החיידרים ניצלו ברגע האחרון ממש! פס"ד העליון בנושא הליבה.

מיני-רציו:

* בג"ץ לא נתן צווים אופרטיביים בעתירות שעניינן סוגיית החובה לקיים "תכנית ליבה" בחינוך העל-יסודי במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים ובמוסדות פטור על-יסודיים, על אף שקיבל את עמדת העותרים בנושא, לאחר שהתברר כי אושר בכנסת חוק הנוגע לסוגיות דנן, ואשר לא נבחן במסגרת העתירות.

---

עתירות, שהוגשו על רקע בג"ץ 10296/02, (להלן: פסה"ד) ועניינן סוגיית החובה לקיים "תכנית ליבה" בחינוך העל-יסודי במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים ובמוסדות פטור על-יסודיים, תוך יישום ראוי של קביעות פסה"ד שניתן בנושא. סוגיה זו קשורה בהמשך תקצובם של מוסדות חינוך שלא נערכו ליישום תכנית הליבה ובמידת הצורך בהקמת מנגנון פיקוח יעיל לחינוך היסודי והעל-יסודי. ההכרעה נסבה סביב הפן היישומי של פסה"ד.

.

בג"ץ, (מפי השופטת פרוקצ'יה ובהסכמת השופטים ג'ובראן ופוגלמן), פסק כי:

בימ"ש הוציא בפסה"ד צו מוחלט, החל על כל מוסד חינוך, לביטול ההקצבות הממשלתיות למוסדות המלמדים לימודי קודש שאינם עומדים בתנאים הנדרשים לצורך הכרה בהם כ"מוסדות מוכרים", המזכה בהקצבות כספיות. פסה"ד לא קוים במועדו, עד לשנה"ל תשס"ח, ע"י המדינה, ואינו מקוים עד עתה, והמדינה אף ניסתה לעקוף אותו.

בדין הישראלי יש דרישה חקיקתית להפעלת תוכנית ליבה במוסדות חינוך רשמיים ובמוסדות מוכרים שאינם רשמיים. החלת תכנית הליבה עומדת בזיקה ישירה והדוקה למימון הממשלתי שניתן להזרים למוסד החינוך. חלוקת כספי מדינה כפופה לדרישות השוויון והסבירות, ועליה להיות מונחית משיקולים ענייניים, ולהתנהל לפי אמות מידה ברורות וגלויות. עקרון השוויון החל בחלוקת תמיכות הנו שוויון מהותי, המחייב מתן יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים, לפי מידת שונותם. הענקת יחס שונה לפרטים או למוסדות שאין ביניהם שוני רלוונטי לעניין הנדון מהווה הפלייה פסולה, ומקים עילה להתערבות שיפוטית. הבדלי תרבות ואמונה דתית אינם מצדיקים כשלעצמם הבחנה מפלה בין קבוצות. עם זאת, הם עשויים להצדיק הדרגתיות מסוימת ביישום הסדר חדש, שנועד להשיג שוויון. אולם הדרגתיות זו חייבת להיעשות בתום לב ובסבירות. המשך הזרמת תקציבים ע"י המדינה למוסדות מוכרים שאינם רשמיים, שלא הטמיעו את תכנית הליבה, אינה עומדת במבחן השוויון, ואינה מאפשרת הזרמת מימון ממשלתי לאותם מוסדות. מאחר שהמועד הקובע להחלת המדיניות השוויונית בחינוך מבחינת הטמעת תכנית הליבה והזרמת מימון ממשלתי למוסדות חינוך, חלף, נכון להחיל מדיניות שוויונית זו לכל המאוחר בתחילת שנה"ל תשס"ט. כ"כ, על הרשות הציבורית לפקח באופן יעיל על חלוקת הכספים, ועל קיום התנאים לפי שיקול דעתה.

לפי האמור לעיל, היה בדעת בג"ץ להוציא צו מוחלט בשתי העתירות, שייעתר למבוקש בעתירות בנוגע ליישום ולהטמעת תכנית הליבה בכל מוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים ברמת החינוך העל יסודי במגזר החרדי. אולם לאחר כתיבת פסה"ד התברר כי אושר בכנסת חוק חדש הנוגע לסוגיות דנן. מאחר שהתפתחות חקיקתית חדשה זו לא נבחנה כאן, לא ניתנו כל צווים אופרטיביים.