'פיטורין' מכולל, שימוע ודיני עבודה

מאת עו"ד משה מובשוביץ

[email protected]

נייד: 052-6071078

--רחוב בית הדפוס, 12, בית השנהב אגף A קומה 3, ירושלים--

לפני מספר ימים (נכון למועד כתיבת שורות אלו) הופיע באתר 'בחדרי חרדים', ידיעה אודות הוצאתו של אברך אשר הינו חבר רשימה מסוימת בבחירות המוניציפאליות מכולל מסוים המזוהה עם רשימה אחרת, מתחרה. אותו אברך טען  באמצעות עורך דינו אשר שלח מכתב להנהלת אותו כולל, בין היתר, כי לא נערך לו 'שימוע' על ידי הנהלת הכולל לפני הוצאתו מהכולל.

מהו אותו 'שימוע' אשר על העדרו הלין אותו אברך ? ובכן, שימוע בדיני עבודה (להבדיל משימוע בתחום המשפט המנהלי או הפלילי אשר הינם מונחים שונים ונפרדים)  הינו הליך בו חייב כל מעביד אשר מבקש לפטר מי מבין עובדיו. כלל זה אינו קבוע בחוק אך הוא עוגן באין ספור פסקי דין של בית הדין לעבודה.

כך, על מעביד החפץ לפטר להודיע לו על הכוונה לפטרו ולזמנו לשימוע.  במהלך השימוע יכול העובד, אם יחפוץ בכך, לנסות ולשכנע את המעביד שלא לפטרו. פיטורין בלא עריכת שימוע יכולים לגרור אחריהם תביעה של העובד המפוטר לבית הדין לעבודה אשר תביא עמה לעיתים פיצויי פיטורין מוגדלים לאותו עובד מפוטר.

אלא מאי ?

ספק רב בעיני אם תלמיד בכולל הינו בגדר עובד של הכולל, ולכן ספק רב אם יש במקרה שכזה תחולה כלשהי לדין המחייב מעביד בפיטורין בעריכת שימוע. אמנם, הדעת נותנת כי אברך הכולל חייב בנוכחות רציפה בכולל דווקא והוא נתון להדרכתם (הרוחנית) של ראש הכולל וחבר הר"מים המלמדים בו, ובד"כ האברך מחויב אף לתוכנית הלימוד הנהוגה באותו כולל.

לעומת זאת, מילגת הקיום הניתנת על ידי הכולל אינה, בד"כ, מגיעה לשכר המינימום. כמו כן, הכולל אינו משלם שעות נוספות, וכך, למיטב ידיעתי, ממלגת הקיום בכולל אין מנכים דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ממלכתי, ואף הכולל אינו משלם את חלקו במס זה. כל זאת בשונה ממשכורת שמשלם מעביד לעובדיו.

(בשולי הדברים, ולמעלה מן צורך, אציין כי לפני כעשור, במשבר הכלכלי של השנים 2002-2003, שקל משרד האוצר להכריז על סטודנטים המקבלים מילגות קיום מכובדות של כ-8,000 ₪ ומעלה כעובדים של המוסד האקדמי ממנו קיבלו אותם סטודנטים את המילגה. זאת בייחוד לאור העובדה שאותם סטודנטים עסקו גם במטלות הוראה שונות. איני יודע מה עלה בגורלה של אותה יוזמה ולמרבה הצער, ספק רב אם ישנם אברכים הזוכים למילגות קיום שכאלו, ואם כן מספרם מועט ביותר]  

לכן, קשה מאוד לדבר על לימוד בכולל כעל יחסי עובד מעביד ביו האברך והנהלת הכולל.

משכך, גם אין לבית הדין לעבודה ו/או להוראותיו שנקבעו בפסקי הדין שיצאו מלפניו לאורך השנים, כל תוקף ביחסים שבין אברך והנהלת הכולל. שכן, העניין אינו בתחום יחסי העבודה ובית הדין אף חסר סמכות עניינית לדון בנושא שכזה, ואם יהין לדון בו יהיה פסק דינו בטל.

יש לציין כי סביר מאד להניח כי מחלוקת בין הנהלת כולל לאברך הלומד בו תידון בדין תורה ולא בבית הדין לעבודה. יחד עם זאת, ייתכן כי במקרה עליו דובר באותה כתבה, הקשור במחלוקת רחבה המשסעת את הציבור החרדי, רמת חוסר האמון בין הצדדים הביאה לכך כי אותו אברך סבר כי 'אין לו סיכוי' אצל בית דין שייקבע על ידי הכולל,  שכן בדין תורה 'תובע הולך אחר הנתבע' (הגהות הרמ"א יו"ד סימן ס"א). ועקב כך קיבל אותו אברך מרבותיו היתר לפנות או למצער לאיים בפנייה, לערכאות.
   

ובכל אופן, נניח שאברך (ולצורך העניין כך הדין גם תלמיד אוניברסיטה הזכאי למילגת קיום) סבור כי הנהלת המוסד גרמה לו עוול ומעוניין, מכל סיבה שלא תהיה, להביא את עניינו בפני בית משפט אזרחי, להיכן יפנה ?

אני סבור כי הכתובת הנכונה היא בית המשפט הרגיל [שלום או מחוזי, בהתאם לסכום התביעה]. במקרה כזה ייבחנו היחסים ביניהם לפי עקרון חובת תום הלב הקבוע בחוק החוזים החל על כל צד להתקשרות חוזית כגון הסכם, בכתב או בע"פ, מלגת קיום. כך, במקרה ונסיבות המקרה יחייבו עריכת מעין 'שימוע' לאותו אברך/סטודנט פני ביטול מילגת הקיום אזי יהיה מקום לטענה מעין זאת גם בבית משפט שאינו בית דין לעבודה. ייתכן שלכך כיוונו עורכי דינו של אותו אברך.   

--האמור במאמר לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין הוא אמור לשמש תחליף לייעוץ/טיפול משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת צעדים כאלה או אחרים או להימנעות מהם. כל המסתמך על האמור לעיל, מבלי לקבל חוות דעת משפטית על בסיס כל העובדות הרלבנטיות עושה זאת על אחריותו בלבד.