* זכויות יוצרים – זכות מוסרית – הפרה
* קניין – זכות יוצרים – הפרה
* זכויות יוצרים – בעלות על זכות יוצרים – מחבר היצירה
* זכויות יוצרים – יצירה – הגנתה
* משפט חוקתי – זכויות הפרט – הגנת הפרטיות
* נזיקין – עוולות – לשון הרע
פסק דין חלקי הנוגע לשאלת האחריות. לטענת התובע, כבר כשני עשורים הוא מוכר בשם "דוד הכי טוב", זהו שמו, זהו כינויו וזה קונספט חייו. לדבריו, הוא אמן, אשר לו יצירות רבות, הן שירים והן סיפורים, איתם מופיע הוא כבר כ- 20 שנה בשם זה. לטענתו הנתבעים ידעו על קיומו, ועל כן השימוש אשר נעשה בשמו בכינויו, בסיפוריו ובדמותו, ע"י השחקן משה איבגי המגלם דמות בשם "דוד הכי טוב" (מאחר שלהשקפתו, (הפרסומית), הכל "הכי טוב" כי ניתן תמיד לסמוך על חברת הביטוח הנתבעת 3) לקמפיין הפרסומי של חברת הביטוח (הנתבעת 3), הינו שימוש המפר את זכות היוצרים שלו ופוגע בזכויות נוספות הקנויות לו על פי הדין. הסעד שהתבקש בשלב האחריות, הינו מתן צו מניעה קבוע, אשר ימנע מהנתבעים להמשיך ולפרסם את הקמפיין, ומתן צו למתן חשבונות.
.
בית-המשפט המחוזי קיבל את התביעה בסוגיית האחריות בחלקה ופסק כי:
הפרת זכות יוצרים: הזכות הכלכלית – התביעה להכיר בדמות התובע כמושא לזכות יוצרים נדחתה שכן, לא ניתן לרכוש זכות יוצרים בדמות אמיתית אלא רק בדמות דמיונית, כך גם תביעתו למתן זכות יוצרים בשמו ובכינויו. על אף זאת, הטענה כי לתובע זכות יוצרים מוגנת בסיפוריו, התקבלה באשר לסיפורים אשר הוכח קיומם. באשר לזכות יוצרים במלל של שיריו, נקבע כי זכות זו קיימת אולם מאחר שלא הוכח תנאי הדמיון המהותי לא הופרה הזכות. הזכות המוסרית – בעילה זו נקבע כי התובע הוכיח את תביעתו, אולם לאור שיקולי מאזן הנוחות ( קמפיין אשר הושקעו בו מיליוני שקלים עוד טרם ידעו מרבית הנתבעים על קיומו של התובע, והאפשרות לפצות את התובע על נזקיו, אם יוכחו) נקבע כי אין ראוי ליתן צו מניעה, ושאלת הפיצוי בעילה זו תידון בפסק הדין הסופי.
עילת עשיית עושר ולא במשפט – בעילה זו נקבע כי הוכח שהתובע עשה שימוש מסחרי בזכויותיו, ועל כן הוכחו תנאי העוולה. עוד נקבע כי ה'חיסרון' הקבוע בסעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט אינו נבחן רק לעבר, כי אם צופה פני עתיד. ביחס לנתבעים 3,4 נקבע כי קמה להם הגנת תום הלב, עד למועד קבלת מכתב הדרישה.
עילת הפגיעה בזכות הפרסום – נקבע כי תחולתה של עילה זו אינה תחומה לזכויותיהם הרכושיות של ידוענים אלא פתוחה היא בפני כל אדם המוכיח שימוש במאפייניו הייחודיים להם ערך כלכלי. במקרה דנן, עלה בידי התובע להוכיח כי נעשה שימוש במאפיינים הייחודיים לו, מאפיינים אשר להם ערך כלכלי. באשר להיקף הערך הכלכלי – שאלה זו נותרה להכרעה בהליך הסופי.
עילת גניבת העין – הלכה היא שתנאי עוולת גניבת העין, קיום מוניטין והוכחת הטעיה, הינם תנאים מצטברים. בעניין התנאי לקיום מוניטין נקבע שבעוולה זו נדרש קיום מוניטין בכלל הציבור ואין די בקיומו במגזר מסויים, ומוניטין מסוג זה לא הוכח. בנוסף, נקבע שלא מתקיים בעניינו תנאי ההטעיה. לאור כך, נדחתה את התביעה בעילה זו; עילת הפגיעה בפרטיות – התביעה בעילה זו נדחתה מאחר שמטרתו של התובע הייתה כלכלית ולא הרצון להיעזב לנפשו; תיאור כוזב ושקר מפגיע – התביעות בעילות אלו נזנחו; גזל מוניטין/ פגיעה במוניטין – התביעה בעילת גזל המוניטין בהתבסס על סעיף 52 לפקודת הנזיקין נזנחה. באשר לפגיעה במוניטין, נקבע שפגיעה זו חוסה תחת עילת עשיית עושר ולא במשפט ועוולת לשון הרע; עילת איסור לשון הרע – בעילה זו נקבע כי הנתבעים אכן פגעו בשמו הטוב של התובע אולם התביעה בעילה זו נדחתה לאור התקיימות תנאי ההגנה הקבועים בסעיף 15(א)(1) לחוק איסור לשון הרע.
כאמור, לאחר בחינת מאזן הנוחות ביהמ"ש אינו נעתר לבקשה למתן צו מניעה קבוע. באשר לצו למתן חשבונות המבוקש, ביהמ"ש הורה כי הנתבעות ימציאו לתובע את הנתונים הנדרשים באשר לרווחים אשר הופקו מהשימוש בפרסומות המפרות את זכות היוצרים, ככל הנוגע לסיפוריו של התובע. באשר להשבה הנדרשת, כפועל יוצא מקבלת תביעתו של התובע בעילת עשיית עושר ולא במשפט, הרי שעל התובע להוכיח את אשר נגרע ממנו, ומכך יגזר היקף ההשבה. אף באשר להפרת זכותו לפרסום, על התובע להוכיח את ערכה הכלכלי של הזכות, ועל פי נתונים אלו ייקבע הפיצוי הראוי. שאלת הוכחת הנזק וכימותו, תידון בשלב הבא של ההליך.
אחריות הנתבעים:
נתבעת 1 –משרד הפרסום, אינה כופרת בעובדה שבעת בניית הקמפיין הנדון הייתה מעבידתו של נתבע 2. כמו כן, אין היא כופרת בעובדה כי סיפורו של נתבע 2 על קיומו של "תמהוני" השר שירי הכי טוב ומספר סיפורי הכי טוב, עמד לנגד עיני צוות גיבוש הקמפיין. לפיכך, נתבעת 1 נושאת באחריות להפרת זכות היוצרים בביטוי המוגן, כאמור. כמו כן, נתבעת 1 התעשרה מההפרה הנ"ל, ע"כ חבה היא אף בגין החיובים הנובעים מעילת עשיית עושר ולא במשפט וכן מאלו הנובעים מהפרת זכות הפרסום של התובע.
נתבע 2- עובד המשרד, אשר שימש כחבר בצוות אשר היה אחראי על הקמפיין הנדון. היה הגורם המרכזי אשר הביא להפרת זכות היוצרים של התובע, אולם לא הוכח כי הוא התעשר מכך, באופן אישי. על כן חב הוא בגין הפרת זכות היוצרים ובגין הפרת זכות הפרסום של התובע.
אחריות נתבעת 3- טרם קבלת מכתב הדרישה אין להטיל אחריות כלשהיא על כתפי נתבעת 3, הרי היא חברת הביטוח אישי ישיר (לפני כן, עומדת לה הגנת תום הלב.) לאחר מכן, חבה היא כלפי התובע הן בגין הפרת זכות היוצרים והן בעילת עשיית עושר ולא במשפט (הודתה בהצלחה הכלכלית של הקמפיין), והן בגין הפרת זכותו לפרסום.
אחריות נתבע 4- איבגי, אינו אלא זה שביצע את התפקיד הנדון. אולם, לאור העובדה כי אינו נכנס לגדר מפר ראשוני, ואף לא לגדר המפר השניוני, אין הוא חב בגין הפרת זכות יוצרים. אולם, בשל העובדה כי התעשר, הרי שחב הוא בעילת עשיית עושר ולא במשפט ובגין הפרת זכות הפרסום של התובע. כנתבעת 3, אף הוא אינו חב בגין הפרות אשר בוצעו טרם קבלת מכתב הדרישה.
