בין דין תורה לחוק העמותות

בין דין תורה לחוק העמותות

מאת עו"ד משה מובשוביץ

דוא"ל: [email protected]

כתובת המשרד: רחוב בית הדפוס 12, 'בית השנהב'

אגף A קומה 3, גבעת שאול, ירושלים

טלפון: 0722-993366; פקס': 0722-993335

נייד: 052-6071078

הציבור החרדי בולט במפעלי החסד הרבים הפועלים בקרבו במגוון רב מאד של תחומים. במקרים רבים, ולמעשה כמעט תמיד, מפעלי חסד אלו בחרו ובוחרים גם כיום להתאגד במסגרת של עמותה. שכן, העמותה נראית במבט ראשון, ככלי המתאים ביותר להקמת גוף שמטרתו אינה עשיית רווח. כך, חוק העמותות קובע כי עמותה הינה תאגיד שמטרתו אינה חלוקת רווחים אלא כל מטרה חוקית אחרת. לעומת העמותה, חוק החברות קובע את תכלית החברה בע"מ כעשיית רווח. אם כך, לכאורה, אין גוף שמתאים יותר ממסגרת העמותה לאגד תחתיו פעילות שמטרתה עשיית חסד, רפואה, תלמוד תורה, חינוך, דיור ועוד.

כמו כן, לפעילות במסגרת עמותה משמעויות רבות מבחינת דיני המס. דומה כי המדובר לפחות בשני יתרונות בולטים. ראשית, בד"כ עמותה זכאית למעמד של מלכ"ר ואינה צריכה לחייב במע"מ את מי שמקבל ממנה שירותים בעבור תשלום. כמו כן, ולא פחות חשוב מהיתרון הראשון, הוא שעמותה, לאחר הליך ארוך של בחינה ובדיקה על ידי רשם העמותות ומשרד האוצר, רשאית לתת אישור לצורכי מס לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה. אישור המאפשר לתורם לקבל זיכוי, חלקי אמנם, מתוך שיעור המס שהיה עליו לשלם למס הכנסה בגין התרומות שתרם לעמותה. 

מאפיין נוסף של עמותה הינה שאין בה בעלי מניות. זאת, בשונה מחברה או מאגודה שיתופית. כך, בעמותה יש 'חברים'. העמותה מורכבת מהחברים בה אשר מספרם חייב לעמוד לפחות על שניים (אם כי בדרך כלל מספר החברים בעמותה הינו גבוה יותר). סעיף זה קשור קשר הדוק למאפיין המרכזי בעמותה, התאגדות של מספר בני אדם לשם קידום מטרה חברתית. ביטוי לכך ניתן למצוא במילה 'עמיתים'. כך העמיתים, חברי העמותה, מצטרפים יחדיו לכדי 'עמותה'. מינוח זה בא מן השפה האנגלית בה חברי העמותה הינם עמיתיםAssociates  והעמותה הינה Association לפיכך, החוק דרש כי בעמותה יהיו חברים יותר מגורם אחד (אדם ו/או תאגיד מסוג כלשהו).    

אם כך, היכן הבעיה עליה רומזת הכותרת ?

דומה כי דווקא דרישת החוק שבעמותה יהיו לפחות שני חברים (ובד"כ ישנם הרבה יותר) מביאה עמה, לעיתים, מחלוקות בכל הנוגע לאופן ניהול העמותה. החוק מחייב כי מבין חברי העמותה ייבחר ועד מנהל של העמותה ואף תמונה לעמותה ועדת ביקורת. כל זאת, שעה שפעמים רבות מייסד העמותה והרוח החיה בעמותה, הינם בד"כ אדם אחד אשר מקדיש את כל כוחותיו לפעילות העמותה. לפי הוראות החוק, אותו מייסד של העמותה והרוח החיה בה אינו אלא, לכל היותר, חבר עמותה אחד מני רבים, אשר במידה והוא מנהל העמותה, הרי שהוא אף אינו יכול לשבת בוועד המנהל את העמותה.

לעיתים, ובייחוד לאחר שהעמותה מתפתחת וצוברת רכוש, מבקש מאן דהוא, לעיתים חבר בעמותה, לנסות ולהשתלט על העמותה תוך כדי גיוס רוב מבין חברי העמותה וזימון אסיפה כללית בה ייבחרו עושי דברו של אותו אדם לגופים המנהלים את העמותה. בד"כ, כל עוד מייסד העמותה הינו בין החיים, הרי מפאת מעמדו וכבודו הדבר אינו מתרחש. אך, במקרים רבים, לאחר שמייסד העמותה נפטר לבית עולמו מתחיל מאבק שליטה על השליטה בעמותה. לדוגמא, לעיתים מתרחש מאבק בין קבוצות שונות בקרב יורשי הנפטר אשר חלקם אף חברים בעמותה ומונו לתפקידם על ידי אותו מייסד.

כאן באה לידי ביטוי במלוא עוצמתה נקודת המחלוקת בין האופן בו חלק מבתי דין הרבניים הפוסקים על פי דין תורה רואים את העמותה, לבין הוראות חוק העמותות שמכוחה הוקמה העמותה.

כך, במקרים לא מעטים נתקל הח"מ בפסקי דין של בתי דין רבניים בהם נכתב כי העמותה 'שייכת' לפלוני אלמוני, ולפיכך, יש להעביר את הניהול בעמותה לידי אותו אדם או ליורשו או למי מטעם אותו יורש. כך, לפני מספר חודשים פורסמה בכלי התקשורת ידיעה אודות עסקן שדובר אודותיו כמי שיעמוד בראש מפלגה. באותה ידיעה נכתב כי 'בבעלותו' של אותו עסקן 'כמה תלמודי תורה' (ההדגשה אינה במקור). ודוק, כותב אותה הידיעה לא התבלבל אלא ראה את אותם תלמודי תורה, אשר סביר ביותר להניח כי הם מאוגדים כעמותה, באופן בו נתפשת העמותה על ידי רבים וטובים מקרב הציבור החרדי. כך, בקרב חלק נכבד מן הדיינים, ומורי הוראה הדנים בדיני ממונות וירושות, עמותה היא קניינו של מי שהקים, טיפח אותה, ופעל למענה במשך שנים רבות. ברצותו יעבירה למי שלבו חפץ, וברצותו אף ימכור אותה לצד שלישי.  

זאת, שעה שלפי הוראות החוק עמותה אינה שייכת לכל גורם שהוא, גם לא למייסד העמותה. לכל היותר, במקרים מסוימים, חוקי העבודה השונים מקימים לאותו אדם אשר הקים את העמותה זכויות לפיצויי פיטורין וכו' מן העמותה. רכוש העמותה אמנם שייך לעמותה אך היא אינה שייכת לחבריה אלא הם בבחינות נאמנים על רכוש העמותה לנצלו למטרות שלשמם הוקמה העמותה ומנויות בתקנון לפיו היא נוסדה. לכן, לפי תפישת חוק העמותות, במות מייסד העמותה פקעה ובטלה חברותו בה, ואין ליורשיו כל מעמד מיוחד בה.

במקרים רבים סתירה זאת אינה באה לידי התנגשות. שכן, אין מניעה כי חברי העמותה יצייתו לדין תורה ויפעלו לקיומו של פסק דין של בי"ד רבני המובא לפניהם. דומה, כי הבעיה מתחילה שעה שאחד הצדדים אינו מרוצה מפסק הדין אשר יצא מלפני בית הדין הרבני וקבע כי פלוני אלמוני הוא זה אשר יקבל לידיו את מושכות הניהול של העמותה ואילו על הצד שכנגד לצאת מן העמותה. כל עוד הצד שהפסיד בדין תורה יוצא מן העמותה תוך מתן הודעה בכתב על כך, הרי שלא צפויה בעיה מצד רשויות החוק.

במקרים רבים, הבעיה מתעוררת שעה שאותו צד 'לא מרוצה' כבר לא מזומן לאותן ישיבות האסיפה הכללית של העמותה. שהרי, כך פסק בית הדין, שאותו גורם אינו צריך להיות חבר בעמותה ושעליו לעזוב אותה. אך, אותו צד גם לא נותן בידי העמותה כל הודעה רשמית על התפטרותו מחברות בה ובמוסדותיה. במקרה שכזה, מבחינת הוראות החוק היבש (גם אם ישנה אפשרות משפטית לטעון אחרת), חברותו בעמותה נמשכת לפחות להלכה, עד יום מותו של אותו חבר. זאת, גם אם לא נטל חלק בפעילויותיה שנים ארוכות.

כך, אותו צד 'לא מרוצה' פונה, במישרין או בעקיפין (למשל, באמצעות תלונה אנונימית), לא פעם לרשם העמותות ומנסה להציג בפניו אי סדרים, כביכול, באופן ניהול העמותה. בין היתר, אודות אי זימונו לאסיפות הגורמים המנהלים את העמותה וכן הלאה. לעיתים הפניה לרשם העמותות נעשית בעוד ההליך בפני בית הדין מתנהל ומתוך מטרה לתקוע מקלות בגלגליו או אף להעמיד את בית הדין בפני עובדה מוגמרת. אי סדרים אלו עליהם יצביע המתלונן, מבטאים במקרים רבים את אותו ניגוד בין הוראות החוק בדבר מאפיינה הייחודיים של העמותה לפי חוק העמותות, לבין האופן בו נתפשת העמותה על ידי חלק נכבד מבתי הדין הרבניים.

באותם מקרים בהם משתכנע רשם העמותות כי יש ממש באותן טענות, מתחילה בד"כ חקירה של רשם העמותות או משרד רואי חשבון מטעמו. במסגרת אותה חקירה מתבקשת העמותה להציג לרשם שורה של מסמכים שעניינם הניהול התקין של העמותה. בכלל זה הוכחות לאמיתות הפרוטוקולים של אסיפות כלליות של חברי העמותה, וישיבות הוועד המנהל של העמותה וועדות הביקורת שלה.

כמן כן, לעיתים נדרשת הוכחה אודות התקיימות אותן ישיבות בפועל בנוכחות כל החברים המצוינים בפרוטוקול כמי שהשתתפו באותה ישיבה. המדובר במסמכים היסודיים ביותר של אופן הניהול השוטף והתקין העמותה. למרבה הצער, והגם שהדבר נעשה ללא כל כוונת זדון, לא תמיד העמותה יכולה לספק מסמכים שכאלו.  

אי סדרים במסמכים אלו כגון העדר רשימה מסודרת של החברים בעמותה, אי זימון כדין של החברים לאסיפה, מביאים עמם, כמעט תמיד, יחס חשדני מצד רשם העמותות. הליך החקירה על ידי רשם העמותות יחייב, בד"כ, ליווי צמוד של עורך דין ומתן תשובות מצד העמותה לשאלות קשות שיוצגו לה ולעומדים בראשה. במידה שהתשובות אינן מניחות את דעתו של רשם העמותות, הרי שהדבר עלול להביא לפתיחת הליך בפני בית המשפט המחוזי בבקשה לפירוק העמותה ומינוי מפרק למנהלה.

מה אם כן ניתן לעשות ?

נראה כי הדבר החשוב ביותר הינו הקפדה על ניהול פנקס החברים של העמותה. במידה שאין בנמצא פנקס חברים עדכני של החברים מומלץ להכינו תוך ליווי מקצועי של עו"ד בעל ניסיון בעבודה מול רשם העמותות. כמו כן חשוב מאד להקפיד על זימון חברי העמותה לאסיפות השנתיות וישיבות הועד המנהל מעת לעת באמצעות משלוח הזמנה בדואר רשום עם אישור מסירה. במידה שדבר הדואר לא מתקבל על ידי חבר העמותה, חשוב לעשות מאמץ ולהגיש לו באופן ידני את הזימון לאסיפה תוך החתמתו על ההזמנה או תוך רישום תזכורת מדויקת על הגשת הזימון לאותה אסיפה באופן ידני. שכן, במידה וחבר העמותה בחר במודע שלא לקחת חלק בפעילויות העמותה, הוא יתקשה לטעון להדרתו מקבלת ההחלטות במסגרתה לאחר מכן.  

הפתגם אומר כי 'אבן שזרק טיפש אחד לבאר, גם מאה חכמים לא יוכלו להוציאה ממנה'. לכן, בכל מקרה של אי-בהירות אודות רשימת חברי העמותה או אופן ניהול ישיבות הועד המנהל והאסיפה הכללית, מומלץ לוועד המנהל של העמותה להתייעץ עם עו"ד ורו"ח בעלי ניסיון בתחום זה, אשר ילווו את הליך ניהול פנקס החברים. עורך הדין גם יוכל לייעץ לעמותה כיצד להתמודד עם גורמים בתוך העמותה המבקשים לחבל בפעילותה. ייעוץ מקדים שכזה יכול לחסוך לעמותה ולראשיה עוגמת נפש רבה והוצאות כבדות בהמשך הדרך.

האמור במאמר לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין הוא אמור לשמש תחליף לייעוץ/טיפול משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת צעדים כאלה או אחרים או להימנעות מהם. כל המסתמך על האמור לעיל, מבלי לקבל חוות דעת משפטית על בסיס כל העובדות הרלבנטיות עושה זאת על אחריותו בלבד.