ר' יהודה יודל רוזנברג

העתקת דברי משרשור אחר כאן:

אכן תמוהים טיבו ומעשיו - באירופה; הרי בסוף ימיו, בקנדה, היה רב חשוב ומכובד - יותר מכל שאר הזייפנים שהוזכרו כאן, וגם יותר מבעל ה'בשמים ראש', ובוודאי יותר מפליאגטורים נוסח חיים בלוך (שאגב בעצמו עשה פלגיאט ליצירה המפורסמת של ר' יודל). האם מבחינה זו ניתן לומר על ר' יודל ששב ממעשיו הראשונים?


_____


לגבי מה שאתה אומר, עמק_רפאים - ובכן, המצב היה אחר לגמרי אם הוא רק היה טורח להודיע לקוראיו שמדובר בספרות מוסר דידקטית בלבד, שאין לה ולהיסטוריה הרבה מן המשותף. מכיוון שלא עשה זאת, ואדרבא, אף התאמץ לשוות נופך מהימן, ועובדה היא שרבים מן הקוראים מאמינים לסיפוריו עד היום הזה. ותשאל, הרי יש שמאמינים שהסיפור בהקדמת הכוזרי הוא אמת היסטורית ולא מתודה ספרותית, האם זה הופך את ריה"ל לזייפן ח"ו? אבל ההבדל הגדול והתהומי הוא שלא ברור מה ערך 'נפלאות המהר"ל' וכמה באמת היו הקוראים מתעניינים בו, אם היה מוצהר בפתחו שהפרטים בו, רובם ככולם, בדויים. לאור כל זאת, קשה שלא לראות ב'נפלאות המהר"ל' יצירת זיוף.

כנראה אני חייב ליהודי זה רבות.
ספר הקודש הראשון שקראתי בחיי וקירב אותי ליהדות הוא תרגומו "זוהר בלשון הקודש".
ולא הייתי היחיד בזה באותה תקופה (סוף שנות השבעים).

עם זאת, תעלומת ההמצאות על המהר"ל והסבא משפולא כנראה לא תיפתר לעולם.
דומני שבספרו של ר' יצחק גרשטנקורן יש תיאור מלבב על דמותו כאשר פגש בו בקנדה.אשמח לקרוא עליו כאן.

באופן ראשוני אני מסכים עם טענות "הזיוף"

אך אולי יש לראות את הדברים באופן מורכב יותר
ולקחת בחשבון את תודעתו העצמית

ניכר שאימץ סגנון ספרותי ידוע ומוכר
וכל ענין המסכת "ההיסטורית"
הייתה בעיני כמסווה ספרותי ולא יותר
[כדיוע גם בענין זה ליקט מעשיות מוכרת והוא בעיק רעיבד אותן למסכת חדשה]

וודאי שלא ראה ערך בהיסטוריה כפי שאנו תופסים אותה

על כל פנים כדאי לדון בדבר מחדש

אגב, גם על הזוהר שהדפיס קמו מלעיזים
בטענה כי השמיט וכנראה אף שיכתב וכתב חלקים שאינם במקור.

ודווקא כאן לא היו רבים שקראו את ההקדמות שכתב לכרכי הזוהר
ובהן הסברים על דרכי העריכה והתרגום

פלא שהספר עדיין נדפס בימינו
וזוכה עדיין לתהודה

ולבסוף אציין עוד שדמותה זכתה לתיאור מסויים גם על ידי עלי יסיף בלקט מכתבי רוזנברג שהדפיס
ובראשם סיפור הגולם

וכי מתרקם ספר אנגלי שלם עליו בידי אירה רובינזון

שמעתי ששלח את הזוהר המתורגם לאדמו"ר מראדזין ובקש הסכמה, והלה שלח לו 'הסכמה' כתובה בפולנית.

ממאמרו המעניין של ד"ר בר אילן ניכר שגם הוא וגם החוקרים שהוא מצטט עדיין מתחבטים במניעים של הרב רוזנברג. מילה אחת לא קראתי שם, והיא: פרנסה.

עשרות ספרים וקונטרסים עממיים שיש בהם הכל: מיסטיקה, קבלה עממית, סיפורי חסידים, שעשועי תורה לשבת למתנגדים, ספורי מתח, פלפולים לצורבים, מה לא.

קשת מוצרים רבגונית ורב תחומית שמילאה את מקום ספרי הכריכה הרכה והעיתונות של היום, ובודאי העשירה את מחברה, לפחות כדי חתונת ילדיו בכבוד.

השנים בפולין היו קשות, וענף הספרות העממית פרח. כידוע מספרי וואלדען, יועץ קים קדיש ועוד ועוד.
ספרי סיפורי החסידים יצרו ז'אנר חדש בתרבות העממית היהודית.
גם בקנדה לא היתה לו כל סיבה להמשיך בזה, מה עוד שע"י הספרות העממית שחיבר והדפיס, יכל להדפיס קונטרסים רבים באידישקייט והלכה לעם, כפי שמפרט בר אילן ברשימתו הביבליוגרפית שם.

[אלמנט משעשע הוא הערתו העוקצנית של ד"ר בר אילן על ג' שלום שגנב את גילויי מחקרו מאיזה קונטרס אלמוני ממרמרוש סיגעט שהיה ברשותו (והיום כשהאוסף בבית הספרים אנחנו יודעים זאת).
"הרי לא נחשוד בג' שלום שגנב ממישהו אחר, לכן נניח ששר של שכחה גבר על שר של ביבליוגרפיה".
היום החבר'ה אומרים משפט כזה בהרחבת תחתית עין ימין ע"י האצבע, ובהרכנת ראש, והמשכיל יבין...
גם דוקטורים בתחילת המאה העשרים בירושלים היו צריכים פרנסה, וקצת כבוד...]

עין הקורא

האם תוכל לפרט יותר על הגניבה של גרשם שלום. אלו תוצאות גנב, וממי הוא גנב, ומי הוא בעל הקונטרס?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו