|
|
| נשלח ב-5/1/2006 02:02 |
 |
| |
shuvkash
<"מה ענין שחיטה להר סיני?">
בעל בעמיו.
<"לי יש את הרושם שעדיף בעל בית ירא שמים על משגיח">
בהבאתי את שני המכתבים שאלתי "ברמז":
אם הצורך ב"השגחה" הוא, מפני שאנו חוששים, שאף בעל הבית שהוא "אדם נאמן", חשוד שכסף יעבירו על דתו, עד כדי האכלת יהודים מאכלים לא כשרים -"שאסור ששוחט יהיה גם המוכר של הבהמה, כיוון שחוששים שלא יראה ריעותא לעצמו בדבר חשוב"- א"כ למה רק בעל אטליז צריך משגיח ועוד קבוע?
מה בין כספו של בעל אטליז לבין זה של בעל בעל חנות ממתקים?
ואם ייאמר לי:
אכן שניהם צריכים משגיחים קבועים!
אשאל:
למה במשך אלפי שנה לא היה צורך במשגיחים, על אנשים שהם בחזקת נאמנים, ואילו רק עתה כשהיה מי שגילה שההשגחה היא מקור הכנסה, התפתחה ההלכה המחייבת השגחות, על הכל ועל כולם, חוץ מאשר על ארגוני ההשגחה?
תוקן על ידי - נישטאיך - 05/01/2006 2:05:31
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2006 09:03 |
|
| |
נ"א
ההבדל אמנם לא איכותי
אבל כמותי
בעולם הישן והלא-תעשייתי טרפה בבהמה היא הנזק הכלכלי הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת.
וגם אחד מהקשים לזיהוי והקלים להעלמה (חותכה מכאן וחיה, חותכה מכאן ומתה).
ומכאן, שגדול מאוד הפיתוי שלפני הטבח.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2006 02:32 |
|
| |
shuvkash
<"בעולם הישן והלא-תעשייתי טרפה בבהמה היא הנזק הכלכלי הגדול ביותר">
גם אני חשבתי תחילה כדבריך, אך החלטתי שהדברים אינם מסיבה זו, אלא מפני הבעיות שהיו באותו הענף, בדומה לתקנה שהיתה בימי "וועד ארבע הארצות", שעל מארגני היין והחלב הכשר היה להציג "תעודת נאמנות" מהאב"ד המקומי, מפני שבמכתב האדמו"ר, שהוא משנת 1955, שהוא ליהודי אמריקאי, שעד כמה שאני יודע כבר היתה בה תעשיית מזון כשר, מתייחס האדמו"ר בתשובתו, רק לחנות בשר עם בית חרושת לוואורשט [=נקניק] עם שותפין יודעי מלאכת עשיית וואורשט, ולא לבית שחיטה כשאטליז סמוך לו, אלא על השלב הבא שהוא העיבוד והייצור, ואשר בשלב זה, הבעיות שהעלית אינן יותר בעיות, והבעיות שם אינן יותר מאשר שאלת נאמנות, שהבשר ממנו הוא מייצר את הנקנחק הוא בשר כשר, בעיה הקיימת בכל ייצור, מצב שמשום מה דורש לדבריו, "שאפילו המוחזק לירא אלוקים, יודע תורה ובעל מידות חסידות - צריך למשגיח תמידי".
עולם הפוך אני רואה 
******
טעות כתיב
תוקן על ידי - עצכח - 06/01/2006 11:34:41
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2006 10:49 |
|
| |
נ"א
לא נעים לי לומר, אבל אתה שונה באיוולתך.
אני טענתיך בחיטים, ואתה משיב לי בעצי שיטים!
אמרתי שמאמר האדמו"ר שציטטת הוא בנוגע להשגחה בכשרות ואינו בנוגע לשחיטה (כהמשך לטטענתך הראשונה באשכול)
ואתה עונה לי שאכן כן, הוא עוסק בהגחה בשלב ייצור אחר.
אתמהה.
אנא הבא מקורות הנוגעים לטענתי, שבשיווק בהמות החמירו יותר עם הטבח. (וזה לא מתחיל במאה עשרים).
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2006 23:50 |
|
| |
בהקשר לנושא החומרות מן הראוי להביא את המסופר בגמ' על אותו אמורא שהעיד על עצמו כי הוא לגבי אביו כחומץ בן יין משום שאביו היה נמנע מאכילת חלב במשך 24 שעות מעת אכילת בשר, ואילו הוא אינו נמנע כי אם 12 שעות.
וכאן נשאלת השאלה: האם אותו אמורא לא היה מסוגל להתאפק 12 שעות נוספות, ולהימנע כל ה24 שעות כאביו?
נראה, כי אין כל ענין להחמיר בדבר אשר הוא למעלה ממדרגתך, ומכיון שלא החזיק עצמו במדרגה גבוהה זו אין טעם בחומרא שאינו אוחז בה
הווי אומר חומרא זו או אחרת לא תעשה אותך אדם גדול יותר.
ככל שאתה יותר גדול יותר בעל מדרגה, יותר חושש, אז יש מקום לחומרא זו הנובעת מאותה מדרגה בה הנך נמצא.
וכבר ידוע כי כל עניני החומרות וההידורים בימיניו הנם בבחינת "ואעשה כן גם אני"...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2006 07:43 |
|
| |
shuvkash
<''לא נעים לי לומר, אבל אתה שונה באיוולתך''>
עם הזמן כבר לא תרגיש אי נעימות, כי איני חושב שתתחיל להבין את מה שכותבים ב"מכה אחת".
אתה טענת בחיטים, ועניתי לך בעצי שיטים, כי חשבתי שאולי כך תראה.
טענת שאמרתי שמאמר האדמו"ר שציטטת הוא בנוגע להשגחה בכשרות, ואינו בנוגע לשחיטה (כהמשך לטטענתך הראשונה באשכול), ועניתי שאכן כן, הוא עוסק בהשגחה בשלב ייצור אחר.
אם היית מבין את דברי לא היית תמה כלל וכלל.
מה שטענתי לאורך האשכול הוא:
פתחתי בדבריו של הר"מ שטרנבוך שטען שלפי השו"ע, אדם אינו נאמן להכריז על מזון שאותו הוא רוצה למכור שהוא כשר, אפילו אם הוא ידוע כירא שמים והוא "בעל מקצוע" בתחום עליו הוא מכריז, וטענתי שהם דברי הבל גמורים, מפני שההלכה קובעת במפורש שאף שמעיקר הדין ניתן לקנות מאדם שאינו חשוד, אך יש להחמיר שלא לקנות מאדם שאינו ידוע כחשוד אך גם אינו ידוע כנאמן.
ואז כתבת:
<" שכחת לציין את הדין המופיע ברבים מהאחרונים (אינני זוכר כרגע מקור ספציפי) שאסור ששוחט יהיה גם המוכר של הבהמה, כיוון שחוששים שלא יראה ריעותא לעצמו בדבר חשוב (וזה אף מופיע בגמרא כסימן היכר לא' ששב בתשובה שלימה ו'קונה' מחדש את נאמנותו)">
לא התייחסתי לדבריך בפירוט, אלא הבאתי את דברי האדמו"ר כדי להראות רק דבר אחד, והוא שלדבריו היה "משהו מיוחד" בצורך בהשגחה על ייצור מוצרי בשר, "דבר" שאינו תלוי בחשש "שלא יראה ריעותא לעצמו בדבר חשוב", מפני שלדעתו אף אם היצרן הוא אדם "נאמן" מבחינת ההלכה, הקונה את הבשר "מוכן" לייצור מבית שחיטה "מהודר", הוא עדיין צריך משגיח תמידי בבית החרושת, אף שאין שם החשש של "שלא יראה ריעותא לעצמו בדבר חשוב", מפני שהוא רואה שם רק דולרים, וזה בכל ייצור, אלא ששם אין אדם נאמן צריך למשגיח "תמידי" ולא למשגיח "יוצא ונכנס".
<"אנא הבא מקורות הנוגעים לטענתי, שבשיווק בהמות החמירו יותר עם הטבח. (וזה לא מתחיל במאה עשרים)">
אי"ה אביאם מחר.
עולם הפוך אני רואה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 08:14 |
|
| |
שובקש
<"אנא הבא מקורות הנוגעים לטענתי, שבשיווק בהמות החמירו יותר עם הטבח. (וזה לא מתחיל במאה עשרים)">
תקנות רבות מקהילות שונות בענין השוחטים והקצבים, מוביא הרב ישראל שציפאנסקי בספרו "התקנות בישראל" חלק ד, עמודים שסב-שסח.
שאלת על תקנת "שלא יהיה הקצב השוחט". מצאתי שם רק על תקנה אחת שכזו, והיא בעמוד שסו מתקנות ניקלשבורג, (רות, ירושלים תשכ"ב סימן רסב).
התקנה שהיתה תקנה מקומית, באה לענות על בעיה מקומית, ודינה אינו שונה מתקנות מקומיות אחרות, שאינן מחייבות קהילות אחרות.
עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 08:58 |
|
| |
אעשה מאמץ בלנ"ד להביא את הספר "בית דוד" על הלכות שחיטה
שהוסכם ע"י חשובי רבני פולין וליטא
שם כמדומה דן בזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 23:39 |
|
| |
אני מנסה להעלות לפה קטע אחר מן הספר (את שביקשתי לא מצאתי).
בקטע זה, בגוף הספר ובאותיות ד' וה' למטה, דן המחבר על תקנה שהיתה שיהיו שני שוחטים לכל בהמה.
נוסיף גם קטע מדברי רש"ל, על חוסר הנאמנות הבסיסית שהוא רחש לבודקי הסכינים בזמנו.
ים של שלמה חולין פרק א סימן לט
עוד כתב הרא"ש (שם) והאידנא נוהגין שאין מראין סכינא לחכם, כי בימיהם היו הקצבים שוחטין בעצמם, כדאמרינן האי טבחא דלא סר סכינא, והשתא נהוג בכל ישראל שאין מאמינים לקצבים, וממנים אנשים ידועים על השחיטה ועל הבדיקה, ולהם מחלו חכמים את כבודם, כי הן זריזים וזהירים, ומתוך כך נתבטל בדיקת החכם לגמרי, אף אדם השוחט בביתו, אף כי אינו נכון, כי הרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדוק סכין ע"כ, ויפה כתב, ואני הגבר אשר ראיתי עני, פעם אחת הייתי בוועד ובקיבוץ חכמים ר"י, ובא שוחט דמתא וסכינו בידו והיה המעשה בערב יום כיפור, לשחוט בו כפרות, ולקחתי הסכין מידו ושאלתי אותו אם בדוק הוא, והשיב בדוק, ואני בדקתי בה בעצמי ומצאתי בה חגירת הצפורן, ואמרתי לו הסכין פגום, חזר הוא ולקח הסכין מידי, ובדקו כהרגלו במהירות, ושחק בי, ואמר כשר הוא ובדוק, חזרתי ולקחתי הסכין מידו ובדקתיו, ומצאתי בה פגימה כבראשונה, ומקצת אלופים גערו בי, ואמרו מה לך בנסתרות, והשבתי גלויות הן כי לא בחנם כתב הרא"ש הרבה צריך ישוב הדעת ויראת השם בבדיקת הסכין, עד שהיה לשם זקן אחד בעל הוראה, ולקח הסכין מידינו, ובדקו בנחת כמוני, ומצא בה פגימה בחגירת הצפורן, ואמרתי א"כ משבח אני את המתים שכבר מתו, שאמרו צריך הרבה ישוב הדעת ויראת השם בבדיקת הסכין, וכן ראוי להזהיר השוחטים ולהקפיד עליהם בדבר זה:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 23:44 |
|
| |
לא הולך.
מישו יכול להסביר לי איך אני מעלה דף סרוק שנמצא כתמונה בוורד?
תוקן על ידי - shuvkash - 09/01/2006 23:44:07
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2006 13:49 |
|
| |
מצאתי את שביקשתי, והוא בספר בית דוד על שחיטה וטרפות, סוף סימן י"ח.
עדיין אינני יודע איך להעלות לפה קטע סרוק.
|
|
|
|
|
