חסידים ומתנגדים - ד"ר אריה מורגנשטרן

http://www.notes.co.il/eshed/47093.asp

בדבר אחד צודק מורגנשטרן מאוד, שאי אפשר לחקור בלי לברר היטב
את הרקע הרחב וההתנהלות בקהילת וילנא בשנים שלפני כן.
כמו כן, אי אפשר בלי ללמוד היטב את פרשת המחלוקת הנוראה של ראשי
הקהל נגד הרב, מצד אחד, ומצד שני המלחמה הנוראה של הקהל ב'המון',
האם היו אלו ניצני ההתפרצות של הסוציאליזם המוקדם, כנגד עריצות ראשי 
הקהל וכו' וכו'.

לגבי הנספח, פשוט טעה בכך שלא אמר בפירוש שאין בו יותר מאשר הסתמכות
על סופר חשוב כזלוטניק לתיזה שלו, ושגם ז' שם לב לקטע בזמיר עריצים וכו'.

לגוף העניין, ברצוני לציין דבר שהטריד אותי מאוד ושאיני מבין אותו כל צורכו.
בפרשת המחלוקות הפנימיות הנוראות, היה המוביל מצד הקהל, ראש הקהל
[שכחתי כעת את שמו], שהיה בלא ספק איש נכבד מאוד בקהילה.

על מעמדו ורמתו של ראש הקהל הזה אפשר ללמוד מהעובדה, שהוא הכין את
עצמו לתפוס את משרת הרבנות בוילנא, לאחר שיצליחו לסלק את הרב ר' שמואל
שבלא ספק היה גאון גדול מגדולי הדור.

מהתעודות שנתפרסמו [קלויזנר ועוד] מתברר שהצליח להשיג את הסכמת
השלטונות למינויו כרב העתיד [לאחר תשלומים כמקובל, והשתדלות בחצרות
המתאימים], והיה בידו מסמך אישור מהשלטונות המכיר ברבנותו.

עכשיו תארו לעצמכם, שבנו של יהודי נכבד זה [לא בציניות!] אברך צעיר, נשוי
וכמדומה אף אב לילד, מחליט ביום בהיר להתנצר מתוך הכרה ומרצון חופשי...!

האברך הזה נקלט במנזר, ששמחים מאוד על המציאה שנפלה לידם.
נקל לתאר איזו השפעה יש למעשה זה על המחלוקת.
הקהילה עושה מאמצים גדולים ויקרים, שוכרים בריונים מהעולם התחתון
ממרחק, הפורצים למנזר וחטפים את האברך הזה ומבריחים אותו.

כתוצאה מחקירת העניין, נכלא הגר"א בבית הסוהר לזמן לא קצר, שתי פעמים
כמובן יחד עם אנשים נוספים מהקהילה.

כמה להטוטים אפשר לעשות כדי להסביר סיפור זה, אולי היה בן זה מעורער בנפשו,
אם כי איני זוכר שהזכירו טענה זו, אולי היה הולל ובן שוליים [נושר?], אבל
מדובר בוילנא בתפארתה, בזמן שלדברי הרב נויגרשל כל עגלון בוילנא ידע את הש"ס
עם כל המפרשים.

כמובן שהיו כמה טיפוסים שונים בקהילה, מוסרים ומלשינים, שבחשו בחשק רב במעשה, 
אך איך אפשר להבין את הדמויות הפועלות?

על הקשר בין המחלוקת חסידים ומתנגדים לבין המחלוקת של הרב, כבר האריך מנודשיין במאמרו המפורסם.

מדובר בהירש, בנו של הפרנס אברהם אבא בן זאב וולף שהיה בין החותמים על החרם נגד החסידים בשנת תקמ"א.
מניין לך שהיה גדול בתורה?

ישראל קלוזנר שיער שהבן השתמד לאחר ש'ראה את נכלי אביו ואת התרברבותו' (וילנה בתקופת הגאון, עמ' 228), אך זו  השערה בלבד.

מונדשיין כתב על כך בכרם חב"ד, 4, עמ' 163

אם כוונתך להירש, איני יודע מה הייתה דרגתו בתורה וביראת שמים, אלא על דרך
ההכללה, בשיטת הרב נויגרשל, על גדולתם של כל בני וילנא בעבר.
אני התכוונתי לפרנס הרב אבא בן ר' זאב וולף, שהיה לו בכיסו כתב התמנות לרבה של וילנא
לאחר שיסיימו להדיח את הרב שמואל בי"ד אחרון.
אמנם הכתב היה מן השלטונות (בוורשה או כדומה), ואיני יודע אם הגר"א חתם או היה חותם
על כתב הרבנות הזה, אבל שערו בעצמכם, יהודי שהוא ראש הקהל בוילנא
ושהיו לו פרטנזיות לעלות על כס הרבנות, בימיו של הגאון מוילנא, לא יתכן שיהיה בדרגה
נמוכה, ואפילו בדרגת הרב אביגדור מפינסק.

כדי לרכוש את ה'קאנסעס' לרבנות מאת אדוני העיר לא היה צורך בשום גאונות ובשום נכבדות, אלא בכסף ובקשרים בלבד.
הפרנס הנ"ל הואשם שגם הוא עצמו השתמד, ולמרות כל ההליכים המשפטיים שנקט בהם במשך שנים רבות, לעולם לא הצליח לנקות את עצמו מהאשמה זו.

מספר זכרונות של רב ליטאי

<על מעמדו ורמתו של ראש הקהל הזה אפשר ללמוד מהעובדה, שהוא הכין את
עצמו לתפוס את משרת הרבנות בוילנא, לאחר שיצליחו לסלק את הרב ר' שמואל
שבלא ספק היה גאון גדול מגדולי הדור.>

זאת מנין לנו?
מסתבר שלא היו לו בעיות כלכליות. עכ"פ בעמוד חותנו בתוקפו. למה לא שומעים על ישיבה בה הרביץ האב"ד תורה לתלמידים?
די ברור שאילולא חותנו לא היה מתמנה לתפקיד הרם. אז רבנותו מוכיחה רק זאת, שחותנו תלה בו תקוות גדולות, כפי שכל חותן שאפתן תולה תקוות בחתנו הלמדן המבטיח. וגם אם נמצא פה ושם איזו התיחסות של כבוד כלפיו, אין זה מוכיח הרבה.
מה שכן, כמדו' שהיו משבחים אותו בכך  שלא היה פעיל במחלוקת נגדו אלא כפף את ראשו לכל גל ועבר בשתיקה. מאידך, מסתבר שלא היו לו "חיילים" להשיב מלחמה.

!

תוקן על ידי דגים ב- 15/09/2008 17:01:43

הנני מצטער על ההכפלה, אך לפתע נשללה האפשרות לתקן הודעה, ונאלצתי לחזור עליה

ישנו סיפור מפורסם, בפי אנשי המוסר, ומשתמשים בו הרבה בשיחות בישיבות.
כדוגמה לסטאנדארט של לימוד תורה אז.
שבתוך להט המחלוקת, אחת הטענות הגדולות כנגד הרב שמואל בי"ד אחרון (כך כינויו)
הייתה, שבאו עדים בפני בי"ד והעידו שעברו ליד ביתו של הרב בחצות הלילה, והיה הבית
חשוך, זאת אומרת, שאין הוא שקדן מספיק כראוי לרבה של וילנא ...!

עכשיו ראיתי שרש"י פין, בקריה נאמנה שלו, הביא כי כך הוא מקובל מזקני עירו,
שזו היתה הטענה הגדולה נגד הרב, אלא שאצלו, זה קרה כמה לילות...!
הטענה השניה ג"כ מעניינת מאוד, שזוגתו השניה (אחר פטירת אשתו בת היסו"ד),
בת רבה של לבוב ושל קרקא, לא נהגה כבוד בנשות הפרנסים של וילנא ...!

ואגב משם אפשר לראות את גדולתו של הרב האחרון הזה,
וכמה נוגע ללב כל מה שעשו לו.

השניה, היא אמו של הרב"מ רבה של באברויסק?

כמובן שלכל הסיפורים אין אחיזה בתעודות המתעדות הדק היטב את המחלוקת, ואין הן אלא כסות של יר"ש למעשי נבלה.
בא' ההספדים על הרב הנ"ל (שנאמר - כמדומני - בנוכחות הגר"א) וגם הוא מובא אצל רש"י פין, נאמר מפורש שהעידו בו עדויות שקר.

הסיפור על גירוש הרב בגלל שהאור אינו דולק בחלונו, משומש ולעוס ונמסר גם על רבנים אחרים.

למשל על הב"ח שגורש כביכול מבריסק מסופר בזיכרונותיו של יחזקאל קוטיק, מה שראיתי..., עמ' 286.
(המהדיר ציין שם גם לדבריו הנזכרים של רש"י פין)

אחרי הכל, הטענה כי ראשי הקהל הם יוזמי החרם היא המקובלת. מורגנשטרן מתפלמס ב'אקדמאית' טיפוסית: אם אטקס הבליח עם החידוש כי הגר"א עצמו יזם החרם, מ. אינו יכול להסתפק בעצם הדחיה, הקלה למדי, של הקיטש, שתשאיר אותו בצד האפור. עליו להוסיף הברקה יחודית: מגפת הדבר כגורם לחרם...