בס"ד
השתקפות
* השתקפות- (החזר קרני אור במראה וכדו'.) ביטוי מוחשי של מציאות רחוקה או של רעיון וכדו'.
שיערה השחור כלילה התבדר ברוח הקרירה של שעת לילה מאוחרת זו.
הרוח ליטפה את פניה בזהירות, חוששת שתפריע למחשבותיה הרצות במוחה במהירות. הירח שהיה מלא ועגול היטה את אוזנו כדי לשמוע את הלמות ליבה שפעמו להן בקצב מהיר, מעידות במקצת על הסערה המתחוללת בתוכה.
שירה נשענה על מעקה המרפסת של ביתה, מנסה ניסיון אבוד מראש לסדר את המחשבות הרצות במוחה ושממאנות לעצור ולו לרגע כדי לחשוב בהיגיון. מביטה היא על הנוף המוכר כל כך. הנוף של העיר היפה בעולם- ירושלים. מגיל קטן נהגה היא לבוא למרפסת כדי לחשוב.
לכל גיל היו המחשבות והבעיות שלו... וככל שגדלה גדלו איתה בעיותיה.
המתבונן מהצד לא היה יכול לשער בדעתו שמאחורי פנים עדינות ושלוות אלו מסתתרים להם לב שבור ונפש מיוסרת. וכי כיצד יוכלו לדעת זאת כשהיא מעמידה פנים שהכל בסדר? לא רצתה שאיש ידע, אסור שאף חברה תדע שלה קשה. לדבר עם הוריה- כבר זמן רב יודעת שאין זה אפשרי...אביה היה אטום ואילו אמה במקום לעמוד לצידה נגררת אחרי דעותיו של אביה.
עוד דבר קטן שאתם צריכים לדעת על שירה.... היא ביתו של הרב הלפרין מירושלים...אה, ויש עוד דבר קטנטן... היא גם נמצאת בגיל שידוכים. ומשום מה הצירוף של שני הדברים הללו גורם לה לצרות רבות.
שירה היא הבת הרביעית מתוך שנים עשר הילדים במשפחתה, שלוש אחיותיה הגדולות כולן מצאו להן שידוך מבית טוב- ולפי הגדרתו של אביה הוי אומר: בחור מבית בעל ייחוס מכובד... ולא יכול להיות אחרת. ומשום מה אצלה הנוסחה הזו לא פועלת.
כמובן שאין לה התנגדות לכך שתתחתן עם בן ממשפחה מכובדת, אבל בניגוד לאביה אין היא חושבת שיש בעיה אם היא תיפגש גם עם בחורים טובים אחרים. כמה ניסתה היא לשכנעו בכך...אך מעולם לא הצליחה לומר יותר משני משפטים בנושא משום שמיד אביה היה סוגר את הדיון בנחרצות שבעתיד היא עוד תודה לו...
אך בינתיים אין לה על מה להודות, היא נשארת בודדה בעוד חברותיה משתדכות. והיא- משתתפת בחתונות, רוקדת מכל הלב, אך בתוך תוכה ליבה מאיים להתפרץ, היא כבר בת 22 וגם היא כמו חברותיה רוצה להקים בית נאמן בישראל...רוצה היא בעל ולהחזיק בידה תינוק, או תינוקת...ושיהיו שלה...
בימים האחרונים הייתה עסוקה בלימודיה ובעבודה הסמינריונית שלה כך שלא יצא לה לחשוב על כך, אבל היום הנושא הועלה... שוב השדכנית המסורה התקשרה ולפי דבריה מדובר ב "תוכשיט" (תכשיט) של ממש! אבל כיצד אפשר להאמין לה לאחר ששמעה הבטחה זו פעמים כה רבות? וכל פעם ציפתה שהנה הרגע עוד מעט בא...והוא לא בא. כגודל הציפיות כך גודל האכזבות.
זוכרת היא בחיוך חמוץ את הפגישה הראשונה שלה באותה מסעדה מפוארת, כיצד התכוננה ימים ולילות, קנתה בגד חדש, החליטה כיצד עליה לסדר את שערה, אילו נעליים "תשדך" לחצאית וכדו'. הייתה בטוחה שישר על ההתחלה יעופו ניצוצות... אבל לאחר הפגישה הדבר היחיד שרצתה להעיף היו הצלחות.
בפגישות הבאות היא כבר לא קנתה בגדים חדשים אבל בהחלט התרגשה והתכוננה אך אחרי כל פגישה גם ההתרגשות וההכנות פחתו. זוכרת היא את הפגישה האחרונה שלה בליווי כמה דמעות. היא הייתה בטוחה שהנה זה קורה. העתיד היה ורוד מאי פעם לאחר הפגישה השלישית עם מוטי ( שיא חדש בשבילה...פגישה שלישית!) אבל שוב הבחור סירב והתחמק מלענות כשנשאל מדוע??...
אבל מאז עברו כבר כמה חודשים והצעה חדשה עומדת בפתח, והיא כבר נמאס לה לקוות, עיניה הירוקות כבר זמן רב כבויות, וממזמן תפקידן היחיד הוא להזיל דמעות.
וכעת היא במרפסת יחד עם מחשבותיה, הרהוריה ודמעותיה. האם היא תנחל עוד אכזבה? או שמא מחר הכל יהיה אחרת? מביטה היא כעת בירח, כמה הוא עגול ומושלם למראה, תמיד אהבה להביט בו, עוד משהייתה קטנה, תמיד הוא היה שם בשבילה, לא משנה כמה הצרות היו גדולות הירח תמיד היה קיים, משמש כבסיס, משהו להישען עליו, הוכחה שלא משנה כמה כואב ועצוב, העולם ממשיך להתקיים.
כעת מביטה היא לירח ותפילה חרישית בליבה, לאותו אחד שמפעיל את אותו ירח שימלא את משאלת ליבה...
נכנסה היא לחדרה ונשכבה במיטתה, כשתקווה קטנטנה הופיעה בליבה, שניה לפני שנרדמה...
* * *
עיניו התכולות הביטו בשמים זרועי הכוכבים ובירח הגדול שהיה מלא הלילה. הרוח נשבה בעוז מסביבו, משקפת ולו במעט את המתחולל בנפשו. משב הרוח הקר גרם לו להצטנף בתוך חליפתו שהגנה עליו מהרוח הקרירה, אך לא מצרותיו.
דודי ישב על הדשא שבחצר ישיבתו והרהר בחייו שמידי יום רק נעשו קשים יותר. הוא כבר בן 25 "לא ילד" כמו שאומרים, ועדין לא מצא "את שאהבה נפשו", כולם העידו עליו שהוא בחור טוב, כליל המעלות ובאמת הוא יצא לפגישות רבות עד שלא ידע את מספרן. רוב הפגישות התחילו ברגל ימין ונקבע כבר המועד לפגישה השניה ואז כשהן היו מגלות שאימו התגרשה בעבר והתחתנה שוב ושבעצם אין הוא חרדי מילדות, הפגישות היו מתקצרות והבחורה דחתה את קיום הפגישה השלישית לעיתים ללא הסבר ולעיתים בתוספת הסבר לא מספק וחמקני משהו.
לו רק הייתה ניתנת לו ההזדמנות לצאת נגד אותו חוק לא כתוב ולבטלו. לתת לכל אדם את האפשרות להינשא לבחירת ליבו בגלל עצמו ולא בגלל סביבתו, משפחתו או במילים אחרות בגלל ה" הייחוס" שלו..
כבר נמאס לו ממציאות זו, נמאס לו מהפגישות, מהבחורות שדוחות אותו ומעוד כ"כ הרבה דברים שמעייף רק לחשוב עליהם.
"עוד ישמע בהרי יהודה"...- צלצל הפלאפון הוא הביט במכשיר וראה את המילה אמא מופיעה על הצג,
-כן אמא?
-מה שלומך דודי?
-בסדר ב"ה ואת?
-ברוך ה' הכל בסדר. תקשיב...יש לי משהו להגיד לך אבל אל תענה לי עד שאני מסיימת טוב?
-בסדר...הוא אמר בהיסוס ומחשבות מתחילות לעבור בראשו במהירות...לא שוב...
-השדכנית התקשרה היום ויש לה הצעה ממש טו-
-אמא! לא! אין לי כוח לזה...
-אמרתי לך לא לענות עד שאני אסיים לדבר...
-סליחה.... אבל אמא תביני אותי אין לי כוח יותר לכל זה...נמאס לי להתאכזב מחדש...האם אני אשם שלא נולדתי דתי? אני אשם שאבא לא רצה להמשיך בדרך שבחרנו אני ואת ולכן היית צריכה לעזוב אותו?
- אני יודעת שאתה לא אשם בזה אבל אין מה לעשות ככה זה הולך פה...ואתה רוצה הרי להקים משפחה לא?
- כן, אבל...
- שום אבל תצטרך לחפש ולחפש עד שתבוא אותה אחת שמתאימה לך... טוב אז ככה קבעתי את מקום הפגישה למסעדה שקרובה לבית שלה, הכתובת היא רח' בן יהודה 43, תסתדר?
- כן, אני מכיר את המקום, לאיזה שעה קבעת?
- לשעה שמונה וחצי. טוב דודי הבטריה שלי נגמרת, תספר לי מחר איך היה, אני מחכה לתשובה ממך, שיהיה בהצלחה! אני אוהבת אותך...ביי.
-גם אני אוהב אותך ביי
אבל רגע...אני לא יודע מה השם של הבחורה שאני הולך להיפגש איתה! הוא חייג את המס' אבל המענה קולי ענה לו...טוב גם זו לטובה...נסתדר איכשהו....
עוד פגישה... הוא חשב לעצמו, ופרפרים קטנטנים ריחפו להם אי שם במעמקי בטנו...
הרבה זמן שלא התרגשתי כך לפני פגישה... מה שונה עכשיו?
הוא נזכר בפגישה הראשונה שלו כשחיוך ציני מופיע על פניו... כמה תקוות, כמה רגשות....והכל היה לשווא.
הוא זכר הכל עד לפרט הכי קטן. הוא זוכר איך הוא התארגן ומרוב בלבול הוא כפר את הכפתורים בחורים הלא נכונים שוב ושוב עד שלבסוף נשם נשימה עמוקה והצליח לכפתר אותם בעצמו. הוא זוכר איך הוא איחר בכמה דק' והיה בטח שבגלל זה הבחורה לא תסכים לפגוש אותו או שהיא תעשה כזאת סצנה שכל המסעדה תהיה עדה לה... שהרי הוא לא ידע איך מגיבות הבחורות החרדיות בפגישות...הדבר היחידי שהוא הורגל אליו היה נק' המבט החילונית אבל לאט לאט הוא השתלב בזרם הזה עד שלא היה אפשר להבחין בכך שהוא בעצם הגיע ממקום אחר. ולבסוף כשהגיע למסעדה התברר שהבחורה היא זאת שמאחרת ולא הוא...כמה אירוני, הרי מה הוא חשב לעצמו שלעשות פן לוקח להן 5 דק'?
מאז הוא ידע לפגישה מגיעים באיחור מהשעה הקבועה, משום מה בציבור בחרדי היו חוקים שאולי לא נאמרו אבל בהחלט הם היו שם. למשל עניין הזמן, אם הפגישה נקבעה לשעה שמונה וחצי הכוונה היא לרבע לתשע ולזה לא הייתה לו בעיה להתרגל...הבעיה הייתה להתרגל לדברים אחרים אבל ב"ה הוא הצליח בכך.
הוא הביט מסביבו מתמכר לשעות האלו של הלילה. הוא אוהב את השעות הללו, להאזין לצרצרים, להסתכל בשמים זרועי הכוכבים בירח הגדול שמאיר, במיוחד הוא אהב לשבת על גבעה זו ממנה יכול היה לראות את העיר שכ"כ אהב עוד מילדות כשלא היה קרוב לתורה ומצוות - ירושלים. תמיד ידע שהוא יגור בה בסופו של דבר, ממבט ראשון הוא התאהב בעיר הזאת, באוויר הצלול שבה, במגוון האנשים שגרים בה ובקדושה שאפפה אותה מכל עבריה.
ועכשיו, הוא מביט בה בירושלים, באורות הזוהרים בה למרחוק, באורות הבתים העתיקים והחדשים יחד, האם אחד האורות שעכשיו הוא צופה בהם שייכים לה, לאותה אחת שהוא הולך לפגוש מחר? האם זאת האחת שלו?
הוא קם ממקומו מנער את העלים שדבקו לבגדיו, והתחיל לצעוד לכיוון הישיבה בה למד.הוא נכנס לבניין וישר ראה את החברותא שלו וחברו הטוב שלומי שהתקרב אליו בצעדים מהירים.
- תגיד לי איפה היית? שאל
- סתם...יצאתי החוצה לשאוף מעט אויר.
- אה.... קרה משהו?
- נו העסק הרגיל....
- עוד "שידעך" אה? נו הגיע הזמן שתתחתן, יאללה שיהיה בהצלחה!
- תודה. אבל אתה יודע שזה ישאר בינינו...
- אתה עדיין לא מכיר אותי? 5 שנים שאתה החברותא שלי והחבר הכי טוב שלי ואתה עדיין חושב שאני אלך לספר את הסודות שלך לאחרים מאחורי גבך?
- טוב, אתה צודק אני לא יודע מה קרה לי... כבר אין לי כוח יותר...
- מחול לך! מחול לך! מחול לך!
-חחחחחחח, טוב אני זז לחדר אני סחוט מעייפות...
- כן...וגם אתה רוצה לישון הרבה את שנת היופי שלך כדי שתראה טוב מחר לא?
- שלומי תיזהר...
- כן כן, שמענו אותך...לך לישון!
- ביי ליל"ט.
הוא עלה לחדרו והחליף את בגדיו ומיד לאחר שסידר אותם, (או יותר נכון זרק אותם לתוך הארון) הוא נשכב במיטה אמר שמע ישראל וכעבור פחות מדקה נרדם... ונכנס רישמית לעולם החלומות...
תוקן על ידי באה_מעפר ב- 04/04/2007 10:59:25
