אחריות מוסד בעת שילוח תלמיד לביתו

בתקנות לחוק לימוד חובה 2004 כתוב "תלמיד הלומד באחת מכיתות הלימוד א' עד ו' לא יורחק מבית הספר שבו הוא לומד בשל הישגיו הדלים בלימודים" וכאשר כבר מתקיימת הרחקה לצמיתות מצוין עוד באותו החוק המשלים את חוק זכויות התלמיד: "מנהל מוסד חינוך שממנו הורחק תלמיד, ומנהל מחלקת חינוך ברשות המקומית שבה נמצא מוסד החינוך... ידאגו למציאת מסגרת לימודית חלופית, המתאימה להמשך לימודיו של התלמיד."
סעיף 6 לחוק זכויות התלמיד קובע את הליך הרחקתו של תלמיד לצמיתות ממוסד החינוך. בעניין סעיף זה הותקנו תקנות בחוק זכויות התלמיד (פרסום הוראות והרחקת תלמידים), התשס"ב-2001, וכן חוזר מנכ"ל מפורט על הרחקת תלמידים, ובכלל זה הרחקה לצמיתות. בסעיף 6 בחוק, נמנעת על פי רוב הזכות השימוע של התלמיד והוריו לפני החלטת מנהל בית הספר והצוות הפדגוגי שלצידו, וזכותם לערער על הרחקה לצמיתות בוועדות שימוע אצל מנהל/ת המחוז, ובסייפא מצויין היידוע בדבר הגשת ערעור על החלטת מנהל המחוז בפני בית דין מינהלי.

בין השאר מעוגנת בחוק, הזכות לתלמיד ולהוריו להשמיע את טיעוניהם בטרם יוחלט על ההרחקה, לקבל נימוק בכתב להחלטת ההרחקה ולקבל יידוע מן המנהל בדבר זכותם לערער על ההרחקה בפני ועדת שימוע ע"י מנהל/ת המחוז. זכות הערעור על הרחקה לצמיתות וזכויות נוספות מעוגנות כיום גם בחוזרי מנכ"ל; אלה חלים על תלמידי י"א-י"ב במלואם, וכך בפועל הם זכאים לזכויות הקבועות בחוק זכויות התלמיד. " להחלטה בערר (של מנהל המחוז), ניתן לעתור לפני בית המשפט לענינים מינהליים". הכוונה בהליך הוגן זה היא לא ברצון להגביל את כוח השלטון ואת יכולתם של המורים והמנהלים להתנהג באופן הנראה לכאורה כפוגע בצרכי התלמידים והוריהם, אלא בשמירת כבודם כבני אדם וכאזרחים במדינה דמוקרטית.