שמירת שמיטה ופינוי יישובים

ב"ה

על-פי התורה שבכתב (ויקרא כו) והתורה שבעל-פה (אבות ה), אחת הסיבות העיקריות לגלות היא אי-שמירת שמיטה:
"אז תרצה הארץ את שבתותיה, כל ימי השמה, ואתם בארץ אויביכם; אז תשבת הארץ, והרצת את שבתותיה. כל ימי השמה תשבות, את אשר לא שבתה בשבתותיכם, בשבתכם עליה".(ויקרא כו34-35)

ולכן, בכל פעם שחרב הגלות מרחפת מעל יישובים בארץ-ישראל, יש לעשות חשבון-נפש ולבדוק האם אנחנו עושים מספיק כדי לשמור את השמיטה כראוי על-פי התורה.

בקישור זה:
http://tora.us.fm/tryg/jmita/lo.html
הסברנו מה, לדעתנו, לא מספק בדרכים המקובלות כיום לשמירת-שמיטה: היתר מכירה, אוצר בית-דין וקניה מערבים.

אולם מעבר לחסרונות הפרטיים של כל דרך בנפרד, שורש הבעיה הוא, שבכל הדרכים, פרנסתם של החקלאים מסתמכת על היבול שיגדל בשנה השביעית, בעוד שעל-פי התורה עיקר הפרנסה צריך להיות מיבול השישית:
"וכי תאמרו, 'מה נאכל בשנה השביעית: הן לא נזרע, ולא נאסוף את תבואתנו?' וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ; ועשת את התבואה לשלוש השנים. וזרעתם את השנה השמינית, ואכלתם מן התבואה ישן; עד השנה התשיעית, עד בוא תבואתה - תאכלו ישן". (ויקרא כה20-22)
בפסוק זה ה' מבטיח, שייתן לנו בשנה השישית, יבול שיספיק לנו גם לשנה השביעית. אך אנחנו מתעניינים לא בהבטחה עצמה, שקיומה הוא ב"תחום האחריות" של ה', אלא במשמעות המעשית שיש להבטחה זו עבורנו, והמשמעות היא, שבשנה השביעית אנחנו אמורים להתפרנס מהתבואה שגדלה בשנה השישית!

בימי התנ"ך כל אחד היה גם חקלאי וגם צרכן, אך בימינו יש מעט מאד חקלאים שעושים את העבודה החקלאית עבור כולם, ולכן גם אנחנו - הצרכנים - צריכים להשתתף בשמירת השמיטה של החקלאים.

ההצעה שלנו

כדי לקיים את השמיטה לפי הדרך שהתורה מנחה, אנחנו מציעים להקים חנויות שמיטה כבר בשנה השישית, בהם ימכרו תוצרת של חקלאים המתכוונים לשמור שמיטה. אם כל הצרכנים שומרי-השמיטה יקפידו לקנות בחנויות אלו, הביקוש לתוצרת של חקלאים שומרי-שמיטה יגדל, ובכך נעזור לחקלאים "להמיר" את הברכה שיקבלו ביבול השנה השישית, לכסף שאותו יוכלו לשמור לשנה השביעית.

בשנה השביעית יסופקו לחנויות פירות שיגדלו מעצמם, והתשלום יהיה עבור ההובלה, כתלות במרחק הנסיעה בלבד.
הפירות יסופקו רק לאנשים שיזמינו מראש, כיוון שלאף ארגון בשנה השביעית אסור להשתלט על כל הפירות שצומחים, אלא מותר לקטוף רק לצורך אכילה.
כמו-כן, יביאו לאותם חנויות פירות וירקות שגדלים בחו"ל, או בשיטת מצעים מנותקים.

קשיים בביצוע

קשיים טכניים
בביצוע המשימה, אמור להיות מעורב כל עם-ישראל, ולכן זוהי משימה שדורשת אירגון בקנה מידה ארצי. בינתיים אנחנו שני אנשים, אין לנו נסיון בארגון וביצוע של פרוייקטים בהיקף כזה.

קשיים בהפצת הרעיון
כדי שהרעיון יוכל להתממש יש להציג את הרעיון גם בפני ציבור החקלאים וגם בפני הצרכנים. אין לנו אפשרות כלכלית לצאת במסע פרסום ארצי, וגם אם בעיה זו תיפתר, אין סיבה שאנשים יתייחסו לרעיון שלנו ברצינות, כיוון שאנחנו לא רבנים ולא מפורסמים בעקבות פעילות ציבורית אחרת שעשינו בעבר.

הרעיון עצמו מציג תפיסה חדשה, ולכן יקח זמן לעכל את הרעיון ולהבין מדוע הוא עדיף על-פני רעיונות אחרים שכבר קיימים. אנחנו חושבים שאם לא נתחיל כבר עכשיו בהפצת הרעיון, יקטנו הסיכויים שהוא יתממש בשמיטה הבאה.

מצב חירום
אנחנו דואגים למצב המדינה, שהולך ומדרדר, בכל-כך הרבה תחומים. אנחנו חושבים שעכשיו זה מצב חירום, וצריך לעשות חשבון-נפש עם עצמנו, ולבדוק האם יש קשר בין יחסנו למצוות השמיטה, לבין סכנת הגלות שמרחפת מעל יישובים בארץ ישראל. אנחנו מאד מקווים שלא נגיע למצב המתואר בתורה (ויקרא כו34-35): "אז תרצה הארץ את שבתותיה, כל ימי השמה, ואתם בארץ אויביכם; אז תשבת הארץ, והרצת את שבתותיה. כל ימי השמה תשבות, את אשר לא שבתה בשבתותיכם, בשבתכם עליה".

צחי: אם גוש קטיף זה ארץ ישראל אז צריך לשמור שם שמיטה, ואם זה לא ארץ ישראל אז צריך להתפנות משם כי זה לא שלנו.

עם זאת, אני אישית חושב שמצעים מנותקים זה בסדר, כי רק הארץ צריכה לשבות ולא האדמה. וצ"ע.

האם מצוות שמיטה היא מהתורה או מדרבנן? אני לא יודע, לא למדתי את הסוגיה הזאת מספיק בעיון. שים לב שמצוות שמיטה נזכרת בכמה מקומות בתורה; לשיטת הרב ברויאר, יש כמה "בחינות" במצוות השמיטה, וייתכן שבימינו חלק מה"בחינות" נוהגות מהתורה וחלק לא. וצ"ע.

בכל אופן, אני מקבל את דעתם של כל הרבנים מכל הזרמים, שצריך להשתדל לשמור שמיטה בצורה הטובה ביותר האפשרית.

גם אם זה לא ארץ ישראל אסור להתפנות, כפי שהוכיחה המציאות שמפינוי סיני לא היה סוף לנסיגות ולטרור.