בית הדין הרבני הגדול, בהרכב בראשות הרב הראשי לישראל יונה מצגר, מצפצף על פסיקת בג"ץ - ושב וקובע כי יש לשלול מאישה בוגדת את זכותה למחצית מהרכוש הרשום על-שם בעלה. "הכפיפות של בית הדין הרבני לבג"ץ היא בעניינים של סמכות או עניינים של חריגה מהצדק הטבעי", הסבירו הדיינים.
כידוע, לפי חוק יחסי ממון, בעת הגירושים זכאי כל אחד מבני-הזוג למחצית שווי כלל הנכסים של הזוג. עם זאת, סעיף 8 מאפשר לשופט/דיין לשנות מהחלוקה השוויונית - "אם ראה נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת". בתי המשפט לענייני משפחה אינם רואים בבגידה נסיבות המצדיקות שינוי בחלוקת הרכוש.
ואולם, בית הדין הרבני הגדול פסק בעבר כי אישה שבגדה לא תקבל כל חלק מהרכוש הרשום על-שם בעלה (לרוב מדובר בזכויות סוציאליות) - גם אם נצבר לפני הבגידה.
"לא מדובר בקנס המוטל על האישה ולא בחוק דתי וענישה דתית", הסבירו הדיינים חגי איזירר ואברהם שרמן. "גם לא משום האשמה של פירוק נישואים גרידא, אלא משום התוצאות הכלכליות הנרחבות של פירוק נישואים על-ידי בגידה. הצד הנבגד ייאלץ כתוצאה מההתנהגות החד-צדדית, הבוגדנית והמפתיעה לבנות לו בית אחר: להינשא מחדש וגם לקנות בית אחר, כפשוטו".
סוגייה אזרחית
באוקטובר האחרון ביטל בג"ץ את פסיקת בית הדין. בג"ץ הזכיר את פסיקתו לפיה "אין נענשים על בגידה למפרע על-ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף", וציין כי שאלת איזון זכויות סוציאליות היא סוגייה רכושית שאינה עניין של מעמד אישי, ולפיכך "על בית הדין הרבני להחיל עליה את הדין האזרחי כפי שפורש בפסיקת בג"ץ".
לגוף העניין דחה בג"ץ את נימוקי הדיינים לפסיקתם. "לכל פירוק של נישואים ישנן השלכות כלכליות נרחבות. הצורך 'לבנות בית אחר' אינו ייחודי רק לבני-זוג שנישואיהם פורקו בשל בגידה... אין להתמודד עם הקושי שבפירוק ועם אשמתו של מי מהצדדים בדרך של פגיעה כלכלית במסגרת חלוקת הרכוש של בני-הזוג", נקבע.
שיקול-דעת
אלא שהרבנים איזירר ושרמן שבו בימים אלה על פסיקתם, והפעם הצטרף אליהם הרב האשכנזי הראשי מצגר. בית הדין האזורי קבע כי לבגידת האישה אין השפעה על חלוקת הרכוש נוכח פסיקת בג"ץ האמורה. ערעור הבעל, באמצעות עו"ד יוסף פנדריך, התקבל בחלקו.
"טעה בית הדין האזורי", קבעו הדיינים פה-אחד, וציינו כי כפיפות בית הדין הרבני לבג"ץ "היא בעניינים של סמכות או עניינים של חריגה מהצדק הטבעי. אבל בנוגע לשיקול-דעת שחוק יחסי ממון מאפשר לערכאה השיפוטית, רשאי בית הדין הרבני לקבוע שיקול-דעת לפי קנה-מידה שלו, ולכן הוא יכול לקבוע כי בגידה היא עילה לשיקול-דעת לערוך איזון נכסים באופן שונה מהחוק".
עוד קבעו הדיינים במקרה הנדון כי יש מקום לפי חוק יחסי ממון להכליל את שווי המקצועות שהאישה רכשה כחלק מנכסי קריירה או נכסים שנרכשו על-ידי הצדדים במהלך הנישואים. זאת, משום שבתקופת לימודיה "הבעל נשא את עול הבית (לפחות) בשותפות עם האישה".
הם הורו לאקטואר לחשב, בין היתר, את ערכם של מקצוע המשפטים ותעודת ההסמכה להוראה שקיבלה האישה בתקופת הנישואים. "מהערכת השווי ינוכו דמי הלימודים שהאישה קיבלה מהוריה והבעל יקבל מחצית מהיתרה", קבעו. (1-64-3980).
