חוסר ידע של חוקרים מפורסמים בדברי חז"ל

שופט בית המשפט העליון פרופ' חיים כהן, ששנה מעט במרכז הרב, ופירש,
כתב את הספר "המשפט", הוצאת מוסד ביאליק, 1991
בו הוא מציג כל עיקרון משפטי מן התנ"ך וחז"ל.
בעמ' ~ 425,
כתב שהשיוויון בערכאה השיפוטית בין אזרח לגר מופיע כבר בחז"ל,
"חוקה אחת יהיה לכם ולגר הגר" - מה אתם בי"ד, אף הגר בי"ד.
וטעה שפתיחת ראשי התיבות היא בי"ד ניסן, ולא בית דין.
כלומר גר לא עושה פסח מיד עם גיורו, אלא בי"ד ניסן.

 עכ"ל.

 ואני הק' שחשדן אני בעוה"ר, הגבתי מיד בזה"ל:

מן הנמנע לקבוע דעה בענין זה ללא סריקת העמוד המקורי, או העתקת הקטע כולו.

 עכ"ל.

 להלן נסב הדיון על אישיותו של חיים כהן, ועדיין לא הביאו את הציטוט מהספר הנ"ל.

כהיום הזה טרחתי ובדקתי בשתי מהדורותיו של הספר, בעמ' 425, ולא מצאתי דבר וחצי דבר!

תוקן על ידי י_לבנוני ב- 03/07/2008 21:33:26

·         השופט חיים כהן, שבודאי אמור לדעת פרק במשפט עברי, מגלה את בורותו לעין כל, בכתבו: "גם עובדי אלילים ממש, נהנו, עוד בתקופת התלמוד, ממקצת זכויות האדם.. בשאלה האם יש להציל גם עובד כוכבים מפני רודפו נחלקו הדעות: המשנה גורסת כי הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת והעובד כוכבים אין מצילין אותן בנפשן, ואילו מפי רבי אלעזר בן צדוק נמסר, כי גם העובד עבודה זרה מצילין אותו בנפשו", (זכויות אדם במקרא ובתלמוד, בהוצ' אוניב' משודרת עמ' 34). וכך, טועה השופט הנכבד בדבר משנה, בעוד כוונת המשנה (סנהדרין עג:) היא שהעובד עבודה זרה (הכוונה ליהודי שושה פעולת ע"ז) אין מצילין אותו (מן החטא) על ידי הריגתו, ולפי ראב"י יש להרוג אותו בכדי שלא יעבוד עבודה זרה. חשב כהן לתומו כי המדובר בזכויות אדם של נכרים. והפך את ראב"י המחמיר כאן, למיקל.

ולזיכוי הרבים אעתיק עוד כמה קטעים בסגנון:

·         פרופ' יעקב שביט מאוניב' ת"א הוא אחד המומחים בזמננו בעניני מקרא ותלמוד, זה לא מונע ממנו לחשוב כי בפי חכמינו "טיול בפרדס" הוא לימוד חכמות חיצוניות וספרי כפירה.. וכך הוא כותב: "העימות עם הפילוסופיה האפיקוראית ה'כופרת' מתוארת (בחז"ל) כ'פרדס' מלא פיתויים וסכנות", (היהדות בראי היוונות, עם עובד ת"א 1992, עמ' 171). טעות שנובעת מתוך ההגבלות שהשיתו הקדמונים על "כניסה לפרדס" ועל ההשלכות החמורות המתוארות, אך טיול בפרדס הוא לימוד סודות התורה מעשה מרכבה ויחוד ה'

·         טעויות מגוחכות אנו מוצאים עד ימינו, גם בבמות מדעיות מכובדות. כך למשל באנצ"ע (ערך גדר) מוזכר כי במשנה נזכר ראש העיר גדר בימי רבי עקיבא: "שזפר", עיון קל במשנה (ר"ה כב.) מראה כי האות ש' אינה אלא אות שימוש ושמו היה "זפר".

·         (טעות דומה נמצאת באנציקלופדיה 'אוצר ישראל' ערך 'אמוראים', שם מוזכר בין רשימת האמוראים גם האמורא: "ר' אחא מאקרא דאגמא" ובציון - סנהדרין לח:. גם כאן אין אלא טעות מגוחכת, התלמוד שואל על כל אבר ואבר של אדם הראשון מאיזה איזור נברא, ועל השאלה עגבותיו (מנין)? עונה האמורא רב אחא: "מאקרא דאגמא").

·         כעת נזדמן לידי מאמר מאת ש. א. (סיני תשיח') על חכמי ישראל בדורות האחרונים שטעו בדבר מקורות חלוקת התנ"ך לפרקים וחשבוה לקדומה. בין השאר הוא מביא את דברי ה'מטה אפרים' כי 'נוהגים לומר כל יום באלול עשרה קפיטלאך תהלים, וכשיגמרו כל התהלים יעלה כמנין כפ"ר מזמורים'. וכן מביא מספרי המוסר שכתבו אל תסתכל בקנק"ן כשהכונה לקנ' מזמורי תהלים. ומציג אותם כטועים. בזמן שחלוקת התהלים למזמורים אינה קשורה כלל לחלוקה הנוצרית לפרקים, והיא מוזכרת כבר בתלמוד (ברכות ט:).

·         "הסירוב לשמש את החכמים (שעלול היה לגרום אחריו שיפוט מוטעה באופן חמור) היה עבירה הראויה לעונש הקיצוני ביותר.. (דילוג במקור) ההוראה היתה בדרך כלל פטורה מתשלום והיה זה אך הגון לצפות מהתלמידים לשלם בשירותים. תלמידים רבים היו עניים ונאלצו לאכול על שולחן מורם או להתקיים על נדיבותו", (פילוסופיה במזרח ופילוסופיה במערב, עמ' 81, בן עמי שרפשטיין). ולרגיל בתלמוד, לא נותר אלא למלא פיו צחוק..

מתוך פרק שלם העוסק בנושא (החלק הרלבנטי בערך באמצע העמוד).