בס"ד
השתקפות פרק מס' 14
" אמא אין על מה לדבר! בשום פנים ואופן! אני לא מוכנה לשמוע אפילו על אפשרות כזו!"
" חנה, תחשבי על זה! למה לא? בגלל שהוא חוזר בתשובה? אני לא מוכנה שהנכדה שלי תפסיד משהו בחיים שלה בגלל הגחמות של ההורים שלה!"
" אמא זאת הילדה שלי!"
"וזאת גם הנכדה שלי!"
חנה הלפרין נאנחה, מאז ומתמיד היה לה קשה לריב עם אמה. היא הניחה שזה נבע מהשוני הגדול שהיה ביניהן. היא הייתה השקולה, המיושבת. ואילו אמה הייתה הספונטאנית, ההרפתקנית.
ילדיה ברובם ירשו ממנה את אופיים, למעט אחת, שירה. כבר מגיל צעיר, התגלו בה סימני העקשנות והספונטאניות של סבתה. ואולי דווקא בגלל שירשה תכונות אלו ממנה, חנה הייתה מתווכחת איתה לעיתים תכופות יותר מאשר עם שאר ילדיה, כמו שהייתה מתווכחת עם אמא שלה.
היא הייתה בבית אמה כעת, כמו בכל שבוע, בזמן ביקורה השבועי. הכל התנהל על הצד הטוב ביותר עד שאמה הציעה משהו שאליו היא לא הייתה מוכנה. היא הציעה לבת שלה, לשירה שלה, שידוך, חוזר בתשובה! ולא סתם חוזר בתשובה אלא אחד כזה שהוריו גרושים! לזה היא לא הייתה מוכנה. אמה ניסתה לשכנע אותה, שהוא בחור מושלם בשביל שירה, שאין זה משנה מה הוא היה בעבר, ההווה זה מה שחשוב. ובנוגע למצב המשפחתי שלו, היא הפטירה שאין זה אומר דבר על מצבו, שזה דבר שקשור להוריו.
" אמא, למה את לא יכולה להציע שידוך יותר...יותר..."
"יותר מה? אני לא מבינה, מאיפה קיבלת את הערכים האלו? את האפליות האלו? מי השריש אותן אצלך? אצלי בבית לא חינכתי לכזו התנהגות..."
חנה שתקה, משהו בדבריה של אמה חדר לתוכה. היא באמת לא הבינה מדוע היא מתעקשת על כך שהבחור לא יהיה חוזר בתשובה. יש לה כמה חברות שנשואות באושר עם בעלים חוזרים בתשובה, וכולן הקימו בית יהודי כשר.
היא שמה לב שדעתה מתחילה להשתנות, והיא לא הייתה מוכנה לתת לקול ההיגיון שבה לגבור עליה, היא ניסתה להביא טענות שונות, ביניהן הטענה שהוריו גרושים. אבל שוב קול קטן בתוכה אמר לה שזה מעיד על בעיה של הסתדרות בין ההורים ולא אצל הבחור.
היא נאנחה אנחה קטנה, לא היו בה עוד טענות. בקול נכנע היא אמרה לאמה:
" אני אדבר על זה עם שמואל והוא יקבע".
" את מבטיחה לי שתנסי לשכנע אותו לתת לשידוך הזה אישור? אני מרגישה שהם מתאימים".
" אני מבטיחה לנסות... אני פשוט לא מאמינה איך הצלחת לשכנע אותי במשך זמן כה קצר..."
" גם אני לא מבינה איך הצלחתי... " אמרה וחייכה.
" אמא אולי תוכלי לדבר עם שירה? בזמן האחרון אני מרגישה שיש משהו שמעיק עליה. ואני לא יודעת מה..."
" ניסית לדבר איתה על זה?"
" כן, בוודאי. אמרתי לה לפני כמה ימים אם קרה לה משהו, זה היה בארוחת הערב אם אני לא טועה..."
" בארוחת הערב? לפני כולם?! לא פלא שאין ביניכן קשר טוב..."
" למה את מתכוונת?"
'איך להגיד לה את זה בלי לפגוע בה?'.... היא חשבה לעצמה, ואז היא החליטה שהיא חייבת לומר לה את זה, לטובתה, לפני שהיא תאבד את שירה. היא התיישבה ליד ביתה בחשש מסוים, לא יודעת כיצד תקבל בתה את דבריה.
" חנה, אני יודעת שאת רוצה את הטוב ביותר בשביל ילדייך, אבל לפעמים יש בך את הרצון שכולם יהיו דומים לך, וימלאו את הרצונות שלך,במילים אחרות את מנסה לחיות דרך הילדים שלך. עם כולם לא הייתה לך בעיה שכן לא קשה לראות שילדייך דומים לך כמו שתי טיפות מים, אבל עם שירה זה לא כך.
מהרגע שהיא נולדה, את הרגשת שהיא לא כמו כולם. שהיא שונה ממך, ובמקום לעודד בה את התכונות איתן היא נולדה, את מנסה לדכא אותן, מנסה לגרום לה להיות כמו שאר ילדייך, להיות כמוך. אבל היא לא נתנה לך, היא פרחה והגשימה את שאיפותיה, ואת בלי להבחין נשארת ממורמרת, מלאת טינה כלפיה, ואת מנסה להראות לה את זה כמעט בכל דבר שהיא עושה. ובשנים האחרונות, בתקופת השידוכים, בזמן שהיא צריכה אותך יותר מכל, את לא שם בשבילה. ולא משנה כמה היא התאמצה את עדין לא מוכנה להקשיב לה באמת. מתי ישבת איתה בזמן האחרון ודיברת איתה על מה שהיא רוצה? האם שאלת אותה איזה סוג של בחור היא רוצה? חיבקת אותה כשהיא חזרה מפגישה לא מוצלחת?
חנה לא הייתה יכולה לשאת יותר את דבריה של אמה, דמעות החלו לנשור מעיניה, תדמית האמא המושלמת שהיא בנתה הלכה והתפוררה למול עיניה, וזה כאב לה.
" אמא, תפסיקי!"
"חנה, אני לא רוצה לפגוע בך, תאמיני לי שלא, אבל הגיע הזמן שמישהו יגיד לך את זה, לפני שאת מאבדת את שירה!"
היא הביטה בה בעיניים פעורות, לא מעכלת את הדברים. האם עד כדי כך המצב גרוע? פרץ חדש של דמעות הציף את עיניה, היא לא זכרה את הפעם האחרונה בה היא בכתה. היא הרגישה כמו ילדה קטנה שהוכיחו אותה על משהו רע שהיא עשתה. וכמו ילדה היא נשענה על אמא, נותנת לה לעטוף אותה בשתי ידיה, לחבק אותה, כמו לפני שנים רבות.
כמה דקות חלפו עד שהיא נרגעה. היא התאוששה במהירות, מנגבת את הדמעות, ואת האיפור שנמרח מתחת לעיניה.
"אמא, מאיפה את יודעת את כל הדברים האלו?"
" יש לי עיניים ברוך השם, וחוץ מזה לי ולשירה היו כמה וכמה שיחות בפעם האחרונה שהיא הייתה כאן, היא מתוסכלת חנה, היא רוצה להרגיש שאמא שלה איתה, להרגיש שאת רוצה בטובתה, ולא שאיכפת לך ממה ששאר האנשים חושבים".
היא הודתה במהירות לאמה ומיהרה לביתה, חושבת אך ורק על בתה, רוצה לראות אותה, להגיד לה שהיא שם בשבילה. היא חישבה במהירות את הזמן, מתכננת מתי היא תגיע לביתה, בדיוק כשבעלה יהיה בהפסקה מהישיבה, זה הזמן המתאים לדבר איתו על השידוך. ובנוסף יהיה לה גם זמן לקבל את שירה מהעבודה בחיוך ובארוחה חמה, לדבר איתה, לתוך הלילה. כמו פעם.
היא נכנסה לאוטובוס, מתפללת בליבה שהיא תצליח, שזה לא מאוחר מידי, לא בשבילה ולא בשביל שירה.
היא הגיעה לביתה ומצאה שם את בעלה יושב בסלון ולומד מאיזשהו ספר כהרגלו.
" שמואל, אני צריכה לדבר איתך על משהו". היא אמרה לו.
הוא הרים את עיניו מהספר, לא רגיל לכך שהיא מסיחה את דעתו מלימודו, סקרן לגלות מה הדבר.
" במה העניין?"
היא התיישבה על כיסא לידו, לא יודעת איך להתחיל, כעת היא מבינה את הרגשתה של אמה כאשר היא רצתה להציע לה את השידוך בשביל שירה. ועכשיו היא נמצאת במצבה, מתפללת שהוא יסכים לכך, אולי אמה צודקת וזה השידוך בשביל בתה.
" אמא שלי הציעה לי שידוך בשביל שירה... ו... רציתי את האישור שלך".
" זה העניין? כבר חשבתי משהו יותר גרוע...." הוא נאנח אנחת רווחה.
" ו...? מה אתה אומר?"
" אם הבחור הוא בחור למדן, בעל מידות ומבית טוב אז אין לי שום התנגדות...את אחראית על נושא השידוכים מה קרה הפעם?"
" הבחור הוא בחור טוב, ובעל מידות, אבל יש בעיה קטנה..."
" ומהי?" הוא שאל תוך כדי שמבטו חזר לתוך הספר בו הוא למד עד עכשיו.
" אז ככה, הוא חוזר בתשובה..."
"מה?... הוא הרים את מבטו בחדות מהספר, לא מאמין למשמע אוזניו.
"כן, חוזר בתשובה, ולא רק זה, הוריו גרושים, ולפי מה שהבנתי הם התגרשו בגלל שהאם חזרה בתשו-"
" אני לא יודע מה לומר... שירה, עם...עם... חוזר בתשובה, ועוד הוריו גרושים?..."
" לפני שתשלול אותו, תשמע מהי דעתי, גם לי היה קשה לקבל את זה, אבל אמא שלי הציעה אותו, והיא מכירה אותו היכרות אישית, הוא שכן שלה, והיא באמת חושבת שהוא מתאים לשירה..." היא אמרה בחשש כלשהו.
שמואל נותר המום, לא ידע כיצד עליו להתייחס לאינפורמציה שקיבל זה עתה. הוא הרי עבד בעברו בישיבה לחוזרים בתשובה, והיו שם אנשים יותר מוצלחים מאשר אלו שנולדו לחיי תורה ומצוות. אבל אחד כזה בשביל שידוך לביתו? האם הוא מוכן לזה? בעצם... למה לא?
" אני לא מבין מה הבעיה..." הוא אמר אחרי כמה דקות של שקט בהן היה מכונס בתוך מחשבותיו.
" אני לא זה שצריך להחליט, שירה היא זו שצריכה להתחתן, לא אני... את צריכה לשאול אותה אם היא מסכימה... אני בעצמי רציתי להציע לה כמה בחורים חוזרים בתשובה, אבל היות וידעתי את דעתך בעניין, לא הראיתי כלפיי חוץ שלי אין בעיה עם כאלו בחורים... ההפך הוא הנכון, אני אפילו בעד חוזרים בתשובה מסוימים.
חנה הביטה בו באושר, במשך כל השנים האחרונות הוא הביע את דעותיו בצורה שתהיה דומה לדעותיה כדי לא לגרום למריבות ביניהם, והיא העריכה אותו על כך, אבל הגיע הזמן לשים את הדעות הקדומות בצד ולהעמיד את טובתה של שירה למול עיניה. היא התקשרה לאמה ואמרה לה שמצידם אין התנגדות, ושעליה לדבר עם שירה בעניין. ואם גם היא תביע נכונות להיפגש איתו אז אפשר להתחיל להיפגש.
*
מאז ששירה דיברה עם רותי, הן הפכו לחברות טובות. היות וסודה היה גלוי וידוע לרותי שירה הרגישה שהיא יכולה לשוחח עימה בחופשיות, לפרוק את אשר על ליבה. וגם רותי הרגישה כך, היא שיתפה את שירה בבעיותיה, שהיו אמנם קטנות לעומת בעיותיה של שירה אבל עדין היוו כבעיות לרותי.
כעת היא עלתה במדרגות המובילות לביתה, מעודדת במעט, החיים מתחילים לחזור לסדרם. היא חשבה שהיא תבוא לבית מבולגן, שכל אחיה יהיו ערים וירעישו, אבל במקום היא נכנסה לבית מסודר ומצוחצח, כל אחיה היו כנראה בחדריהם,שקטים מהרגיל.
" שירה?" היא שמעה את אמה קוראת לה מהמטבח.
" כן אמא, זאת אני". היא הניחה את תיקה בחדרה, וניגשה למטבח. שם היא ראתה אותה קוראת בעיתון היומי. מיד כשהיא נכנסה, אמה הניחה את העיתון בצד ושאלה אותה איך היה יום בעבודה, ואם יש משהו חדש. שירה הייתה די מופתעת, היא רגילה לכך שאמא שלה ממשיכה לקרוא בעיתון כשהיא נכנסת לבית, ולא תמיד היא שואלת אותה איך היה לה בעבודה.
היא ענתה לה בקצרה כרגיל והתיישבה על אחד הכיסאות, לאחר שמזגה לה את המרק שהיה מוכן לתוך צלחת. היא לגמה ממנו במהירות, וכבר התכוננה לקום ולגשת לעיסוקיה. אך אמה עצרה בעדה.
"שירה אני רוצה שנדבר".
"נדבר על מה?" היא שאלה.
" יש כמה דברים שהייתי רוצה שנדבר עליהם, את פנויה היום בערב?"
היא הופתעה מהנימה בה אמה אמרה את הדברים, מהשאלה האם היא פנויה, ממתי אמא שלה מדברת אליה כך?
"יש משהו שאני צריכה לעשות במחשב, אבל עוד שעה בערך אני יוכל, זה משהו די דחוף. זה בסדר?"
" זה בסדר גמור". היא אמרה לביתה וחייכה אליה.
שירה הלכה לחדרה, חושבת על השינוי שחל באמה.
***
חבר'ה, מקווה שתאהבו, וגם תגיבו. תודה על העידוד והתמיכה!
_________________
"מעפר באנו ואל עפר נשוב"
"
