ"ל לאנ"ש שבווילנא (אגרת צה): "ותוכן ומהות הענין אי אפשר לבאר במכתב באר היטב, רק שמתי דברי בפי ידידנו מ' משה [מייזליש] נ"י מוכ"ז".

זה הי' כנראה בין השנים תקס"ג-ט. אח"כ בשנת תק"ע, נסע רבינו לנסיעה ארוכה לאוקראינה, וכשפנו אליו בזה באותה שעה, השיב (שו"ת סי' י): "זו מחלוקת ישנה, וקשה לי להכניס ראשי בזה להכריע במכתב, כי אם מפה לאוזן שומעת השומע ישמע והחדל יחדל. ולהיותי בדרך בלא ספרים לא יכולתי להאריך יותר. בשגם עדיין איני יורד לסוף דעת החולקים מה זה ועל מה זה. ואם יודיעוני, עלי לשלוח תשובתם בצדם איה"ש, בבואי לביתי לשלום".

אחר כך פנו בזה אל רבינו, ראשי הרבנים (המתנגדים) אשר בווילנא, ורבינו השיב להם בארוכה אודות השתלשלות הדברים, וגם ביאר הלכה זו, המחייבת את השחיטה דוקא בסכינים מלוטשים, וכמובא לעיל. והוסיף (אגרת קג): "לא פירשו לי מהו המכשול שמכשילים את הרבים מאנשי קהילתם ... ולזאת איני מבין על מה זה יצא הקצף מלפני כבוד תורתם על סכינים מלוטשים משום גזירות תקל"ב ... וגם מ"ש במכתב כבוד תורתם לחוש למחלוקת גדולה וכו' איני מבין היטב, הלא כבוד תורתם יושבי על כסא ההוראה להורות לעם מצות ה' ותורתו, הם ראשי אלפי ישראל שבקהלתם, ועיני כל ישראל תלויות אליהם, דבתר רישא גופא אזיל, ואם כבוד תורתם יורו הוראה להיתר מי יהרהר אחר מידותיהם ח"ו ... והכל הולך אחר החיתום, לחתום ולסיים בשלום, כי אני שלום. ונכון יהיה לבם הטהור בטוח אשר כעת לא יתעורר שום ריב ומדון מאנ"ש שבמחניכם הטהור כמו בימים הראשונים ח"ו".

באותה שעה, משנת תקס"ד ואילך, הי' אבד"ק וילנא הגאון ה"ר אברהם אבלי מפאסוואל. בינו ובין אדמו"רי חב"ד שררו יחסי ידידות, כמסופר ב"תולדות חב"ד בפולין ליטא ולטביא" פרק ה. ועל כך סיים באגרת הנ"ל "כעת כל אנ"ש שבמחניכם הטהור יהיו בודאי נכנעים לכבוד הרוזנים ראשי אלפי ישראל ... ולא יהיו להם למורת רוח ח"ו לילך כנגדם בגדולות כימים הראשונים ח"ו, הס מלהזכיר. וגם מובטחני בחסדם וטובם של הרוזנים הנ"ל שיתנהגו עמהם במדת הרחמים, היא מדת השלום, ואחריהם כל ישרי לב, וכל העם יהיה שלום הכל שלום".

מאז ואילך הרשו בדרך כלל, גם הקהלות המתנגדיות, למנות שו"ב חסידי ששוחט דוקא בסכינים מלוטשים. כך מוצאים אנו בוויטבסק בשנת תקס"ה (ראה נספח 35), וכן מוצאים אנו בעיירה בירז שבליטא בשנת תק"פ (ראה מבית הגנזים ע' קנח): "שנעשה פשר גמור, על פי אנשי אסיפה דקהלתינו יצ"ו ובין אלופי אנשי הסרים למשמעתו של הרב דק"ק לובאוויץ, נידון שיכולים ליקח לצרכם שו"ב אשר ישחוט עבורם כפי הנהגתם".

לאט לאט התקבלה תקנת הסכינים המלוטשים בכל ישראל, כמובא בשארית יהודה (חיו"ד סי' יט): "יגעו הרבה יגיעות, וסבלו כמה יסורים, והרפתקן עדו עלייהו, במלחמות כבדות מהמתנגדים, עד שיצא לאור צדקם ותשקוט הארץ". ובדורותינו אין אף שו"ב אחד שישחט בסכינים שאינם מלוטשים[2].



[1] הגר"א מווילנא.

[2] ראה תולדות חב"ד ברוסיא הצארית פרק ה.




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-24/8/2017 18:55 לינק ישיר 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/10/2017 15:53 לינק ישיר 



תוקן על ידי ספרן ב- 03/10/2017 16:36:22




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/10/2017 15:22 לינק ישיר 

הגאון החסיד רבי טוביה בלוי, רבה של קהילת חב"ד בשכונת נווה יעקב, שיגר בתחילת השבוע מכתב חריף ונוקב אל הגאון רבי בן-ציון מוצפי, בעקבות תכנית הרדיו השבועית של הרב מוצפי, המשודרת בימי שישי בתחנת הרדיו 'כאן מורשת'.

מה שקומם את הגר"ט בלוי היו התבטאויות של הגרב"צ מוצפי, ששלל את עניין 'המלך בשדה' בחודש אלול, דבריו בעניין חתימת עדים על כתובה לפני הקידושין, המנהג לירוק ב'עלינו לשבח' ועוד.

הגר"ט בלוי מקדים ומבקש את סליחתו "אם תיפגע חלילה מזה כי לטובה כוונתי להביאך לזיכוי הרבים ולא להחטיאם" – ואז תוקף:  "הניסוח של דבריך הוא, בדרך כלל, מתנשא, בוטה ותוקפני. במיוחד עלי להוכיחך על הזלזול המתנשא בדעות גדולים וטובים שאינן מוצאות חן בעניך משום מה".

רב קהילת חב"ד ממשיך וכותב: "אתה רואה עצמך חייב להשיב לכל שאלה כדי לשמור על תדמיתך כידען מופלג, ולכן אתה עונה גם כשאינך יודע – וזה במקרים רבים מאד! – וממציא מלבך סברות כרס עקומות ומגוחכות".

הגר"ט בלוי מאשים עוד: "מדבריך תמיד משתמע זלזול בגדולי האשכנזים ומנהגיהם, ואף משתמעת בדברים נימה של שנאה לאשכנזים".

לדבריו,  כאשר עולה לדיון מנהג הנהוג בחב"ד או תקנה שנקבעה על ידי האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, "אז פורצת השנאה והזלזול בדבריך בעוצמה עד שכאילו המכשיר עומד להתפוצץ מעוצמת השנאה. מיותר לומר שבכל מקרה כזה לא למדת את הנושא הנידון במקורו וכל דבריך הם סברות כרס מגוחכות המעוררות צחוק".

חרדים 10 מפרסם את המכתב המלא של הגאון החסיד רבי טוביה בלוי:

ב"ה, כ"ח מנחם אב ה'תשע"ז.

לכבוד בר אוריין ובר אבהן
הרב בן-ציון מוצפי שליט"א
שלום וברכה!

מזה זמן רב חשבתי לפנות אליך בתוכחת מהולה מאהבה מסותרת על דלהלן, אך בעווה"ר היצר מנע ממני בתירוצי השוא הידועים על "מצווה שלא לומר דבר שלא נשמע" וכיו"ב.

אלא שביום ועש"ק החולף חשתי שחובה קדושה עלי להתגבר על היצר כיון שהדבר נוגע לרבים, ובוודאי תודה לי על כך אם אגרום שתהיה ממזכי הרבים ולא, חלילה וחלילה, ממחטיאי הרבים, ר"ל.

בוודאי זכור לך שבין מ"ח הדברים שהתורה נקנית בהם נמנים גם "ענוה" ו"אוהב את התוכחות".

זכיתי ת"ל להכיר מקרוב את רבותיך הגדולים, ענקי התורה והיראה, הגאון הצדיק רבי יהודה צדקה והגאון הצדיק רבי בן-ציון אבא שאול, זכר צדיקים וקדושים לברכה לחיי העולם הבא, וראיתי את הענוה הגדולה שלהם וההתייחסות המכובדת שלהם לכל אדם, גדול וקטן, ודיבורם הרך והשקט והצנוע, יחד עם קנאותם המופלגת לכבוד שמים ופעילותם המתמדת לזיכוי הרבים ולהצלת נפשות ישראל.

אשרי ההולכים בדרכם ובעקבותיהם!

דווקא על פי זה נדהמתי לשמוע את דבריך ברדיו במדור תשובות לשאלות אנשים יקרים ותמימים וישרים מבני עדות המזרח, ועל כן באתי בזה לקיים מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך" – עם שאתך בתורה ומצוות. אבקש סליחתך אם תיפגע חלילה מזה כי לטובה כונתי להביאך לזיכוי הרבים ולא להחטיאם ח"ו.

התרשמתי, וכמוני עוד שהקשיבו לדבריך בשימת לב, שהנך נוהג את ההיפך המוחלט מדרך רבותיך הקדושים זצ"ל. הניסוח של דבריך הוא, בדרך כלל, מתנשא, בוטה ותוקפני. במיוחד עלי להוכיחך על הזלזול המתנשא בדעות גדולים וטובים שאינן מוצאות חן בעניך משום מה.

לענ"ד המקור לכל זה הוא המצב של "הריני כבן עזאי בשוקי טבריה", כאשר המשימה שלך היא לענות ולהפגין ידע בכל התחומים, הן בהלכה, הן באגדה, הן בדרוש, הן במוסר, הן בפרשנות, הן באמונות ודיעות, הן בקבלה, הן בסידור התפלה הן בדקדוק והן בנושאים אקטואליים וכו' וכו'.

ה"סופרמרקט" הזה יוצר שתי בעיות חמורות:

א. תחושת גאוה של "יודע הכל", ומכאן הסגנון הבוטה והמתנשא כלפי דעות אחרות ושיטות שאינן מוצאות חן בעיניך.

ב. גרוע יותר: אתה רואה עצמך חייב להשיב לכל שאלה כדי לשמור על תדמיתך כידען מופלג, ולכן אתה עונה גם כשאינך יודע (וזה במקרים רבים מאד!) וממציא מלבך סברות כרס עקומות ומגוחכות, כפי שנוכחים בכך אנשים מבינים ויודעי דבר המאזינים לדבריך, וכבר אמרו: למד לשונך לומר איני יודע.

נוסף על כל האמור – מדבריך תמיד משתמע זלזול בגדולי האשכנזים ומנהגיהם, ואף משתמעת בדברים נימה של שנאה לאשכנזים.

מוכרחני להגיד כי הדבר מזכיר לי חוויות ילדות קשות: נולדתי וגדלתי בשכונת "בית ישראל", שכונה מעורבת מבחינת עדתית. היו בין עדות המזרח משפחות נכבדות, במיוחד מבני העדה הבבלית והעדה החלבית, ששררו ביניהן לבין משפחתנו יחסים ידידותיים מאוד (זוכר הנני את הגר"י צדקה זצ"ל מגיע לבית סבי הרב משה בלוי זצ"ל לטכס עצה ולפעול יחד למען חינוך ילדי הספרדים). כך, למשל, זכורני, שהיינו מתפללים בילדותי לפעמים בביהכנ"ס "בית אהרן" לעדת הבבלים.

אך לעומת זה היתה תופעה נפוצה ביותר שכאשר ילד אשכנזי כמוני נתקל בנער ספרדי היה הלה מושך לו בפאותיו ומשמיע באזניו קריאות לעג על אשכנזיותו.

ב"ה בזמננו חדלה תופעה זו להתקיים הודות לשיפור העצום שחל ב"ה ברמה התורנית-חרדית – של עדות המזרח, בין השאר כתוצאה ממאמצי גדולי התורה והיראה בעדות המזרח, ובראשם הגר"י צדקה והגרב"צ אבא שאול זצ"ל.

והנה, לצערנו ולכאבנו, בדבריך ברדיו בכל נושא שנהוג בין האשכנזים שאינו מוצא חן בעיניך – הנך מביע בוז וזלזול באשכנזים ובגדוליהם, עד שכאילו בוקעת בין השיטין ומצלצלת באזני אותה קריאת לעג ושנאה ששמעתי בילדותי מנערים ספרדים.

אך בכך לא די, כי כאשר עולה לדיון מנהג הנהוג בחב"ד או תקנה שנקבעה על ידי כ"ק אדמו"ר זי"ע,אז פורצת השנאה והזלזול בדבריך בעוצמה עד שכאילו המכשיר עומד להתפוצץ מעוצמת השנאה. מיותר לומר שבכל מקרה כזה לא למדת את הנושא הנידון במקורו וכל דבריך הם סברות כרס מגוחכות המעוררות צחוק.

(ראוי שתתעניין על התייחסויות הגר"י צדקה זצ"ל והגרב"צ אבא שאול זצ"ל לכ"ק אדמו"ר זי"ע)

* * *

לשיא השיאים הגעת ביום ועש"ק האחרון (וזו הסיבה, כאמור, למכתבי זה) כאשר העזת לזלזל בטון של התנשאות וגאווה בדבריו הקדושים של איש אלוקים, גאון הגאונים, קודש הקודשים, כקש"ת אדמו"ר הזקן נ"ע בעל התניא זצוק"ל, מבלי שטרחת ללמוד ולהבין את דבריו במקורם.

לשאלת מאזין או מאזינה (אגב: ודאי מצאת היתר לומר שלום לכל מאזינה?) על המושג "המלך בשדה" בחודש אלול (המובא בסה"ק "ליקוטי תורה" על בסיס דברי הזוהר הק') – השבת מיד בדברי בלע וזלזול ובחוצפה ובשחצנות.

טענת שמושג זה סותר לנאמר בשו"ע או"ח סימן א' שמיד בהקיצו משנתו יש לו יחשוב על הקב"ה הנמצא מולו וכו' וכו'.

כמו הרבה פסקים שלך מעורר גם פסק זה צחוק וגיחוך על הבורות המדהימה שלך, נוסף לעצם החוצפה.

ראוי שתשיב לעצמך על השאלות הבאות:

1. האם לדעתך כ"ק אדמו"ר הזקן לא ידע על הסעיף הזה בשו"ע?

2. האם ידוע לך שכ"ק אדמו"ר הזקן מביא את הדברים בשו"ע שלו, וביתר שאת כדרכו בקודש בשולחנו הטהור?

3. האם ידוע לך שאדמו"ר הזקן מביא את הדברים, בניסוח חד יותר בסידור התפלה שחיבר?

4. האם ידוע לך שבמחלוקת בין החסידים למתנגדיהם בדור הראשון היה נושא זה בראש הויכוחים, וכ"ק אדמו"ר הזקן חיבר את "שער הייחוד והאמונה" להוכיח ולחזק את האמונה שלית אתר פנוי מיניה ובין השאר בלשונו (שער הייחוד והאמונה, פרק ז') – "מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם ה' יכפר בעדם ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו שהקב"ה סילק עצמו ומהותו ח"ו מעוה"ז רק שמשגיח מלמעלה בהשגחה פרטית על כל היצורים כולם אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" ובדבריו נגד שיטת המתנגדים כותב גם: "מקרא מלא דיבר הכתוב, "את השמים והארץ אני מלא", ואין מקרא יוצא מידי פשוטו"? וראה גם תניא קדישא פרק כ"ה, ועוד.

5. האם ידוע לך שכ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש, אבי המאמינים בדורנו, וגדול מחזקי ומפיצי האמונה הטהורה, הורה שכל ילד יהודי מגיל רך בשנים ישנן בעל-פה את הקטע מתניא קדישא (פרק מ"א): "והנה ה' ניצב עליו ומלא כל הארץ כבודו, ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי".

ומאידך גיסא:

6. האם ידוע לך שנאמר "עשרה שיושבין ועוסקין בד"ת שכינה שרויה ביניהן" – האם זה סותר לאו"ח סימן א', שהקב"ה נמצא תמיד?

7. האם ידוע לך הנאמר, למשל, על הכותל המערבי ששכינה לא זזה משם, האם זה סותר לכך שהקב"ה נמצא בכל מקום?

8. האם ידוע לך מה שנאמר על עשרת ימי תשובה – "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב"?

9. האם ידוע לך שעל בעלי גאוה נאמר: "אין אני והוא יכולים לדור"?

האם כל זה סותר לנאמר בשו"ע או"ח סימן א' שהקב"ה נמצא בכל זמן ובכל מקום, ולא רק בין עשרה שיושבין ועוסקין בד"ת, או בכותל המערבי או בעשי"ת?

את התשובות לכל 9 השאלות יודע כל בר בי רב מתחיל בלימוד תורת החסידות שיש הבדלים ודרגות שונות באופן גילויו של הקב"ה (ראה גם במיוחד תניא קדישא, פרק נ"א) בעולם (מקום) ובשנה (זמן) ובנפש – דרגות רבות אין ספור, עד לשיא של "וירא אליו ה'", ומתרגם אונקלוס: "ואתגלי ליה ה'", וכן "וראית את אחורי ופני לא יראו", וכך יש הבדל בין התגלות הקב"ה בש"ק לבין התגלותו ביום חול, ועל חודש אלול אומר הזוהר הק' שיש התגלות נשגבת יותר של ה' אפילו מאשר גילויו בש"ק וביו"ט ובכל זמן אחר, שזה ענין "המלך בשדה".

בבורותך גרמת לצנן ולקרר רגשות מאזיניך הפשוטים והתמימים מלחוש התעוררות תשובה בחודש אלול (שאצל עדות המזרח משכימים לסליחות כבר מתחלתו) מן התחושה שיש התגלות אלוקית גדולה יותר מכל ימות השנה ואז קל יותר להתקרב אל הקב"ה ולקיים מצוותיו, בבחינת "קרוב ה' אל כל קוראיו".

הנני קורא לך לנסח את דבריך בכל נושא ביתר ענווה וביתר עדינות, כראוי לנצר מבית אביך הצדיק זצ"ל, ולהשתחרר מרגש השנאה לאשכנזים בכלל ולחסידי חב"ד בפרט. (וגם להשתחרר, מן ההכרח להפגין ידע בכל נושא ובכל תחום).

בברכת כתיבה וחתימה טובה,
לשנה טובה ומתוקה,
וגאולה שלמה ומלאה הארץ דעת ה',

הרב טוביה בלוי

נ.ב.

אתכבד להסב תשומת לבך לעוד שלושה פסקים שלך, שהשמעת ברדיו בתשובה לשאלות, שגם אותם השמעת בזלזול בוטה ומתנשא כלפי דעה מנוגדת. זכותך, כמובן, לחשוב שדעתך היא הצודקת, אבל רבותיך זצ"ל היו מתייחסים בכבוד ובדרך ארץ גם כלפי דעות מנוגדות לדעתם. ודאי זכור לך הנאמר במסכת אבות, פרק ד', "והגס לבו בהוראה".

להלן חלק מן הפסקים שלך, ונימוקיהם המעוררים צחוק וגיחוך.

פסק א':

על אלה שנוהגים שהעדים חותמים על הכתובה לפני הקידושין התבטאת, לא פחות ולא יותר, שהם חותמים על שקר והם עדי שקר ופסולים לעדות וממילא הכתובה פסולה (ומכך שאם הם גם עדי הקידושין – הקידושין בטלים).

שאל נא את עצמך:

1. האם כל גדולי הרבנים והפוסקים (מאות!) שנוהגים כך – עורכים חופה וקידושין עם עדים פסולים וכתובה פסולה?

2. הטיעון שלך הוא שבכתובה נאמר "אנן סהדי" על כך שהחתן אמר לכלה "הוי לי לאינתו וכו'", לדעתך ניתן לכתוב כך רק אחרי שהעדים שמעו את החתן אומר "הרי את מקודשת". ונשאלת השאלה: הרי בכתובה נאמר גם שהחתן אמר לכלה: "ואנא אפלח וכו' וכו'" – ועוד שורה של התחייבויות מצידו – האם העדים שמעו את הדברים מפי החתן (מלבד המשפט "הרי את מקודשת")?

3. בכתובה נאמר על הכלה "וצביאת" וכו' – האם העדים שמעו את הכלה?

4. "הוי לי לאינתו" הוא בלשון עתיד ובלשון בקשה מן הכלה ואילו "הרי את מקודשת לי" הוא בלשון הווה וקביעת עובדה מצד החתן – מה הקשר בין שני הביטויים?

התשובה לכל זה היא פשוטה ביותר: עדי הכתובה, שאינם חייבים להיות עדי הקידושין, שומעים זמן לפני החופה בשעת ה"ווארט" והתנאים, שהחתן והכלה הסכימו להינשא בשעטו"מ בעתיד על פי ההתחייבויות ההדדיות המחייבים על פי ההלכה, ועל כך מעידים העדים!

פסק ב':

על מנהג ישראל לירוק בתפילת "עלינו לשבח" אחרי אמירת "שהם משתחווים" וכו' זעקת בשצף קצף ובבוז בהתנשאות של יודע הכל, באזני מאזיניך, כביכול, שהדבר אסור!
ובכן, הואל נא, הידען הגדול, לפתוח שו"ע יו"ד, שם תמצא בסימן קע"ט ב"טורי זהב" (ס"ק ד'): "שנוהגין ברקיקה לפני ואנחנו כורעים וכו' וזה כבוד שמים" כך כותב אחד מגדולי הפוסקים מלפני כ-400 שנה, ואתה קובע בנחרצות שהדבר אסור!

פסק ג':

לשאלה על נושא הלוחות המרובעות השבת בבוז: "זה דבר חדש, ששומעים אותו רק בעשרות השנים האחרונות, אבל זה לא נכון" (כך בפסקנות). הבאת לדבריך הוכחה "עצומה" (מסוג ה"הוכחות" שאתה מביא) כי נאמר בזוהר (כך לדבריך – אני בעניי טרם מצאתי את המאמר הזה, אך "לא ראינו אינה ראיה"), שהלוחות הגיעו מן השמים כטיפת מים, וטיפת מים, כדבריך היא עגולה ולא מרובעת.

אבקש שתענה לעצמך על השאלות הבאות:

1) מנין לך העוז והגאווה להתייחס בזלזול בוטה לדבריו של שר בית הזוהר כ"ק אדמו"ר זי"ע, אשר כל גאוני וצדיקי עדות המזרח, כמו האשכנזים, קוראים אחריו מקודש, ורואים בו גאון אלוקי, צדיק וקדוש אשר כל רז לא אניס ליה?

2) האם לדעתך לא ידוע לכ"ק אדמו"ר זי"ע מאמר הזוהר שהבאת (אם הוא אכן קיים)?

3) האם קראת ולמדת את ההוכחות והמקורות שמביא כ"ק אדמו"ר זי"ע מן התורה שבכתב ושבעל-פה וראשונים ואחרונים שהלוחות היו מרובעות?

4) מדוע לא עלה על דעתך שכשם שטיפת מים יכולה להפוך ללוח אבן היא יכולה להפוך גם מעגולה למרובעת?

5) האם לפי הזוהר הלוחות היו עגולות?

6) אם אמנם יש מאמר בזוהר כפי שציטטת – האם מפרשי הזוהר לא עמדו על הסתירה מן הפסוק "ויפסול שני לוחות אבנים כראשונים", ועוד פסוקים כיוצא בזה?

שוב: כשהנך שומע על מנהג או הוראה שלא שמעת עד עתה – עליך ללמוד היטב ולהבין את המקורות וכו', ואם לא השתכנעת עליך לומר בענוה: "לא זכיתי להבין", כפי שנהגו אבותיך ורבותיך הקדושים.


תוקן כדי לסלק תמונת פירסומת מאמצע ההעתקה



תוקן על ידי מיימוני ב- 04/10/2017 15:31:41




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/10/2017 15:30 לינק ישיר 

ספרן

איקון ירוק.

מי היה מביא לידיעת קוראינו, וגם אני בתוכם, את כל הדברים המרתקים האלו - בלעדיך? (לא במאה האחוזים שלך בוודאי).

בהמשך יש לדון בנושאים עצמם. אך אגיע לשורת הסיום.

הרב של חב"ד כותב:

שוב: כשהנך שומע על מנהג או הוראה שלא שמעת עד עתה – עליך ללמוד היטב ולהבין את המקורות וכו', ואם לא השתכנעת עליך לומר בענוה: "לא זכיתי להבין", כפי שנהגו אבותיך ורבותיך הקדושים.

יש כאן:

1. מנהג או הוראה

2. מקורות

ואיך יש להתייחס אליהם, והאם מותר לחלוק או לפחות להביע דעה חולקת.

ובכן, כבר לימדונו רבותינו בעלי התלמוד שלעולם מותר לחלוק, ואמר אחד מהם: אפילו יהושע בן נון אומר לי זאת, איני מקבל ממנו.

השאלה היא עד כמה יש להכיר את המקורות כדי לחלוק. מתי דעה מן הדעות תהיה פסולה גם בלי לחפש אם יש לה הצדקה ומתי צריך לתור אחרי הצדקות ונימוקים, גם אם יש מקורות הפוכים זמינים. שמא פן ואולי בעל ההוראה או ההנהגה שנראית שגויה מצא לו טעם חדש.

אמנם, אם לומדים גם את ההוראה וגם את המקורות שבעל ההוראה מוסר להצדקת דבריו, ודאי שאז מותר ואף חובה לחלוק, אם אני סבור אחרת ויש לי נימוקים לדברי.

רק מה, יש ששללו את הזכות הזו. יש כאלו שאמרו שלעולם אין לחלוק על דור קודם או על חכם מפורסם וכיו"ב מפני שהוא גדול מדי ואנו קטנים מדי.

לפיכך, אותו רב של חב"ד שבא לערער על הרב שחלק על דרך אדמוריו בשם האיסור לחלוק אולי ימצא לעצמו על מה להישען, אולי יוכל לטעון שמצא, ובמיוחד באדמורים חסידיים ונאמניהם, שהם מתנגדים לרשות או לחובה לחלוק, אך תמוה בעיני שהוא מתעלם מן המסורת הגדולה של ישיבותינו, שבה מוזמן הלומד ללמוד, לעיין - ולחלוק אם מצא על סמך מה לחלוק, אם זו דעתו כפי שזכה להשתמש ביכולות ההבנה שניתנו לכולנו משמים.

כל זה לענין העקרוני של השורה האחרונה: לא יהיה לעולם בעם ישראל מצב כזה שבו יתבעו מפלוני שלא לחשוב, לא לבדוק, לא לערער, אם יש לו מקור וסברה. היהדות התלמודית, כפי שאני מכיר אותה, וכפי שהיא מציגה את עצמה, מבוססת על בדיקה ולימוד ולא על קבלה מתוך "כבר הורה זקן". (ונכון, יש גם בתלמוד עצמו הצדקות כאלו... וצריך עיון בכולן).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > שו"ת בנושאים הקשורים לחב"ד [להלבן]
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 94 95 96 סך הכל 96 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. בקטגוריית דת ואמונה אתם מוזמים להיכנס ולדון על כל נושא שעולה לכם בקשר לדת היהודית. שו''ת בנושאי הלכה, פרשנות לתורה ולמקרא, גאולה, אחרית הימים ועוד.