ידען הפסיד שוב נגד עיתון יום הששי (זוכרים אותו?)

 

עא (ת'א) 3268/05 עמותת 'אמת תורה ומדע בזמנינו' נ' עיתון 'יום שישי' (1992) בע'מ (מחוזי; י' שנלר, ק' ורדי, לבהר שרון; 09.07.2008) - 31 עמ'

 

 

 

 

המערערת 1 הינה עמותה אשר מטרותיה העיקריות הן חקירת התרבות היהודית הקלאסית, והפצת גרסתה המדעית, הומניסטית בקרב הציבור הרחב. המערער 2 הוא ממייסדי העמותה, והעומד בראשה ('ידען'). המערערים הגישו תביעה בפני בימ'ש קמא בגין הוצאת לשון הרע, פגיעה בפרטיות, רשלנות והפרת חובה חקוקה כנגד המשיבים, עקב פרסום מספר כתבות בעיתון ופרסום 'דף תשובות'. הפרסומים מייחסים לידען נקיטת אלימות כלפי ילדיו, מתארים אותו כנער שוליים עלוב משווים אותו לגדולים שבאויבי ישראל, ועוד . התביעה נדחתה, ומכאן הערעור.

 

 

ביהמ'ש המחוזי דחה את הערעור בקובעו:

 

הגנת 'אמת דיברתי' כוללת שני יסודות. הראשון, נוגע למידת האמיתות של הפרסום המהווה לשון הרע. על המפרסם להוכיח כי תוכן הפרסום תואם את המציאות האובייקטיבית. השני, נוגע למידת ה'ענין הציבורי' שבאותו פרסום. יסוד העניין הציבורי מחייב את ביהמ'ש לבחון האם מתקיים אינטרס ציבורי בפרסום, והשאלה היא האם הבאת המידע תצמיח תועלת לציבור ע'י גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים או להביא לשיפור באורחות חייו.

 

בענייננו, המשיבים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח כי הפרסום לפיו ידען גזר את פיאות ילדיו הוא אמת. יתר על כן, בנסיבות העניין ידען הפך עצמו למעין 'דמות ציבורית' בתוך החברה החרדית. לפיכך, יש בפרסום אודות תהליך חזרתו בשאלה ותיאור גזיזת פיאות ראשם של ילדיו עניין ציבורי בעל ערך.

 

שאר הפרסומים נשוא הערעור חוסים תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע, שעניינו פרסומים שנעשו מתוך חובה מוסרית או חברתית. ישנם שני מבחני משנה חלופיים לקיום חובה כזו – אמפירי ונורמטיבי. בענייננו, שני מבחני המשנה התקיימו. כפי שנפסק, ההגנה האמורה חלה על פרסום לשון הרע ע'י אנשי דת, מאחר ומעמדם ותפקידם בקרב הקהילה הדתית מטיל עליהם חובה דתית, מוסרית וחברתית לפעול למען קידום האינטרס של המאמינים בקהילה. בנוסף, הפרסומים בענייננו מידתיים, אינם חורגים מהנדרש ורלבנטיים לביצוע חובתם של המשיבים כלפי החרדים. הם נעשו בתום לב, כאשר בנסיבות העניין מתקיימת החזקה הקבועה בסעיף 16(א) לחוק.

 

למשיבים עומדות בגין פרסומיהם שבנדון גם ההגנות הקבועות בסעיפים 15(6), 15(4) לחוק. ההתבטאויות, הכתבות והפעולות שעשו המערערים יכולות לפגוע ברגשות המשיבים בפרט, והציבור הדתי בכלל, ועל רקע זה יש לראות את ההתבטאויות הנגדיות המביעות את דעתם על כך, גם אם באופן פרובוקטיבי ובוטה. בתי המשפט ראו חשיבות מיוחדת לביקורת בנושאים ציבוריים תוך מתן משקל רב לחופש הביטוי. למשיבים עומדות גם ההגנות שבסעיף 18(2)(ב), 18(2)(ג), 18(2)(ו) ו-18(3) לחוק הגנת הפרטיות.