פלגנות ומלחמת תרבות - מתכלת האחרון

רוד"ש,

הטריטוריות הנפרדות כבר נוצרו מזמן והן עובדות קיימות שנקבעו בשטח מזמן. אך טריטוריות נפרדות ישנן גם בין חסידים, ליטאים וספרדים ואף בתוך אותן הקבוצות ודרגת ההפרדה ואי ההשתדכות היא יותר עניין של גיאוגרפיה.

אינני מכחיש שההפרדה בין האורתודוכסיה לשאר הזרמים שונה בהרבה מההפרדות שבתוכה שאינן נחלקות על עיקרי האמונה [מלבד טענת רב שך על חב"ד שלכאורה השווה את העדה הקדושה הזו לזרמים], אך בכל זאת הרי גם ויכוח על העיקרים היה מימים ימימה בתוך היהדות התורנית ראה רמב"ם, העקדה, ר"ח קרשקש ועוד].

לכן בשיח יהודים בלתי דוגמטי בו היושר האינטלקטואלי תנאי ליראת שמים, אין מקום להצביע למי ששונה עדתית: "דתך היא דת אחרת" ועל כגון דא אמרו חז"ל במסכת גיטין שאנו נמצאים היום בבין המצרים.

כתבת:
כשווטו כותב שיש יהודים אורתודוכסים (וחרדים) המרגישים נוח כשהם מדברים על רב רפורמי (ורבה רפורמית) ולא על ראביי, הוא בעצם אומר, להבנתי, שהוא יכול לראות במנהיגות הדתית הזו, הצומחת מבתי מדרש רציניים, מסורים ויישרי-דרך (אני מאמין ומקווה), מנהיגות רבנית לעם ישראל. זו לא המנהיגות שלו וזו לא דרכו. הוא אינו צריך לוותר כהוא זה על האמונה בדרכו ובדרכה ההלכתית של האורתודוכסיה. הוא רק צריך להשתחרר מן ההנחה, שכדי להיות הלכתי ואורתודוכסי, עליך לטעון השכם והערב שכולם מלבדך אינם עושים רצון בוראם, או אינם יהודים נאמנים על פי דרכם ליהדות.

לשם הפוליטיקלי קורקט אתקן: "מנהיגות רבנית לא-אורתודוכסית" ולשם איזון נדמה שתוכל לומר [אם לא יפרשוני לא נכונה] גם על המנהיגות האורתודוכסית הקיימת בעידן הרובד העיתונאי: "זו לא המנהיגות שלו וזו לא דרכו".

אך למען רדיפת השלום, רוד"ש וי"י היקרים, יש לציין שהחשוב ביותר הוא לאינדיבידואלים לא להיאחז כל כך בחוזקה בסבך הזיהוי המגזרי והעדתי שלהם [אם כי להיעזר כל אחד "לפי דרכו"] אלא לראות את עצמם בראש ובראשונה אדם שנברא בצלם, אח"כ בני/בנות ישראל עם התורה, אח"כ דר בוילה/בפנטהאוז/בבית/בסוכה/באוהל, אח"כ אוכל חמץ/מצה/צימחוניים/בשר, אח"כ שותה פפסי/קוקה/סופרדרינק/וכו' אח"כ אוהד הפועל/מכבי/בית"ר/בניברקי ורק אח"כ חבר או מבקר במגזר ועדה.


מיימוני,

תודה ששיבחתני על ההתעלות מעל הזרמיות, אך אין להחזיק לי טובה על כך; זו דרישת התורה [גם אם אודה שבתקופת הרש"ר היתה הדרישה הפוכה].

י"י ,
ברור שזה היה בהשאלה . (קצת התמיהה אותי שאתה מביא את הקב"ה כתנא דמסייע ...)

מובן שיש מקום לדיון נרחב בנושא הזה .

בכל מקרה עיקר טענתי לא היתה שתמיד הקב"ה נענה לתפילות ושישראל חסיני ביקורת ו"ניתוקים המוניים" (דבר שההסטוריה מוכיחה כמוטיעת על נקל , וגם פרשות הקללות שבתורה, ועוד מקורות תורנים) , אלא שתמיד מועדף בעיני הקב"ה , שיעשו החוטאים תשובה ולא ימותו , ושחובתו של אדם ירא שמים באשר הוא להשתדל שכך יקרא . (ועיין ביחזקאל פרק י"ט אם זכרוני לא מטעה אותי)
אני מניח שאנחנו לא ממש חלוקים בענין הזה ....
בברכה .

*פלורליזם*

http://www.col.org.il/show_news.asp?5954

אם "יש יותר מדרך אחת להיות יהודי" תפעילו גם אתם דוכנים...

*****

תוקן הלינק:

תוקן על ידי - עצכח - 24/11/2004 10:59:22