שר האוצר יאיר לפיד, עמותות חרדיות, וסעיף 46 לפקודת מס הכנסה
מאת עו"ד משה מובשוביץ
[email protected]
רחוב בית הדפוס 12, 'בית השנהב' אגף A קומה 3, ירושלים
לפני כחודש הופיע באתר 'בחדרי חרדים', כמו גם באתרי אינטרנט חרדיים אחרים (מעניין לציין כי בתקשורת הכללית הדבר כמעט ולא הופיע), ידיעה אודות פגיעה לכאורה של משרד האוצר בעמותות חרדיות. זאת באמצעות אי מתן זיכוי ממס הכנסה עקב תרומה, לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, לעמותות חרדיות חדשות (להבדיל מעמותות קיימות שקבלו זכות זאת זה מכבר).
מטבע הדברים החרגתן, ושוב לכאורה, של עמותות חרדיות מקבלת הפטור לפי סעיף 46 לפקודה, הביאה למחאה מצד חברי כנסת חרדיים. הללו, ובייחוד חבר הכנסת משה גפני אשר לו ניסיון רב בהליכים הללו עקב חברותו רבת השנים בוועדת הכספים ועמידה בראשה, איימו כי במידה והדבר לא יתוקן הם יעתרו לבג"ץ. לאחר זמן מה התברר כי אמנם נכללו עמותות חרדיות באותה רשימה של גופים וארגונים אשר תרומה להם מעמיקה את הזיכוי הנ"ל, ובכל אופן, סוגיה זאת מעלה את הצורך לחדד את הנקודה הבאה:
האם שר האוצר שהינו דמות פוליטית מובהקת, ותהיה זהותו של שר האוצר אשר תהיה, מימין ומשמאל, דתי או חילוני, יהודי או שאינו יהודי, יכול למנוע מגופים העומדים בקריטריונים הקבועים בסעיף 46 הנ"ל ו/או בחקיקה אחרת הקשורה באותו סעיף את הזכות כי תרומה להם תעניק זכות לזיכוי במס הכנסה.
ייאמר מייד, כל תשובה על שאלה זאת אשר איננה שלילית, אינה אפשרית כלל ועיקר !!! זאת, אף מבלי להידרש לתקדימים משפטיים ולהוראות חוק כאלו או אחרות.
משטר המס איננו עניין פוליטי ומיסוי, כמו כל פעולה ממשלתית אחרת, חייב להיעשות בצורה שוויונית. שאם לא כן, נמצאנו מעניקים לשר האוצר זכות לחנוק את צינור החמצן (קבלת כספים מציבור התומכים באותם ארגונים) של פעילות חברתית שהפוליטיקאים, מסיבותיהם הם ויהיו אלו הסיבות הקטנוניות ביותר או הנעלות ביותר, אינם חפצים בה.
אמנם, הקצאת המשאבים בחברה הישראלית, ולמעשה בכל חברה עלי אדמות, איננה שוויונית לגמרי, ויש שיטענו כי השוויון רחוק מאד מהקצאת המשאבים הנהוגה בישראל. יחד עם זאת, שלילת אותה הטבה לפי סעיף 46 הנ"ל מגוף העומד בקריטריונים הקבועים בחוק אך משום שזהות החברים בו או המטרות שאותו גוף שם לעצמו אינן מוצאות חן בעיני דמות פוליטית משמעה פגיעה קשה בחופש הביטוי וחופש ההתארגנות. שכן, מתן חופש התארגנות תוך 'קשירת ידיו ורגליו' של אותו גוף אינה עולה בקנה אחד עם הערכים הנ"ל. במילים פשוטות יותר, אם וככל שהיתה מגמה שכזאת, לכאורה, אצל מאן דהוא, הרי שהמדובר במעשה לא דמוקרטי בעליל, על חומרת הדבר המשתמעת מכך.
ובכל אופן, אם אכן היתה מגמה שכזאת, הרי שהדבר הנכון ביותר הוא פנייה מצד גוף אשר עומד בקריטריונים הקבועים בחוק ואשר לא קיבל את ההטבה הנ"ל בלא נימוק משכנע בעתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. זאת, לאחר פנייה מוקדמת ו-'מיצוי הליכים' בפני הרשות המינהלית הרלבנטית.
שכן, אחד היסודות של המשפט המינהלי בישראל, הבוחן את פעילויות הממשלה כלפי האזרחים, הוא עיקרון השוויון בפני החוק. יש להניח כי אם אכן היתה מגמה שכזאת לשלול מעמותות חרדיות דווקא את הזכות להינות מאותה הטבת מס לתורמיהם (דבר שאני מטיל בו ספק רב כפי שאפרט להלן) הרי שכמעט בוודאות היא תיגדע באיבה על ידי בית המשפט.
יתר על כן, מהיכרותי עם עורכי הדין העובדים במחלקות השונות של מוסד היועץ המשפטי לממשלה שהוא זה אשר אמור יהיה להשיב לעצירה מעין זאת לבג"ץ, הרי שאלו יבהירו לשר האוצר ו/או לפקידים האחראים על תחום זה כי הליך זה של שלילת אותה הטיבה רק עקב זיהוי הגוף המבקש אותה כ-'חרדי' אינו חוקי, וכי סיכוייה של עתירה שכזאת להתקבל גבוהים וכדאי להיענות לה בטרם יורה על כך בג"ץ. ממילא, אין טעם לנקוט במהלך אשר סופו להיכשל בשלב מאוחר יותר.
לכן, הסבירות כי היתה מגמה מכוונת של כל הדרגים במשרד האוצר להפלות דווקא עמותות חרדיות אינה סבירה. באשר לשאלה מה אכן אירע בנוגע לאותה רשימה ומדוע נגרע חלקן, אם בכלל, של עמותות חרדיות מקבלת אותה הטבה, הרי שדבר חורג מתחומו של כותב טור זה ומתחומה של רשימה זאת.
--האמור במאמר לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין הוא אמור לשמש תחליף לייעוץ/טיפול משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת צעדים כאלה או אחרים או להימנעות מהם. כל המסתמך על האמור לעיל, מבלי לקבל חוות דעת משפטית על בסיס כל העובדות הרלבנטיות עושה זאת על אחריותו בלבד.
