הכפירה על ידי אמונה - מי כתב

כעת אדון במשמעות דבריו. (וכמובן שאיני מתכוון למישהו בפורום זה שכולם חכמים באמת)

לדעתי הריהי מאד צודק. הרבה כפירה ניזונת מספרות יד שניה בלי שהכופר למד את הדבר בעצמו, רק מסתמך על ספרים קלילים של אוניברסטה משודרת, או תמצית וסיכום מפרופסר פלוני ואלמוני. בלי שיש להם ידע בלתי אמצעי בתחום. נכיר שהאםד מצטט ספר פלוני ואלמוני בלי ללמוד את החומר הראשוני.

ואם תאמר הרי לכאורה בוגי בסגנונו המצליף, צודק מתמיד, גם המאמין רק מאמין בגלל שראה בספר מצונזר ומקוטע ומגמתי, יד שלישית מאדם שאין לו מושג קלוש מה הוא אומר? ומאי ביניהו?

אלא ההבדל הוא בהגדרה. המאמין הרי אינו טוען שהוא חוקר, שהוא ידען, שהוא מקבל דברים בגלל תבונתו וכחו הביקורתי, אלא בגלל אמונתו הפתאית ופתי יאמין לכל דבר זה משה! וממילא הביקורת לא תופסת עליו. אך איש ההגיון המתוחכם המלומד כאשר מסתמך על מחברים שהם עצמם לא יודעים היטב מאי קאמרי - זה פאתטי.

מסתברא

אתה מדבר על השלב השני, של המסקנות, וכאן יש מקום לביקורתך,
אבל ישנו שלב מקדים של הספקנות הבסיסית,הספקנות הזו לא צריכה להישען על ספרים וסופרים, אלא על הקושי האמיתי לקבל דברים שאינם נתפסים בשכל, ובשלב זה בא לידי ביטוי ההבדל בין המאמין לספקן ,
המאמין יאטום את אזניו וגם אם יקרא בספר טיעונים נגד אמונתו ישמיץ את הכותב ויטיל פגם במניעיו,
ואילו אצל הספקן הספר יתן פרספקטיבה נוספת לספק שלו.
או אם תרצה ישפוך אור ,
לא סתם כינו חז"ל ספק= עמלק,כי הוא הכח העוצמתי מכולם
במלחמה באמונה.

אסיים באמרה ששמעתי מאחד מרבני חאלב,
"סייג לחכמה שתיקה" ומהי החכמה בעצמה? לא לחשוב!

מסתברא.
בימנו כשאתה הולך ברחוב ושואל מישהו אתה מאמין אז הוא עונה, אני לא מאמין אני יודע. יש כאן היפוך היוצרות המאמין הפך למדען והכופר לאיש רוח, כלפי חוץ ע"פ הרב נויגרשל וחבריו האמונה נובעת מן המדע ובלי המדע אין לאמונה תקומה, בבחינת שפחה כי תירש גברתה,
וכאן הבעיה של המאמין לא רק שהאמונה שלו מבוססת על המדע וחולשתה בשוליה, אלא שהוא הופך למאמין במדע שעבר עליו הכלח ובחצאי אמיתות ובדותות.
לדוגמא ראיתי באיזה עיתון מכובד כדברים האלה,
"הזהר ידע על התגליות של ניוטון בענין אור שאינו נראה רק על ידי מכשרים מיוחדים, מנלן שבזהר כתוב שיש אור שאינו נראה לכולם אלא לצדקים, וכדומה לזה יש הרבה.

מסתברא

אדם שקורא חוברת של האוניברסיטה המשודרת וחושב שהקיף נושא שלם ושיכול להתווכח עם מי שלמד יותר ממנו יש לו בעייה בשיקול הדעת . אבל בכל תחומי החיים אנו מסתמכים כברירת מחדל על מומחים . וכי תאמר שמי שלא למד רפואה וסומך על רופאים הוא פתי מאמין לכל דבר ?

ההבדל בין המאמין לכופר אינו באופן שבו הם מעריכים ראיות , אלא בגישה הכוללת . אם שואלים מאמין על סמך איזה ראיות הוא יפסיק להאמין , התשובה שלו הוא שאין בכלל על מה לדבר . ואילו הכופר יטען שכל דבר צריך להתברר על פי ראיות . אתה יכול לטעון ששיקול הדעת שלו באשר לראיות אינו טוב , אבל הוא עקבי עם גישתו גם כאשר הוא נותן אימון בחוברת בטענה שנראה לו שהכותב חקר את העניין היטב .