האם ירמיהו ואפלטון אכן נפגשו?

מאמרו של רי"י סטל כבר נידון כבר באשכול אחר, כולל לינקים.

בחורבן בית ראשון היה אפלטון כבן שש (נולד 427 לפסה"נ), מה שמערער משמעותית את הסיפור. רבות חיפשתי אחריו אולם נראה שבקעה נאה מצא לו הרב לופיאן להתגדר בה.

רבי מנשה בן ישראל (נשמת חיים ב' י') כתב שאחר החורבן, כשירד ירמיהו למצרים, למד ממנו אפלטון שם (לשהותו של אפלטון הצעיר במצרים ישנם סימוכין(, למרות שזה הגיוני יותר, זה לא מבוסס יותר.

יש להעיר, כי המגמה לנכס את כל הפילוסופיה היוונית למקורות יהודיים אינה חדשה, וחטא בה כבר יוסף בן מתתיהו ב'נגד אפיון'.


מלח_הארץ:

הסיפור על פגישתו של אפלטון/אריסטו עם ירמיה נטחן עד דק והובא גם בדברי הרמ"א. במידה מזויימת קרץ לענין הניכוס גם פסוידו(?)-פילון ב'חיי משה'.


מרחביה:

הלא זה המבוקש, היכן ברמ"א??


אילפא:

סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף הרביעי - ג' אלפים ש'

ג' אלפים ש':
אפלטון הפילוסוף היה בזמן ירמיה סביב לשנת ג' אלפים ש' (צמח דוד ח"ב). וכ"כ שלשלת הקבלה דף ק"א א' כי ראה בפירוש הכוזרי שחבר ר' נתנאל אבן כספי שאמר אפלטון אני הייתי עם ירמיה במצרים, ובתחלה הייתי לועג על דבריו ולבסוף ראיתי כי דבריו דברי אלהים חיים ושהוא חכם ונביא. וכ"כ תורת העולה חלק א' פי"א. אך שם בשלשלת הקבלה כתב פלטוני היה כמו ג' אלפים שפ"ה (ע"ש והיה שמו אריסטוקלו, ורבותינו שינו שמו וקראוהו פלטוני והיה תלמיד פיטגורה והיה יפה תואר ויפה מראה משכמו ומעלה גבוה מכל העם והיה מזרע מלוכה מצד האב ומזרע פילון הפילוסוף מצד אם. ובהיותו קטן מוטל בעריסה הלכה דבורה עם חבורה גדולה על פיו ולא הזיקו לו ויתנחשו שיהיה חכם גדול עכ"ל):


מרחביה:

 אני מעתיק את לשון הרמ"א, ויראו כולם שאין בו זכר לסיפור:

ספר תורת העולה לרמ"א ז"ל - חלק א - פרק יא

כי כל אחד מחכמי האומות או הפילוסופים שהשיגו דבר אחד מאלו החכמות הן בטבעיות שהוא הנמשל בעלה שבגפן שהוא הפסולת שבו או בחכמת התכונה הנתלה בגלגלים הנמשל בגרגיר העגול כדמות הכדור או בחכמת האלהות שהוא הנמשל באשכול כמו שאמרו בסוטה (מ"ז ע"א) בטלו האשכולות כו' מאי אשכולות איש שהכל בו ולכן המשילן לאשכולות ואמרו כל מי שהתנדב לבו לעסוק בחכמת אלו הוא תולה בגפן זה כי באמת כל חכמת הפילוסופים והחוקרים בא להן מישראל וכל חכמתן כלול בתורה כמו שהאריך הרב המורה להורות שכל החכמות הפילוסופים נמצא במדרשי חז"ל ואגדותיהן. ודע כי ראיתי בספר אחד ישן מאד והיו מצויירין בו כל הפילוסופים בצורתן וחכמתן איך המציאן והיה כתוב בו שסאקרוט שהוא שקראוהו הפילוסופים סקראט האלהי להיותו שהוא המציא בראשונה בפלוסופיא שיש נמצא נבדל. ואחריו נמשכו הפלוסופים האחרים. וכתב שם שהוא קבל החכמה מאסף הקרחי ומאחיתופל. ועוד כתוב בשבילי אמונה כי כל עיקר חכמת ארסטוטליס גנובה מחכמת שלמה ע"ה כי כאשר כבש אלכסנדרוס מוקדן ירושלים השליט לאריסטוטלוס רבו על אוצר ספרי שלמה וכל דבר טוב שמצא בהן כתב שמו עליו ועירב בהן מקצת דעות רעות כמו קדמות העולם וכפירת השגחה כדי לחפות עליו שלא ידעו הבריות שבאו אחריו שגנב החכמה מיהודים ואפשר שכל דבר שלא מצא עליו מופת חותך בדברי שלמה לא האמינו. ומכל מקום נתבאר שכל החכמות תלויים בגפן זה ובאמת שכל בר ישראל ראוי להאמין אמונה זו ולא לתת תהלתינו ותפארתינו לזרים חכמי הגוים והרי הכתוב (מלכים א' ה' י"ג) שבח שלמה עליו השלום שדבר על ארז בלבנון ועל האזוב אשר בקיר ואי לא היתה עיקר חכמה זו גנובה מאתו מה היתה מעלתו על אריסטוטלוס והבאים אחריו שחקרו על כל טבע וטבע כמו שנתבאר בדבריהם לכן ראוי להאמין בדברים האלה כמו שכתבנו כן הוא:

מלח_הארץ:

אכן, היה זכור לי מתורת העולה ונראה שנפלתי בפח כמו כולם. אגב, כמדומני שאריסטו התפגר לפי שאלכסנדר מוקדון מלך. ביחס לפגישה בין אפלטון לחכמי ישראל ראה מורה המורה לרב שם טוב פלקירה בסוף המבוא; פירוש אברבנאל לירמיהו א ו.