לנער הייתי, לא כל גרעפס של רב הוא פסק הלכה, ולא כל תקנה שעסקן/רב סוטה רואה לנכון אפשר לכפות על הציבור. מעיניך ומעיני הרבנים הנ"ל נעלמו כללי הפסיקה הבאים:
גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה"
כשם שיש מצווה לומר דבר הנשמע כך יש מצווה לא לומר דבר שאינו נשמע"
"והנח להם לישראל מוטב יהיו שוגגין" (אמירה זו נפוצה מאוד בכתבי שו"ת של פעם ונעדרה לחלוטין כיום)
ועוד כמה מיסודי היהדות כמו "ואהבת לרעך כמוך" נוח לו לאדם שישליך עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים"
כל הכללים היום לא קיימים היום, ונשות ישראל הכשרות נהפכו למרמס בפני כל חמור חמורותיים שתולש פיאה באמצע הרחוב, או מרביץ מכות לאישה הרה שתעבור אחורה באוטובוס, או צועק עליה מילים לא יפות ומשפיל אותה לעיני כולם.
ובנוגע למראות האסורים הממלאים את רחובות בני ברק וגאולה, כדאי שתעבור לגור בעיר מעורבת כמו רחובות או פתח תקווה, ואז תיכנס לפרופורציה על מראות אסורים. חצאית קצרה ופיאה ארוכה זה לא מראה אסור אלא אישה נאה שמתקשטת בתכשיטים ובגדים יפים בגדרי הצניעות, וזו זכותה על פי תורה. לך אין זכות לגרש אותה מהרחוב או מקדמת האוטובוס רק משום שאתה בוהה סדרתי. ראיה בעלמא לא אסרו, אלא הסתכלות. ועל זה יש לך שליטה.
אגב, הדיון על הגדרת האישה כיצר הרע מחליא. כחסידת חב"ד הלומדת תניא, אני מוחה נחרצות נגד כל אלו המכנים יהודיה כשרה בעלת נפש אלוקית כ"יצר הרע" ח"ו. ואכן תמיהה גדולה לי אל כל חסידי גור ודומיהם, שאצלם ככל שאתה יותר רחוק מנשים- קדושתך רבה יותר: מדוע נישואין עם היצר הרע הטמא הקרוי אישה, שמטרתם לשכב עימה במיטה אחת ר"ל, קרויים "קידושין"? ראוי היה לקרוא לחתונה "טומאה". ועוד יותר: מדוע כאשר בני הזוג מותרים להיות יחד (כלומר, גועל נפש וטומאה) האישה נקראת "טהורה" ודווקא כאשר הם פורשים זה מזו (לכאורה שיא הקדושה) היא נקראת "טמאה"? עולם הפוך!!
ועיין בשירו המרגש של בעל תשובה, עדי רן, "עוד מעט תרד שבת המלכה, ואת תהיי לי טהורה וקדושה" הוא תופס את העניין בפשטות של בעל תשובה ברסלבר, שהמצווה היא לא אקט בהמי כמו בימי החילוניות, אלא דבר קדוש וטוב כשנעשה אחרי מקווה וציפייה.
 |
|
|
