פשקווילים!

אל תקראו לזה "פאשקווילים"

המודעות המובאות באתר זה, הינן ברובן מחאות ופרסומים אוטנתיים מטעם גופים מאורגנים ומוגדרים, ובכל מקרה - ציבור גדול ומגובש עומד מאחורי התוכן, כך שהעובדה שבפי העם נקראים "פאשקווילים" - ממש לא מדוייקת, עד מעוותת לחלוטין.

הפאשקוויל, שמקורו - ככל הנראה - ברומא, ונקרא על שמו של אדם בשם פאסקוו - הינו כתב פלסתר ובו דברי השמצה אישיים אנונימיים, והוא כמובן אסור על פי הלכות לשון הרע שבתורת ישראל, כפי שכתב מרן בעל ה"חפץ חיים" בספרו שמירת הלשון - חפץ חיים.

גם במקרים שבהם מדובר בהשמצות נגד אישיות כלשהי, הרי שאין זה נגד האיש כאדם פרטי, אלא תקיפת התנהלותו כאיש ציבור, ובעצם, זו תקיפת דרך ציבורית ולא השמצה אישית.

בעבר היתה יותר מקובלת בחברה האנושית דרך זו של העברת מסרים מעל גבי לוח המודעות, אך מסתבר שישנם חוגים שעדיין רווחת אצלם השיטה עד היום הזה, ואכן נחשבת ייחודית בתחום מעניין ומרתק זה. צפייה מהנה ומחכימה מי כתב דברים אלו? ובאיזה אתר מדובר? האם יש הגיון בדברים הנ"ל?  הגיבו!!!

*******

מצורף פה עוד אשכול:

שלויימלע: **תערוכת הפשקווילים בתל אביב**

מוזיאון ארץ ישראל מציג: תערוכה ראשונה מסוגה המציגה את עתונות הקיר בחברה החרדית.

התערוכה עוסקת בפשקווילים - מודעות הקיר המודבקות על קירות ברחוב החרדי, המייצגות את פניה המורכבות של החברה החרדית ומהוות בבואה מרתקת של חיי היום-יום שלה. מודעות קיר אלה עוסקות במחלוקות פנימיות וחיצוניות ומשקפות, בין השאר, התמודדות עם אתגרי החברה הישראלית החילונית המודרנית.

התערוכה מבקשת להראות את ההיבטים האנושיים והתרבותיים, העומדים בבסיס צרכיה של חברה בדלנית ושמרנית, המתעמתת עם איומים פנימיים וחיצוניים על תפיסתה הדתית-מסורתית ואורח חייה.

התערוכה סוקרת את גלגוליהם של הפשקווילים מראשית צמיחתם ביישוב האשכנזי הישן בסוף המאה ה-19, דרך תקופת המנדט הבריטי, בה שימשו "מלחמות המלים" כלי נשק חשוב נגד כינון המוסדות הציוניים, עם הקמת המדינה תקופה בה כוונו הפשווילים נגד המנהיגים הציוניים והשתלחו גם נגד גדולי התורה שתמכו במדינה הציונית. בין הפשקווילים גם כאלה המזהירים את בנות ישראל מפני רוחות האופנה הזרות, אחרים המוקיעים בעל המסרב לתת גט לרעייתו, נגד ניסויים והשתלות בבעלי חיים וכד'.

לשון המודעות עושה שימוש במלים בוטות ומתגרות, המבקשות לגייס את דעת הציבור לפעולות מחאה דתית, לעיתים בשפה היתולית, תוך ציטוט מן המקורות והטענתם במשמעות השונה מן המקור.

מודעות הקיר ברחוב החרדי אינם בבחינת עולם הולך ונעלם, נהפוך הוא: כמעט בכל יום יוצאים פשקווילים על נושאים שונים ומגוונים ממכבש הדפוס, ובהם גם מודעות המעידות על המשך המאבק בחדירת אמצעי הטכנולוגיה החדישה כמו הטלוויזיה, המחשב, האינטרנט והטלפון הסלולרי.

בתערוכה יוצגו גם פשקווילים נדירים ממזרח אירופה מן המאה ה-18 ופריטים מהיישוב הישן בירושלים, כולל שקית התפילין והתפילין עצמם שהוזמנו לבר המצווה של נכדו של יואל משה סלומון.

בין המשאילים לתערוכה - מחלקת כתבי היד, בית הספרים הלאומי, ספריית יד יצחק בן-צבי, ארכיון המרכז לחקר התפוצות באוניברסיטת תל-אביב ואספנים פרטיים.

מקור השם "פשקווילים" הוא ככל הנראה בשמו של פאסקווינו, סופר חד לשון שחי ברומא בראשית המאה ה-16 שנהג להדביק מודעות סאטיריות נגד השליטים וראשי הכנסייה הקתולית על בסיס פסלו של מינלאוס שבקרבת פיאצה נבונה ברומא. מרומא עבר מנהג זה לאירופה כולה. ככל הנראה נקרא בגרמנית פאסקוויל ומשם מצא דרכו לאידיש ולאימוצו על ידי היישוב הישן האשכנזי בירושלים בסוף המאה ה-19 והם מתקיימים עד עצם היום הזה.

כפי שכותב קובי אריאלי: "קירות בתיה של ירושלים מספרים, במשך שנים ארוכות, את סיפור עמידתה של קהילה עיקשת, בדלנית ושמרנית מול דוב הציווילזציה שקם עליה לכלותה. זהו גם סיפורה של עיתונות המונים במובנה הבסיסי והבראשיתי. עולם הפשקווילים יצר עם השנים מכונה משומנת - גם אם פרימיטיבית מעט - של העברת מסרים, של חינוך המוני ושל תעמולה. כאן, על גבי הקירות, נשפכו מררות. לכאן תועלו רגשות נקם ואיבה, קדושה וקנאות... הנשזרת בשפת משנה, שפת מקרא בשפת אגדה וכולן יחד יוצרות שפת רחוב ייחודית שאין דוגמתה בעולם כולו".

אוצרת: ניצה בהרוזי יועץ מדעי: פרופ' מנחם פרידמן יועץ אמנותי: קובי אריאלי התערוכה תוצג עד 15 באוקטובר 2005

http://www.eretzmuseum.org.il/main/site/index.php3?page=124

מאמרו המצוין (חובה) של פר' מנחם פרידמן, המלווה את קטלוג התערוכה: http://www.biu.ac.il/SOC/so/Haredi_Pashqevil1.pdf

*****

לינקזעצער: וי"א "פתקי אווילין"

*****

בןאישאחד: אכן, מאמר חובה.

רוב דבריו ודאי ידועים, אך סידורם הנאה בצירוף צילומי הפשקוולים, יוצרים חובה לכל עצכח"י לקרוא אותם.

*****

שלויימלע: ביקורת על מאמרו של פרופ' פרידמן:

הדיון ההיסטורי ארוך אך מאלף, והוא מלוקט כמובן מספריו השונים על הישוב הישן והחרדים, אלא שהדיון הסוציולוגי שלאחריו קצר מידי לטעמי ולא מספק.

משפט הסיום מותיר את הקורא בתחושה שהפשקווילים הם המוצא לביטוי בחברה המתמודדת עם חדירתה של הטלויזיה והאינטרנט והסלולרי.

ובכן, חוץ מטלויזיה, יש לחרדים הכל, ובגדול. ישנן מדיות רבות לביטוי, והפשקוויל הוא מדיה ככל שאר המדיות, אלא שמקומו בסולם החברתי נמוך ומסוייג למדי. בחברה החרדית דהיום הוא נתפס כמכשיר מיושן, בעל קונוטציה של 'ירושלמיות', שמשתמשים בו כאשר רוצים לבטא מסר חברתי לוחמני ללא נטילת אחריות. לכל מדיה יש שני צדדים, היוצר והצרכן, השדרן או העיתונאי משוחח עם הקורא או הצופה. אנשים או גופים חרדיים המבקשים להתבטא באמצעות פשקוויל מודעים לגמרי למעמדה הנחות של מדיה זו, כמשהו קליל ובלתי מחייב ביחס לעיתונות החרדית הכתובה.

המאמר אכן מציג את לוח המודעות החרדי כעיתון, עיתון של הפרהסיה. וזה אכן עיתון לכל דבר, הכולל חדשות, פובלציסטיקה, מודעות אבל ושמחה, ובעיקר מודעות מסחריות. אולם המאמר לא מספיק מחדד את ההבדלים בין הפשקווילים לבין כל שאר מודעות הרחוב.

הבחנה חשובה נוספת: יש לחדד את ההבדל בין פשקוויל חתום בידי גוף או אישיות מוסמכת כלשהי, לבין הפשקוויל האנונימי. במקרה הראשון מדובר בהעברת מסר, כמו כל מודעה בעיתון. במקרה השני מדובר בבעל אינטרס, מוג לב המסתתר מאחורי כינויים מעורפלים. מעמדו של פשקוויל זה מוגבל ביותר, ולפיכך גם המסר שהוא מבקש להעביר זוכה לאימון מוגבל ביותר.

המאמר מציין רק את ההבדלים בין הגטו החרדי לבין החברה הסובבת, בנוגע ל'רשתות החברתיות'. אולם, לאחר האבחנות צריך לבוא תורן של ההשוואות, ולדעתי הן קיימות. החברה הישראלית עדיין נתונה ברשת חברתית, בעלת מאפיינים של גטו. היא נשלטת בידי תוכניות האירוח בטלויזיה ותוכניות ה'ריאליטי', בידי קובעי הטעם בתחום הפרסום (מה בין זה לבין פשקוויל?) ותוכניות האקטואליה המובילות ברדיו.

לסיכום, דרוש עדיין מחקר סוציולוגי רחב ומעמיק יותר על הפשקוויל החרדי. חלוקה לדגמים, לז'אנרים היסטוריים, מרכיב האנונימיות וכל מה שנלווה אליו. דפוסי צריכת פשקוויל, משקלו החברתי והשפעתו על דפוסי חשיבה חרדיים. זיקתו למדיות החרדיות האחרות. מאפיינים ספרותיים, לשוניים. הפשקוויל הממסדי והאנטי ממסדי, סמכות וסמכות שכנגד, ועוד ועוד.