משמעות השתי נפשות בתניא - שיעור

השוואת הבריאה לאור השמש, הריהי במדה רבה כדעת הכופרים שהבריאה היא יש מיש עילה ועלול, שכן ברור שהאור מהמאור הינו בחינת עילה ועלול ולא יש מאין כפשוט (ועיין בלקוטי תורה שה"ש כי ששים המה מלכות). ואילו כל יסוד המבואר בתניא הוא דוקא להיפוך, מבוסס על האמת שהבריאה הוא מציאות גופנית וחדשה ממש והיא יש מאין. ומה שלמדנו שהאור חדל להתקיים בלי השמש המאיר בתמידית? זה ענין הקשור במהות האור שהאור הוא מעין המאור, וזה ענין הפוך לגמרי לתהליך הבריאה (שאין כמו הבריאה המסתירה על אחדות ה'. ויש להאריך הרבה בזה. כי קצרתי לדידך.

מסתברא כתב:
למרות זאת, הא-ל ברא את העולם באי הגיון מוחלט מצד "מי יאמר לו מה תעשה", ואכן ברא גשמי ממשי, אך בכל זאת מכיון שאינו נובע מהא-ל הוא מ"אין" מוחלט, ורק בגלל כחו הבלתי פוסק של הא-ל הוא קיים. אך פשוט מזה מזה שכל מציאותו אינו רק הא-ל שהרי אין לו מהות עצמאית כלל ואין לו שום מקור. ומכיון שזה תלוי רק על כח הבורא בלבד אז הוא זקוק להיבראות כל הזמן מחדש, ואם כן מהו? אם לא כח הבורא.

איתי כבר שקעלעמער היער ובכל זאת אחזור ואשאל,  הקב"ה ברא וזהו, מה מחייב אותי לומר שהוא זקוק להבראות כל הזמן מחדש. יתירה מזו, כל ביטוי של זוקק פוגם ביכולתו של הקב"ה.

כוונתו שהעולם זקוק לבורא כדי להתקיים.