הפולמוס סביב מהימנותו של 'שבחי הבעש"ט'

ישנן גירסאות, שמקורן אצל חסידים דווקא, הטוענות שבעלי דפוס האלמנה והאחים ראם, ביקשו להתלוצץ על חשבונם של החסידים. בשל כך פירסמו את 'שבחי הבעש"ט' וכללו בו סיפורים היכולים להתפרש כתלושים מקרקע המציאות.

לעומתם, קיימות גירסאות המצדדות בכל פה במהימנותו הדייקנית של הספר ומתעקשות על כך שהחומרים המתועדים בו, נשענים, אחד לאחד, על מקורות מוסמכים.

מה ידוע לחכמי הפורום, סופריו וסייפיו, אודות הספר שעמד שנים בעין הפולמוס? מקורות, בבקשה.

מוזר, נראה שהשואל מעולם לא פתח את ספר שבחי הבעש"ט שנהפך אצל מתנגדי החסידות למשל ולשנינה כסוג של ספרות בדיונית שהומצאה במוחם ההזוי והמפליג בדמיון של חסידים תלושים מקרקע של מציאות.

מכל הספרות הסיפורית על הבעש"ט הרי מדובר בסיפורים לא פנטסטייפ בעליל, מעטים שם סיפורי מופת מפליאים, כמדומני שהסיפור המאפיין ביותר את הבעש"ט העיני ההמון, כמי שדרכו הי' לנסוע כל מוצאי שבת בקפיצת הדרך עם אלקסיי (איני מדבר כבר על טענת דדוד אסף, שאלקסיי חדר אל הסיפורת החסידים מן לעגי המשכילים) , נעדר שם. הסיפורים שם דוקא הם סולידים מאד, והם מפתיעים דוקא בעובדה שהם כולם קשורים יותר בעבודתו לקונו מאשר כאיש עושה פלא פנטסטי. בודאי יש שם על רוח הקודש, על ברכות לחולים, אבל כמותו שמענו אצל אחרים, והקדמה לספרא דצניעותא על הגר"א כמעט משתווה לכך.

אין בא לדון אם זה אמת או לו,  אך על התייחסות של כמה לספר כאסטיפוס לספר בלתי יאומן רב עלילות ורבת הפנטזיה.

לאחרונה אני שם לב יותר ויותר, על הרבה "סקפטיים" על סיפורי חסידים, שהתיאוריות שלהם על סיפורים יותר מפונטזים והזויים מאשר כל סיפור מופת הזוי. כגון מה שנכתב באשכולינו שהספר שבחי הבעש"ט נדפס בידי אלמנת ראם..... או כפי שכתב מאן דהו במכתבל בטאן  'היכל הבעש"ט' שלדעתו כל הסיפורים החסידיים שיש בהם סטיה מן ההלכה, הם מעשה 'מקיצי נרדמים' שבאירופה הקימו מכון סודי להדפיס סיפורי חסידות מזוייפים להטעות את ההמון... וכיוצא בהם.

על בירור יפה ויסודי על סיפור בשבחי הבעש"ט על רקע הריאליה, ראה מאמרו המצויין של אדם טלר מסורץ סלוצק על ראשית דרכו של הבעש"ט בתוך מחקרי חסידות ירושלים תשנ"ט.